הרי בשמים קיח

התקנה דבעה"ב טרוד בפועליו דא"כ תיהדר הקושי' לדוכתה הא הו"ל א"י אם נתחייבתי והשת' ל"ל מטעם משואיל"מ דהא לפי אוקימת' זו ע"כ מיירי כשהבעה"ב כופ"ה וליכ' רק שבועת הסת ובשבועה דרבנן הא ל"א משואיל"מ כמ"ש התוס' בכ"ד וא"כ תינח למאי דמוקמינן בדליכ' עדים עכצ"ל כנ"ל משא"כ לס"ד דמיירי בדאיכ' עדים שפיר הוי מצינן למימר דלכך כשהטלית ביד אומן על הבעה"ב לה"ר משום התקנה דבעה"ב טרוד בפועליו ומיירי כשהבעה"ב מודה במקצת והו"ל משואיל"מ: ולכאורה חשבתי לומר דע"כ מיירי הסוגי' בליכא גם עידי מלאכה דהרי באמת פריך הש"ס בב"מ ו' נימא מיגו דחשיד אממונ' חשוד אשבועתא ומשני אביי שמא סמ"י יש לו עליו והקשה הבעל המאור שם דא"כ למה לא יטעון האמת שהטלית של חבירו רק שמגיע לו חוב כנגד זה ויהי' נאמן במיגו דכולה שלי כדין כל תפיסה שלא בעדים דנאמן במיגו וע' בס' טיב גיטין מהגאון ר"צ מבאנהייט ז"ל בחי' לגיטין נ"א ע"ב שמביא בשם האחרונים שהקשו דאף דאי יטעון סמ"י לא יהי' נאמן מ"מ הו"ל למיטען ודאי מלוה במקום טענתו דהשת' שטוען להד"ם ואומר שקר בודאי טפי הי"ל למיטען מלוה ודאי דעכ"פ שמא מגיע לו המלוה והוי עכ"פ טענתו בספק אמת משיטעון ודאי שקר. ובקונטרסך הבאת בשם האחרונים שתי' לפי"ד הש"ס כתובות ק"י גבי שנים שהוציאו שט"ח זע"ז היכא דאית לי' לחד עידית ולחד זיבורית זה גובה וזה גובה ולזה משקר ואומר להד"ם שחושש שלא יגבה חבירו עידית או בינונית והוא זיבורית אמנם קשי' לכאורה הא למ"ד שיעבודא דאורייתא הקשו התוס' בכ"ד היכי משכחת שבועה הא אין נשבעין על כפירת שע"ק ותי' דאין לו ללוה קרקע וא"כ כיון דע"כ אין לו קרקע הדר קשי' נימא מיגו דחשיד כו' ואי משום סמ"י יטעון כנ"ל ואי דחושש לזה גובה וזה גובה הא ע"כ מיירי באין לו קרקע וליכא חשש זה אמנם הא התוס' ב"ב קע"ה ע"א תי' דהא דשיעבוד' דאוריית' היינו בעדים אבל בלא עדים שיעבודא ל"ד וא"ש. אמנם למאי דמוקמינן דמיירי סוגיין בדאיכא עידי מלאכה א"כ איכא עדים על חיוב פחות שבשכירות עכ"פ והדר קשי' איך נשבע הבעה"ב הא מיגו דחשיד כו' ואי משום סמ"י יטעון כנ"ל וליכא למימר דחושש שלא יבא לידי זה גובה וז"ג הא ע"כ מיירי בלית לי' קרקע לשכיר כיון דבדאיכא עדים שיעבודא דאוריית' ואין נשבעין על כפירת שע"ק וע' בהג"א פ"ק דב"מ בשם הא"ז דאפי' שבועת היסת אין נשבעין על כפירת שע"ק ובע"כ דל"ל קרקע אמנם כ"ז הוא רק לחדודי בעלמ' אבל באמת הא איכא עוד תירוצים לקושי' התוס' הנ"ל וגם הא כ' הש"ך בסי' פ"ה דגם בל"ל קרקע כעת שייך זגוז"ג דדילמ' יהי' לו נכסים אח"כ ע"ש]: והנה בעיקר הקושי' הנ"ל שהקשו דילמ' מטעם התקנה על הבעה"ב להביא ראי' כשהטלית ביד האומן ומטעם משואיל"מ כנ"ל נראה דהנה באמת כתבו התוס' בב"מ צ"ז ע"ב ובכ"ד דהיכי דלא הו"ל למידע ל"א משואיל"מ וא"כ הכא כיון שהבעה"ב טרוד בפועליו הא לא הו"ל למידע ול"א משואיל"מ אולם נראה דהנה התוס' ב"ב ל"ד ע"א כתבו בשם ר"י דהא דמשואיל"מ לאו מקרא אלא מכח סברא בעלמ' ע"ש ונראה דהסברא הוא עפי"ד הש"ס ב"מ ל"ה ע"א גבי ההוא דאפקיד כיפי גבי חברי' כו' אתא לקמי' דר"נ א"ל כל לא ידענא פשיעותא הוא זיל שלים ולפי"ז י"ל דלכך בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא אמרי' משואיל"מ כיון דלא ידענא פשיעותא הוא ולפי"ז תינח היכי דהו"ל למידע משא"כ בלא הו"ל למידע ל"א משואיל"מ כיון דאי לא הו"ל למידע הא לאו פשיעותא הוא מה שאינו יודע. ולפי"ז י"ל הכא בבעה"ב לגבי שכיר הו"ל למרמי אנפשי' ולזכור כדי שלא יעבור בבל תלין ושפיר הו"ל למידע וכשאינו זוכר פשיעותא הוא ושפיר אמרינן משואיל"מ וא"כ התינח כשהחזיר האומן הטלית להבעה"ב משא"כ כשהטלית ביד האומן הא ליכא בל תלין ומבואר באס"ז ב"מ קי"ב ע"א דאפי' א"ל אומן לבעה"ב טול כליך והבא מעות א"ט בבל תלין משום דלא קרינן בי' פעולת שכיר אתך שהרי אין פעולתו אצלך ע"ש וא"כ כיון דליכא בל תלין כ"ז שהטלית ביד האומן א"כ לא הו"ל למרמי אנפשי' ולא הו"ל למידע מחמת טירדא דפועלים וכיון דלא הו"ל למידע הא ל"א משואיל"מ והדר"ק התוס' לדוכתה דהא הו"ל א"י אם נתחייבתי ושפיר מוכיח דע"כ האומן מהימן מטעם מיגו ודוק [אך בהא איכא לעיונא דהרי קיי"ל ב"ק קי"ח דאע"ג דא"י אם נתחייבתי פטור מ"מ אם בא לצי"ש ישלם ומבואר בש"ך סי' ע"ה ס"ק כ"ו בשם הריב"ש דאי תפס התובע לא מפקינן מיני' וא"כ כשהטלית ביד האומן ולמאי דמוקמינן בדליכא עדים הא הוי תפיסה שלא בעדים דמהני. אפס עיקר הקושי' דהוי א"י אם נתחייבתי לפענ"ד יש מקום ליישב עפי"ד הנימוק"י בב"מ שכ' דמש"ה א"י אם נתחייבתי פטור וא"י אם פרעתיך חייב דלעולם היכי דמספקינן אם נעשה המעשה או לא מוקמינן אחזקה דבודאי לא נעשה דאם נעשה בודאי הי' זוכר ולכך כשההלואה היא ודאית ואנו מסופקין על הפירעון אמרינן דבודאי לא נעשה מעשה הפירעון משא"כ בא"י אם נתחייבתי דאנו מסופקין אם נעשה מעשה ההלואה ג"כ אמרינן דבודאי לא נעשה ולכך פטור ע"ש ולפי"ז הכא בקציצה הרי אין אנו מסופקין כלל אם נעשה הקציצה דהרי גם הבעה"ב מודה שקצץ לו רק שאומר שלא קצץ לו אלא א' וכיון דהקציצה בודאי נעשה ל"ש לומר בכה"ג א"י אם נתחייבתי פטור]: ובהיותי מעיין קצת בסוגי' זו אמרתי לבאר דברי הש"ס בשבועות שם דפריך אי הכי אפי' קצץ נמי ודקדקו התוס' על הלשון אי הכי הלא גם מעיקר' הי' יכול למיפרך פירכא זו ונראה דהנה התוס' שם הקשו מ"פ מהא דהנותן טליתו לאומן כו' לוקמא כגון ששכרו שלא בעדים ונאמן מטעם מיגו שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר נמי שכרתיך ונתתי לך שכרך והנראה בישוב קושי' זו דהנה הר"ן שם הקשה בהא דאמר רמב"ח ל"ש אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם כו' הרי מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן דהא מדינא חל על הבעה"ב השבועה. ולפענד"נ ליישב עפימ"ש בטו"ז ח"מ סי' רצ"ו דהטעם דל"א מיגו לאפטורי משבועה הוא משום דכמו דקיי"ל דאף דאזלינן בתר רובא מ"מ היכי דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא כמו כן במיגו נהי דע"י המיגו מהימנינן לי' שאומר אמת מ"מ משבעינין לי' כדי לברר הדבר ע"ש והנה באמת הקשו התוס' מה מועיל מיגו זו דאין שייך אלא לענין שלא לחושדו שמשקר במזיד אבל הכא שפיר מהימנינן לי' דודאי הוא סבור שפרע אלא שאנו תולין ששכח לפי שהוא טרוד בפועליו דאטו משום מיגו יהא נזכר יותר ותי' וז"ל וי"ל דהכא כיון דאין טוען שמא אלא ברי ואומר ודאי שלא שכח אין לנו להחזיקו במשקר כיון דאית לי' מיגו אבל כשאין