הרי בשמים קכ

תקיף היו היורשין יכולין למימר לי' שלך תקיף משא"כ רש"י ז"ל שביאר להדיא לענין החמיץ שפיר קשיא. לכן נלפענ"ד ליישב שי' רש"י ז"ל דהנה שם בב"מ ע"ג ע"ב בהא דאמר רבא מברניש לרב אשי דרבנן קא אכלי ריביתא דיהיב זוזי אחמרא בתשרי ומבחרי לה בטבת פירש"י ואי הוו שקלי לה מתשרי דילמא הוי מחמיץ ואשתכח דמשום דאקדימו מעות בתשרי ועדיין לא יצא השער קיבל עליו המוכר אחריות ול"ד לההוא דלעיל דיש לו חיטין לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא שלהן החמיץ ע"כ ולכאורה הוא תמוה דהרי מצינו בב"מ ע"ה ע"א תני ר' חייא יש לו טיפת יין לוה עלי' כמה טיפין וכן בר"פ א"נ קתני במשנה א"ל תן לי חיטיי שאני רוצה למוכרן כו' והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו וקא' בגמ' דאם יש לו יין פוסק הרי דגם ביין מהני יש לו כמו ביש לו חיטין וע"כ דקושיית רבא מברניש היתה גם אליב' דאמת אמאי יהי' שרי דכיון דיין שכיח להחמיץ ואפי' לא החמיץ רק עד אחר זמן מ"מ קלקולו בתוכו א"כ יוכל להיות שבשעת קניי' הוא חומץ א"כ הוי כאין לו יין כיון שהוא חומץ וקא משני לי' רב אשי לפי סברתו שרגיל להיות בתוכו קלקולו רק שאינו ניכר א"כ אדרב' שפיר עבדי רבנן דמבחרי להו בטבת דכיון דאותו שהוא חומץ הי' גם מקודם חומץ ואינהו אחמר' יהבי זוזי ולא אחלא וא"כ ליכא חשש איסור ריבית בשביל זה אבל אליבא דאמת לענין דינא אם מכר לו עשר חביות יין מיין שבמרתף זה ואח"כ החמיצו איזה חביות יין יוכל המוחזק לומר שלך החמיצו או לפי חשבון בדבר הנבלל לפי השיטות הנ"ל: עכ"פ בהא סליקנא לענין שאלתינו דאם היו מעות מעורבין ההפסד הוא לפי חשבון והכפות של כסף יוכל למימר לי' שלך נשרפו ואותן כפות כסף שהיו נכרין בסימן שהם של המשליש פשיט' דיכול ליטלם והוא יטול כנגדן כדמצינו בב"מ קט"ז ע"ב הבית והעליי' של שנים שנפלו כו' אם הי' א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון ע"ש והנה זה פשוט דבזה"ז ל"ש הא דא' בגמ' כספים אין להם שמירה אלא בקרקע כמ"ש בח"מ סי' רצ"א סעי' י"ח רק שיניחם במקום המשתמר כפי דרך המקום וכפי הזמן שהוא מפקיד וע' בש"ך שם ס"ק כ"ו דאם הניחם בארגז שמניח מעותיו דפטור ע"ש וגם זה פשוט דל"ה תחלתו בפשיעה מה שלא לקחן עמו והשאירן ביד אשתו ובניו דהרי קיי"ל בב"מ פ' המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וכן בב"ק נ"ו ע"ב אורחי' דרועה למימסר לברזילי' ע"ש ולענין להשביע להשליש שבועה שאינה ברשותו אולי לקחן עמו כבר כתבתי דאם יש עדים שנשרפו אצלו כו"כ מעות יוכל לומר שלך נשרפו. אמנם מבואר בקצוה"ח סי' רצ"ד דשבועה שאינה ברשותו עכ"פ צריך לישבע דרק משבועת שומרין הכתוב בתורה מיפטר אבל שבועה דר"ה דהוא מתקנ"ח שמא עינו נתן בה א"כ כל שלא ראו עדים אם נשרף זה שהפקיד אצלו אכתי לא יצא מחשש דשמא עינו נתן בו ע"ש וע' בש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ד וא"כ נראה דעכ"פ שבועה שאינה ברשותו יוכל להשביע להשליש כ"ז נלפענ"ד ברור ויחוג את החג הקדוש הבע"ל בשמחה כנפשו ונפש ש"ב הדו"ש באהבה מברכו בכט"ס: סי' מג לק' באלעחוב בעזהש"י יום א' כ"ח מרחשוון תרל"ח לפ"ק סערעט. ישאו הרים שלום לכבוד מח' יד"נ הרב הגדול חריף ושנון זית רענן ירא ושלום. כש"מ יוסף פנחס סג"ל לנדא נ"י. מכתבו הגיעני בעש"ק העבר ולאשר נפשו בשאלתו כי עד מהרה אריץ דברי תשובתי אליו יען נחוץ לו לדעת הלכה למעשה חשתי ולא התמהמתי לתת לו מענה ואנקוט ידי בקצרה. נידן עובדא דאתא לקמי' באחד שתבע מחבירו בטענת ברי שחייב לו בעד סחורה שלקח ממנו כמה פעמים בהקפה כפי הרשום בפנקסו והלה טוען על איזה דברים טענת ברי שלא קיבל ועל מקצת טוען שכמדומה בעיניו שהוסיף בפנקסו ומקצת החוב מודה שחייב לו וע"ז כ' מעלתו בזה"ל הנה הדין מפורש בש"ך סי' ע"ב ס"ק קכ"ח ובסי' ע"ה ס"ק נ"ג דהיכי דטענו ק"ן ומודה בנ' וכפר בנ' וטוען בנ' א"י אע"ג דעל הנ' שאומר א"י הו"ל משואיל"מ מ"מ בנ' שכפר בברי נשבע ש"ד ומיפטר דלא כהסמ"ע עכ"ל. וכונתו היא בודאי לדברי הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק צ"א גבי ראובן משכן משכון ביד שמעון והלך שמעון ומשכנו ללוי ונאנס מיד לוי ותובע ראובן משכונו מיד שמעון ואומר סלע הי' שוה ולא הלוה לו עליו אלא ב' דינרים ושאל ממנו ב' דינרים ושמעון אומר שלא היה שוה אלא ג' דינרים וא"ח לו אלא דינר נמצא שמעון מודה מקצת וצריך לישבע שלא הי' שוה אלא ג' דינרים גם צריך לישבע שא"ב ושנאנס וזה א"א לו לישבע כיון שלא נאנס בידו כו' הלכך הו"ל משואיל"מ וע"ז כ' הסמ"ע שם ומשלם כל תביעתו דהיינו ב' דינרים ואעפ"י ששבועת מודה במקצת יכול לישבע דהא הי' מתחלה בידו וראה מה שהי' שוה ובשביל שא"י לישבע שא"ב ושלא פשע אין סברא שיהא משלם יותר משוי' מ"מ כיון דג' שבועות הללו באין כא' ע"י טענתו בענין זה וא"י לישבע כלום דיינינין לי' כאלו א"י לישבע גם לשבועת מודה במקצת דהיינו שלא הי' שוה יותר מג' דינרים וצריך לשלם לו ב' דינרים עכ"ד וחישב מעלתו שדברי הסמ"ע האלה המה לנגד דברי הש"ך הנ"ל ובמח"כ שגה בזה כי בנידן הש"ך בתבען ק"ן ומודה בנ' וכפר בנ' ונ' אומר א"י בזה גם הסמ"ע יודה דעל הנ' שכפר יוכל לישבע שבועת מודה במקצת ויפטר כיון דהם דברים נפרדים בשלמ' התם כל הג' שבועות הם על החפץ הממושכן הלז ואפי' אם ישבע שבועת מודה במקצת הא לא מיפטר משבועה שא"ב ואם נשבע שנאנסה הא פטור גם מהדינר שהודה א"כ כחדא דיינינין לי' וכיון שא"י לישבע שא"ב ושלא פשע מחויב לשלם הכל משא"כ בתובעו ק"ן כו' הא הנ' שכופר אין תלויים כלל בהנ' שאומר עליהם א"י ומה לנו שא"י לישבע על הנ' של א"י כיון שיכול לישבע על הנ' של כפירה שטוען ברי בודאי נשבע ש"ד ומיפטר והיא גמרא ערוכה ב"מ צ"ח ע"א על המשנה דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום כו' דמוקי כשיש עסק שבועה ביניהם ולרמב"ח דאמר ד' שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת משכחת לה רישא בג' סיפא בד' רישא בג' דא"ל ג' פרות נתתי לך פלגא דיומא בשאלה ופלגי' דיומ' בשכירות א"נ חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו ג' כולהי בעידן שאלה וא"ל שואל חדא לא הי' דברים מעולם וחדא אין בעידן שאילה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי בעידן שכירות מתה דמתוך שאיל"מ כו' הרי דאע"ג דעל הפרה שטוען א"י הוי משואיל"מ מ"מ משתבע על של כפירה שבועת השומרין: ומה שהביא מעלתו בשם שו"ת שו"מ ח"ב סי' ק"צ שבאה עובדא כזו לפניו בצירוף ב"ד ודעתו נוטה דל"ה משואיל"מ כיון דלקיחת הסחורה הי' בזמנים מחולפים וע"כ כ"א הוי הלואה בפ"ע ול"ש בזה מב"מ דמה בזה שהודה שלוה בפ"א הא ע"ז לא נחלקו הנה דבר זה מבהיל עין רואה ותמה תמה יקרא הקורא בו ושגגה יצאה מלפני יוסף השליט ש"ב הגאון זצ"ל לומר דבר שאין לו שחר ומבואר היפוך זה בסי' פ"ח סל"א תבעו מנה הלויתך בניסן ומנה בתשרי והודה לו בא' מהם חשיב שפיר ממין הטענה אעפ"י שלא הלוהו כא' ויפה אמר רו"מ שכן מוכח ג"כ מהדין של הר"ן המובא בסי' פ"ז בסמ"ע סק"ב ובש"ך ס"ק י"ג גבי נ' דחבלה ונ' דהלואה דאף דהם ב' ענינים נפרדים ומשתמ' לא באותה שעה שחבל בו הלוה לו עכ"ז חשיב מב"מ וע' באס"ז ב"מ ג' ע"א בדינא דר"ח קמייתא שכ' נמצא שאין חיוב שבועה בהא דר"ח קמיית' אלא בדטעין מלוה ללוה דאוזפי' בשני פעמים חמשים חמשים והלה אומר לא לויתי כלל והעדים מעידים שהמה ראו שהלוה לו חמשים כו' ע"ש אלמא דמטעם העדאת עדים מחויב שבועה אף שהם בזמנים מחולפים והעדאת עדים הא ילפינן מפיו ואי נימא דבהודאת עצמו לא חשיב הודאה בזמנים מחולפים א"כ בודאי גם בהעדאת עדים ל"ה בכה"ג מחויב שבועה. והכי מבואר מדברי הפוסקים הב"ח והט"ז והש"ך בח"מ סי' ל' ס"ג ראובן תבע משמעון אלף ות"ק זהובים ומביא ה' עדים כו' אם העידו כ"א מהם בעדות מיוחדת כגון שאמר הראשון בא' בניסן בשנה הראשונה והב' אומר בזמן אחר וכן כולם משלם ת"ש וישבע ש"ד על מאה כו' והקשה אמאי לא ישבע על הכל מכח דר"ח ע"ש והא התם הי' בזמנים מחולפים ולא הי' נשבע בהודאת פיו וממיל' ל"מ ג"כ בהעדאת עדים וע"כ דבכל ענין חשיב מודה במקצת ומוכרח נמי הכי מהא דכ' הראשונים ז"ל בפ"ק דב"מ בהא שהקשו דכל מודה במקצת יהא נאמן במיגו דא"ב הוי אמר הילך למאי דקיי"ל הילך פטור ותי' דשמא אין מזומן בידו ליתן מיד ואי נימא דבזמנים מחולפים ל"ה מב"מ א"כ יש לו מיגו דא"ב הוי אמר חייב אני לך מקצת רק מזמן אחר דאז לא יהי' לו דין מב"מ ועכצ"ל דגם בכה"ג מיקרי מודה במקצת ויש להכריח כן ממקומות רבות אין מספר אמנם הדבר פשוט בתכלית הפשיטות וא"צ לראי' כלל וגדולה מזו מצינו בש"ע סי' פ"ח סי"ט מנה לי בידך הלואה להד"ם ולא לויתי ממך אבל חמשים דינרים יש לך בידי פקדון וכיוצא ה"ז מודה במקצת וישבע שבועת התורה וה"ה שאלה ושכירות וכן בתבעו חוב של אביו והודה לו בחוב של עצמו פסקינן שם סעי' כ' דהוי מב"מ הוי מפורש יוצא דגם בענינים וזמנים מחולפים חשיב מודה במקצת. ומה שמסתפק ושואל באם הנתבע מביא המעות לב"ד אם יוכל להשביע את המלוה היסת אם חשיב לאחר פירעון דמבואר בסי' ע"א דיכול להשביעו היסת לאחר הפרעון. הנה הדבר מבואר באו"ת סי' פ"ז שכ' וז"ל ודע כי בבואי לק' פראג ראיתי מורים אפי' בש"ד יכול להפך על התובע היסת ושאלתי לזקנים ומומחים שבדור מה ראו על ככה לפסוק היפוך בש"ד והשיבו לי שכך קבלה בידם ואפשר כי בזמנינו אין נשבע עד שמניח מעות התביעה ביד ב"ד מושלש עד אחר שבועה וא"כ מיחשב זה כפרעון הואיל והוא ביד ב"ד כאותה שאמרו חולש מעותיו ללשכה וא"כ ה"ז יכול אח"כ לתבעו השבע לי היסת שלא פרעתיך שלא כדין עכ"ד וכ"ה בנתה"מ שם וע' בשו"ת גבעת פנחס מההפלאה ז"ל ובשו"ת בית אפרים חח"מ סי' ז': ולאשר אין ביהמ"ד בלי חידוש אכתוב מה שנתחדש לי מדי שוטטי רעיוני בסוגי' הש"ס ב"מ ר"פ המפקיד שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו ש"ח נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי דו"ה למי משלם למי שהפקדון אצלו וקשה לפי"מ דאי' לקמן בשמעתין שואל שאמר הריני משלם לא מקני ל' כפילא במאי הו"ל למיפטר נפשי' במתה מחמת מלאכה מתה מחמת מלאכה לא שכיח והקשה בשיטה מקובצת דהא אי בעי פטר נפשי' בלהד"ם או