הרי בשמים קיז

סי' מא לק' גלינא. בעזהש"י יום א' י"ט שבט תרל"ג לפ"ק זלאזיץ: יצו ה' את הברכה עלי ראש ב"ד אהובי מחמד נפשי הרב החריף מחודד ומפולפל כש"ת מו"ה נפתלי הירץ תאומים נ"י כעת הרב הגדול אבד"ק וויעלקאטש יצ"ו. קונטרסך היקר הגיעני ולרוב טרדותי אשר יעיקו צוארי כעגלה המלאה לה עמיר לא מצינא למסגי בהדך לטייל אתך בפלפול בארוכה כאשר אותה נפשי ואך למען הראות לך כי יקרת בעיני נכבדת הנני להשיב לך את אשר העלתה מצודת עיוני בעזהש"י מדי עברי בין בתרי אמרותיך הנחמדים. וזה החלי בעזר צורי ית"ש: ראש דברך אשר הנחת ליסוד פלפולך הוא ליישב קושי' התוס' ב"ב מ"ה ע"ב מתיב רבא לסיועי לרבה הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת בזמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראי' נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו הממע"ה ה"ד אי דאיכא עדים נחזי עדים מאי קאמרי אלא לאו דליכ' עדים וקתני אומן מהימן מיגו דא"ב אטר לקוח הוא בידי מהימן נמי אאגרי' לא לעולם דליכא עדים והוא דלא ראה. והקשו התוס' דעדיפ' מיני' הו"ל למיפרך דאי נימא דאיכ' עדים וראה דאכתי לא ס"ד דמיירי בלא ראה א"כ אומן מהימן והארכת בדברי חן וטעם ליישב קושי' התוס' הלזו. ואשר לבי אומר לי בישוב הדבר דהנה ראיתי בספר מעשה חושב על מס' שבועות שהקשה מ"פ הש"ס הכא דילמא סברה הבריית' אומן קונה בשבח כלי וא"כ נאמן על הקציצה אף בלא מיגו דלהד"ם כמו מלוה על המשכון שמחולקין על סך ההלואה דנאמן המלוה אף אי לית לי' מיגו רק מטעם בע"ח קונה משכון ע' ש"ך סי' ע"ב ס"ק ק"א וה"ה גם אומן מהימן אי קונה בשבח כלי והאריך קצת בקושי' זו. אמנם לכאורה א"א לומר דהבריית' סוברת אומן קונה בשבח כלי דא"כ אמאי קתני בנתנה לו עבר זמנו הממע"ה מטעם חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין ואי אומן קונה בש"כ הא ליכא בל תלין והנה לכאורה חשבתי לומר עפי"ד הש"ס ב"מ קי"ב ע"א בהא דהמחהו אצל חנוני ואצל שלוחני אינו עובר איבעי' להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר ורבה אמר חוזר וכ' התוס' שם ד"ה חוזר דפלוגתתן הוא לענין בל תלין כשחוזר בו עוד ביום ראשון על הבעה"ב דלר"ש אינו חוזר עליו לענין להתחייב בבל תלין כיון דניתק שעה אחת ממנו כשעמד אצל שולחני שוב אינו חוזר לאיסור בל תלין ורבה אמר כיון דתוך זמנו חוזר הוי כדמעיקר' ע"ש ולפי"ז י"ל דלרבה אף אי אומן קונה בש"כ מ"מ אם מחזיר לו האומן הכלי תוך זמנו וקנאו הבעה"ב הדר חל עליו האיסור דבל תלין וא"כ הכא דאזיל לרבה י"ל בנתנה לו תוך זמנו איכא שפיר החזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין. אולם לקושט' דמילת' מלבד דיש לחלק בין הא דהמחהו אצל חנוני לבין האי דאומן קונה בש"כ דבהמחהו כי חוזר הוי כאלו לא המחהו כלל משא"כ אי אומן קונה בש"כ לכשמחזירה הוי כמוכרה לו. לבר מן דין הא קיי"ל דאינו עובר בבל תלין רק כשתבעו כמבואר במשנה בב"מ שם ובח"מ סי' של"ט א"כ כי מחזיר לו הכלי ותובעו שכרו הרי האומן עייל ונפק אזוזי והיכי דעייל ונפיק אזוזי הא קיי"ל בב"מ ע"ב ובח"מ סי' ק"צ דלא קנה הלוקח וא"כ ה"נ אי תובעו האומן המעות הו"ל עייל ונפק אזוזי ולא קנה הבעה"ב את הכלי קודם שיתן לו הדמים וא"כ עדיין הוא של האומן וליכא ב"ת וא"כ ממ"נ ליכא ב"ת אי אין האומן תובעו הא ליכא ב"ת כדילפינן שם מקרא ואי תבעו הא לא קנה עדיין הבעה"ב את הטלית ועדיין הוא של האומן ליכא ג"כ בל תלין והבן אמנם באמת י"ל עפי"ד הש"ס ב"ק צ"ט ע"א ת"ש הנותן טליתו לאומן גמרו והודיעו כו' ואיס"ד אומן קונה בשבח כלי אמאי עובר משום בל תלין כו' ל"צ דאגרי' לביטשי ביטשא ביטשא במעתא וכ' התוס' ד"ה דאגרי' כו' וי"מ דכי אגרי' לביטשי עובר משום בל תלין אביטשא קמיית' דבההיא ליכ' שבחא ולפי"ז י"ל דההיא בריית' מיירי באופן דהבעה"ב אומר לא קצצתי לך אלא א' וגם הא' שמודה פרע לו והאומן אומר שקצץ לו שתים ולא פרע לו כלום דהשת' שייך שפיר לומר בעבר זמנו חזקה דאין בעה"ב עובר משום בל תלין כיון דלפי טענתו אינו רוצה ליתן לו כלום ולדברי האומן שלא פרע לו כלום עכ"פ איכא משום בל תלין על שכר ביטשא קמיית' דליכא עדיין שבחא ושפיר קאמר חזקה אין בעה"ב עובר משום בל תלין. אמנם באמת א"א למימר הכי דהרי שם ב"ב מ"ו ע"א בתוס' ד"ה אלא הקשו למאי דמוקי דליכ' עדים א"כ אמאי בזמנו נשבע ונוטל הרי אי שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך ונתתי לך שכרך ותי' דאין זה מיגו כיון שמודה במקצת ואי אמר לא שכרתיך מעולם הוי כופר הכל ואיכ' חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח ולפי"ז התינח אי אומר הבעה"ב שלא חצץ לו אלא א' ועדיין לא פרע לו משא"כ אי אומר שאף הא' פרע לו א"כ הוי גם השת' כופר הכל ותיהדר קושי' לדוכתה הא אית לי' מיגו דלא שכרתיך וא"כ ע"כ מיירי באומר שעדיין לא פרע לו הא' וא"א לומר כנ"ל וזה תינח למאי דאוקימנ' דליכ' עדים משא"כ למאי דס"ד דמיירי דאיכא עדים ליכא להקשות דא"כ אמאי מהימן האומן בזמן שהטלית בידו וראה דשפיר איכא למימר מטעם אומן קונה בש"כ כקושי' המ"ח הנ"ל ואי דא"כ אמאי בעבר זמנו אינו נשבע ונוטל י"ל דמיירי דאגרי' לביטשי ומיירי שאומר הבעה"ב שאף הא' כבר פרע לו כנ"ל דהשת' ליכא להקשות דיהי' הבעה"ב נאמן בנתנו לו בזמנו מטעם מיגו דלא שכרתיך דהא כיון דאיכא עדים על השכירות הא ל"ל מיגו ומיושב שפיר קושי' התוס': והנה בפשיטות אפשר לומר בישוב קושי' התוס' הנ"ל כך דהנה באמת קשה קושי' המ"ח הנ"ל מ"פ לאביי דילמ' אתי' כמ"ד אומן קונה בש"כ ולכך האומן מהימן כשהטלית בידו. ואי דא"כ אמאי בעבר זמנו הממע"ה הא ליכא בל תלין כנ"ל ז"א דהא באמת סגי לן הטעם דחזקה אין שכיר משהא שכרו ואי דאיכ' בשכיר חזקה דא"ע בבל תגזול כדפריך הש"ס בשבועות מ"ה הא גם בבעה"ב איכ' חזקה דא"ע בבל תגזול כקושי' התוס' בשבועות שם רק דכתבו דעדיפ' משני אבל לאביי באמת איכא לשנויי הכי אולם י"ל דהנה באמת הקשו התוס' הנ"ל למאי דמוקי דליכ' עדים הא איכא מיגו דלא שכרתיך ותי' דהוי מיגו מן מב"מ לכופ"ה דהוי מיגו דהעזה וקשה הא קיי"ל מאינו שכיח למעיז אמרינן מיגו ע' סמ"ע סי' ק"ח והנה בב"מ ק"ג ריש ע"א פשיט שם דעביד אינש דפרע ביומ' דמישלם זימני' מהא דשכיר בזמנו נשבע ונוטל כו' והנה מבואר בראשונים דנהי דפרע ביומ' דמישלם זמני' אבל מילת' דלא שכיחא הוא ולא טענינין כן ליתמי וא"כ אכתי קשה אמאי בזמנו נשבע ונוטל הא אית לי' מיגו דלא שכרתיך ואי דהוי מיגו דהעזה הא מאינו שכיח למעיז אמרינן שפיר מיגו אולם באמת לק"מ דהא בשכיר באמת הוי שכיח דפורע ביומי' כדי שלא יעבור על בל תלין והא דמוכיח הש"ס ב"מ הנ"ל מהכא דעביד אינש דפרע ביומ' דמישלם זימני' כבר כ' באס"ז שם בשם הראב"ד דדייק דסתמ' קתני אף שטוען ברגע האחרונה של היום תן לי שכרי והוא אומר פרעתיך דודאי טוען שפרע מבע"י קודם שגמר מלאכתו והוי יומא דמישלם זימני' ע"ש אבל עכ"פ בשכיר הוא שכיח ושכיח שמקדים א"ע לפרוע כדי שלא יבא לאיסור בל תלין וא"ש וא"כ התינח אי ל"א אומן קונה בש"כ משא"כ אי הוי אתיא הבריית' כמ"ד אומן קונה בש"כ הדר קשי' קושי' התוס' הא איכא מיגו דלא שכרתיך וא"כ כל זה הוא רק למאי דמסקינן דמיירי בליכ' עדים משא"כ למאי דס"ד דמיירי בדאיכ' עדים שפיר י"ל דלכך האומן מהימן בזמן שהטלית בידו מטעם אומן קונה בש"כ ול"ק קושי' התוס': ובאופן אחר י"ל בישוב קושי' התוס' ובסגנון הנ"ל עפ"י הקושי' הנ"ל דמ"פ דילמ' אתיא הבריית' כמ"ד אומן קונה בש"כ ולכך מהימן. אך י"ל קושי' התוס' הנ"ל יהי' נאמן הבעה"ב במיגו דלא שכרתיך ותי' דהוי מיגו מן מב"מ לכופ"ה וא"כ לפי"ז אין לומר דאתיא כמ"ד אומן קונה בש"כ דהרי דעת הרבה מן הקדמונים דמשכון חשיב הילך וא"כ מכ"ש אי נימא דאומן קונה בש"כ בודאי הוי הילך [וע"כ דאפ"ה השכיר נשבע ונוטל כמ"ש הר"ן בשבועות שם דאפי' אם הבעה"ב טוען הילך ג"כ השכיר נשבע ונוטל כיון דהשבועה נוטה אצל בעה"ב ע"ש]. והנה בשיטה מקובצת ב"מ ד' הקשה למ"ד הילך פטור א"כ כל מב"מ יהי' נאמן בלא שבועה מיגו דא"ב אמר הילך ותי' דכיון דהילך פטור מטעם דהוי כופ"ה א"כ אם יאמר הילך הו"ל העזה וע' בתוס' שם. א"כ לפי"ז תקשי אמאי נימא דאם הטלית ביד אומן על הבעה"ב להביא ראי' הרי אית לי' לבעה"ב מיגו דלא שכרתיך ואי דהוי מיגו דהעזה ז"א דהא השתא נמי כיון דאומן קונה בש"כ הא הו"ל הילך והוי ג"כ העזה כדברי השטמ"ק והתוס' הנ"ל וא"כ התינח למאי דמסקינין דמיירי בליכ' עדים משא"כ לס"ד דמיירי בדאיכ' עדים שפיר י"ל דנאמן האומן מטעם אומן קונה בש"כ והבן: עוד י"ל דהנה באמת הקשה הפנ"י בב"מ ממאי דהטעם משום מיגו דלקוח דילמ' הטעם משום התקנה דשכיר נשבע ונוטל דהבעה"ב טרוד בפועליו ושבועת השכיר הא אינה אלא כדי להפיס דעתו של בעה"ב וכשהוא ביד אומן דעתו מפוייס אפי' בלא שבועה במה שמוציא הטלית ממנו כמ"ש הר"ן בשבועות שם אמנם י"ל דהנה באמת הקשו התוס' בשבועות מ"ה ע"א הרי בקציצה הוי א"י אם נתחייבתי דקיי"ל דפטור ותי' דהוי כנ' ידענא ונ' לא ידענא דהו"ל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם וא"כ לפי"מ דמוקי בדליכ' עדים הא הקשו התוס' הנ"ל הרי אית לי' לבע"ב מיגו דלא שכרתיך ותי' דהוי מיגו ממב"מ לכופ"ה אמנם הקשו ע"ז המפורשים דא"כ כשהטלית ביד אומן הא שפיר יש להבעה"ב מיגו דלא שכרתיך וליכ' למימר דהוי מיגו מן מב"מ לכופ"ה דהא הטעם דל"א מיגו לכופ"ה הוא משום אשתמוטי קא משתמט וכשהטלית ביד האומן הא רוצה ליטול הטלית ול"ש אשתמוטי ועכצ"ל דמיירי לפי"ז באופן דליכ' עידי שכירות אבל עידי מלאכה איכא ומיירי שהבעה"ב אומר שפרע לו אף הא' דאז ליכא מיגו דלא שכרתיך כיון דאי יאמר לא שכרתיך כיון שיש עידי מלאכה הא עכ"פ צריך ליתן לו פחות שבשכירות כפי מה שההנהו וא"כ יצטרך לישבע מדר"ח קמיית' ואין זה מיגו וא"כ לפי"ז כיון דע"כ לאוקימת' זו מיירי שהבעה"ב אומר שפרע לו אף הא' ממיל' א"א לומר דלכך כשהטלית ביד אומן על הבעה"ב להביא ראי' משום התקנה