לו מיגו אינו נאמן דשמא שכח מחמת שהוא טרוד בפועליו ומחמת שסבור שפרע טוען ברי אעפ"י שהוא מסופק עכ"ל וע' מהרש"א שם מה שתמה בדבריהם ומה שנלפענ"ד להטעים דבריהם דהנה התוס' שם בד"ה וניתב לי' בלא שבועה כ' וז"ל וא"ת אכתי אמאי ניתב לי' בלא שבועה וכי א"א להיות בשום פעם שיהי' ברי שלו טוב דפעמים יהי' כדבריו דהא ר' יהודא לא מיחייב אלא בהודאה במקצת ותי' דנהי דר' יהודא לא חשיב לי' לגמרי כאינו יודע רבנן מיהא חשבי לי' כודאי שכח עכ"ל ולפי"ז דכונת התוס' הנ"ל היא דהתם קאי אליב' דר' יהוד' דלא מחשיב לי' כודאי שכח רק ספק שכח וא"כ מפאת המיגו מחשבינן לי' כודאי לא שכח ול"ה מיגו בדדמי ולפי"ז מיושב קושי' הר"ן הנ"ל שהקשה דהא הוי מיגו לאפטורי משבועה דהרי הטעם הוא משום דאיכ' לברורי ע"י השבועה לכך לא סמכינן אמיגו כד' הט"ז הנ"ל והכא הא ע"י השבועה לא יתברר כיון דאנו חוששין שהוא טרוד בפועליו ומחמת שסבור שפרעו טוען ברי אעפ"י שהוא מסופק ולדעתו באמת ישבע ורק ע"י המיגו מחשבינן לי' כודאי לא שכח כנ"ל א"כ ע"י השבועה לא יתברר כלל דגם אחר השבועה ע"כ אנו צריכין להמיגו וא"כ ל"ה איכא לברורי ומהימן שפיר במיגו גם בלא השבועה ולפי"ז מיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דלוקמ' כגון ששכרו שלא בעדים ונאמן מטעם מיגו ולדברינו א"ש דהא הכא מדפריך וניתב לי' בלא שבועה ומשני שהוא רק כדי להפיס דעתו של בעה"ב ע"כ דקאי לרבנן דמחשבי לי' כודאי שכח כדברי התוס' הנ"ל וא"כ אליב' דרבנן הא ל"ש המיגו כיון דהוי מיגו בדדמי ורק אליב' דר"י דמחשיב לי' רק כספק שכח שפיר י"ל דע"י המיגו אמרינן דודאי לא שכח משא"כ לרבנן דאמרי דהוא ודאי שוכח א"כ ל"ש מיגו כלל דהוי מיגו בדדמי וז"ש הש"ס אי הכי פי' דקאמרת דהשבועה הוא רק כדי להפיס דעתו של בעה"ב ע"כ כרבנן דחשיב הבעה"ב ודאי שכח א"כ קצץ נמי וא"א לאוקמי ששכרו שלא בעדים כיון דהוי מיגו בדדמי כנ"ל משא"כ בלא"ה לא הו"מ למיפרך קצץ נמי דהי' אפשר לשנויי ששכרו שלא בעדים ומטעם מיגו כקושיית התוס' הנ"ל. יותר לא ירשנו הזמן להאריך ואשים קנצי למלי ואדברא נא שלום בך. ב"ד אוהבך ומרחמך מתעלס בחכמתך וצופה לגדולתך: סימן מב לק' זאלאזיטץ: בעזהש"י יום א' ר"ח סיון תרמ"א לפ"ק סטריא שלום וכט"ס לכבוד ש"ב ידידי הרבני המופלג הותיק ירא ה' מו"ה זאב הורוויץ נ"י בהרב המאוה"ג מוהר"א ז"ל ראבד"ק הנ"ל יצ"ו: מכתבו הגיעני בפניא דמעלי שבתא והנני לתשובתו בדבר אשר דרש ממני לחוות דעי ע"ד המקרה רע ר"ל שאירע בק' כי אש יצאה מאת ד' ותגע בארבע פינות העיר ובתים רבים לשמה היו ואיש א' השליש נדוניית בניו אצל אחד אשר כל הונו ורכושו הי' למאכולת האש עד בלתי השאיר לו שריד והשליש לא הי' אז בביתו כי הלך לדרכו רק זוגתו ובניו נשארו ולמחרתו הלך המשליש עם עוד איזה אנשים לחפש שמה אולי ימצאו חפצים מוצלים מאש ומצא המשליש שלשים כסף מזומנים וגם כפות של כסף קצתם היו של המשליש אשר השלישם אצלו עם מעות הנדוניא וקצתם היו של השליש ולקח כל זה לעצמו להחזיק עבור מעותיו וכעת רוצה השליש להוציא הנמלט מאש מידו באמרו ששלו הוא והמשליש טוען כיון שלא הי' השליש בביתו אולי לקח עמו צרור הכסף המושלש וגם אפי' נשאר בביתו מאן מוכח שנשרף המעות שלו עכ"ש: