הרי בשמים קיד

הכהונה. ועוד מדאיפלגי רב ושמואל ביבמות ס"ט וקידושין ע"ה בבא על ארוסתו בבית חמיו אי הוי הולד ממזר או שתוקי ואמאי לא פליגי לענין אי כשירה לארוס שהיא כהן אי נימא דמארוס נתעברה וכשירה לו או תלינן באחר שבא עלי' ואסורה עליו אע"כ דלגבי דידה אין לחוש כל שאומרת שממנו נתעברה ושהוא בא עלי' ואין לחוש אלא על הולד שאין לו חזקת כשרות ולהכי שפיר קאר"י לא מפי' אנו חיין עד שתביא ראי' לדברי' וכל שמביאה ראי' שכשר בא עלי' כשירה לכהונה ול"א דילמ' כי היכי דאפקרה נפשה לגבי האי אפקרה נמי לגבי אחריני כדא' שם לענין הולד ויותר מזה נלפענ"ד דבכה"ג שאומר שבנו ממזר מחמת שאשתו זינתה ואשתו קיימת אף על בנו אינו נאמן דלאו כל כמיני' להוציא אשתו מח"כ שלה וע' בתוס' קידושין ס"ו גבי ינאי המלך מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני פי' ואמאי בקשו ולא מצאו והקשו רש"י ותוס' לנא אוקי איתתא בחז"כ ותי' אי הוי' איהי קמן הוי מוקמי' לה אח"כ אבל כשאינה לפנינו אין אנו דנין אלא על הבן והוא אין לו ח"כ ע"ש הרי דהיכי דהאם קיימת עיקר אא נופל עלי' ומוקמינן לה בח"כ. והכי מבואר בסמ"ע סי' רע"ט סק"י. ובקצוה"ח שם הקשה דא"כ כשאומר בני זה בן גרושה הרי פוסל אמו מכהונה ותי' א"ז בנתה"מ דלכך נאמן משום דבידו לגרשה ולפוסלה מכהונה ע"ש והנה הר"ן בקידושין פ' האומר הקשה דאמאי אין האב נאמן כשאומר נשבית בתי ופדיתי' יהי' נאמן במיגו דא"ב אמר קדשתי' וגירשתי' דג"כ פסולה לכהונה ותי' דמיגו לחצאין הוא דגרושה מותרת בתרומה ופסולה לכהונה אבל שבוי' פסולה לשניהן ע"ש ולפי"ז ה"נ כשאומר בני זה ממזר מחמת שאשתו זינתה א"נ לפי שמוציא האם מח"כ דכהונה דאפי' נבעלה מכותי ג"כ פסולה לכהונה כמבואר בסי' ד' ס"ה ואי משום מיגו דבידו לגרשה ז"א דהא הוי מיגו לחצאין דאילו הי' מגרשה היתה מותרת בתרומה וע' במהרי"ט סי' קמ"ט שהחזיק בדעת מהרשד"ם שחידש דכיון דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק ולכן הקיל בדין שבוי' לכהן דדי אם אנו אוסרים בודאי זונה לא בספק דסד"ר לקולא ע"ש: והנה לענין אי נאמן לומר שאינו בנו לענין שתיזקק לחליצה הדבר פשוט שאינה זקוקה לחליצה מכח ממ"נ דאי לא זינתה וזה בנו הא בודאי אינה זקוקה ואי זינתה תחתיו הא קיי"ל ביבמות י"א ובאה"ע סי' קע"ג סי"א דסוטה פטורה מן היבום ומן החליצה דטומאה כתיב בה כעריות וכן מובא ממ"נ זה בתשב"ץ ח"ג סי' רי"ז בשם הדיין מתונס ע"ש שהאריך בהויכוח שבין הדיין מקסומטינא לבין הדיין שבתונס ובגוף הדין בנ"ד אין להסתפק כלל שיהי' נאמן האב בדיבורו שלא נתעברה ממנו דעד כאן לא האמינתו תורה רק היכי שלפי דבריו בודאי אינו ממנו כגון שאומר שבמשך הזמן הלז לא בא עלי' שיסתפק לומר שהולד ממנו וע"כ מאחר נתעברה אבל אם הוא מודה שבא עלי' רק שאומר שמ"מ אין העובר ממנו בכה"ג בודאי אין בדבריו ממש לומר שהוא ממזר דעכ"פ ספק שלו לא עשאו תורה כודאי וע' בתשב"ץ ח"ב סי' י"ט שכ' וז"ל ומיהא נאמנותו הוא כשאומר שהוא לא בא על אשתו מיום שהוחזקה שאינה מעוברת דאז ודאי זה הבן ממזר הוא ויכול האב לטעון כן בברי אבל אם בא עלי' באותו זמן שנתעברה לא כל הימנה להחזיקו ממזר שכיון שבא עלי' אעפ"י שבאו עלי' אחרים אינו ברור לו שהוא ממזר ומה"ת כשר הוא דממזר ודאי אסרה תורה ולא ממזר ספק דכיון שאינו ברור לו איך יחזיקנו ממזר והיכן האמינתו תורה בזה אדרבא בתרי' דידי' שדינין לי' דרוב בעילות אחרי הבעל עכ"ל ובנ"ד הרי איכא למיתלי שהוא בן ט' לפי"מ דקיי"ל באה"ע סי' ד' סי"ד בהג"ה וז"ל אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחלת כסליו אעפ"י שאין ביניהם רק ה' חדשים ל"ח לבנה שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים והו"ל בן ז' והוא נובע מתשו' מהר"י מינץ סי' ו' ושם הביא ג"כ בשם האגודה נמצא בתשו' אשה נתעברה סוף ניסן וילדה תחלת כסליו ובעלה הי' בארץ רחוקה עד סוף ניסן שנתעברה והיו מרננים אחר הולד והגדולים הכשירוה דשיפורא גרים עכ"ל הרי דאפי' ביולדת לט' דהוא פלוגת' אי יולדת למקוטעין פסקינין שיפורא גרים כר"י בנדה ל"ח ע"א מכ"ש ביולדת לז' דלכ"ע יולדת למקוטעין בודאי אמרינן שיפורא גרים דהרי אפי' שמואל דס"ל בנדה שם דאין אשה יולדת אלא לרע"א ולרע"ב ולרע"ג וקא' שם דס"ל כחסידים הראשונים משום דס"ל יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אבל בז' דלכ"ע יולדת למקוטעין פשיט' דאמרינן שיפורא גרים ומיחשב לז' ע"י שיפורא וא"כ לפמ"ש באה"ע סי' קנ"ו ברמ"א דעכשיו נשתנה הענין וגם יולדת לט' יולדת למקוטעין א"כ אמרינן שיפורא גרים בכל ענין וא"כ כיון דהוא מודה עכ"פ שבא עלי' ונוכל לתלות בדידי' שפיר אמרינן דמבעילת בעלה נתעברה דרוב נשים מתעברות ויולדת ואין לומר דכיון דכבר שהה עם אשתו ראשונה כמה שנים ולא נתעברה הימנו לכך אין לתלות שהאשה הזאת נתעברה ממנו שהוא יצא מן הרוב דומי' דכ' התוס' ביבמות ל"ז ע"א ד"ה וזו כו' וז"ל וכ"ת דאיכא רובא אחרינא דרוב נשים מתעברת ויולדת לפיכך יש להחזיקה כמעוברת מן הראשון דאין סברא כלל לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דרוב מעוברת עכ"ל דשא"ה דהספק הוא לפנינו אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון ושפיר הקשו התוס' שם דנוקי אותה בחזקת היתר ליבם ולא יתחייב א"ת אבל בנ"ד הא ליכא ספק כלל אי אמרי' שיפורא גרים וגם בלא"ה ל"ד להתם דכיון דבעל זה שהה עם אשה זאת כמה שנים ולא נתעברה ממנו שפיר איתרע גבייהו הרוב דמתעברות משא"כ בנ"ד הא האשה הזאת מאישה הראשון הי' לה בנים א"כ עדיין גבה הרוב בתקפו והבעל מה בכך שמאשתו הראשונה לא זכה להבנות מכיון שנשא אשה אחרת שפיר איכא גבה הרוב דמתעברות: ומדי עיוני קצת בזה אמרתי ליישב קושיית הרשב"א ז"ל ביבמות י"ב ע"ב בנים עדיפי מסימנים למאי נ"מ דאפי' לר"י דאמר עד שירבה השחור בבנים מודה והקשה הרשב"א דהרי ר"י מודה דבוגרת אינה ממאנת וכיון דבשעת עיבור נערה ע"כ בשעת לידה בוגרת כמבואר בכתובות ל"ט ע"א דקא' ובשיתא ירחי מי קא ילדה האמר שמואל אין בין נערות לבוגרת אלא ו' חדשים בלבד. ונראה דהנה באמת הקשה החלקת מחוקק באה"ע סי' ד' לד' המהר"י מינץ מש"ס כתובות הנ"ל דהרי לדבריו משכחת שפיר שתלד בו' חדשים שבין נערות לבוגרת דמשך העיבור אינו אלא ה' חדשים וב' ימים אמנם באמת י"ל דדבר זה שתלד לה' חדשים וב' ימים אינו אלא מיעוט' ורק משום שמסייע רוב בעילות אחרי הבעל וגם ח"כ של האשה לכך תלינין העובר בבעלה באופן זה משא"כ בכתובות שם הא ע"כ מיירי שילדה בזנות דבנשאת הא בלא"ה הקנס לעצמה ובזנות דל"ש רוב בעילות כו' שפיר ל"ח למיעוט הזה ותלינן דנתעברה מקודם ושפיר פריך הש"ס ומצאתי שכ"כ בספר הפלאה וא"כ לפי"ז ממיל' אזדא קושי' הרשב"א ז"ל דהתינח בכתובות שם דמיירי לענין זנות משא"כ ביבמות דמיירי ע"י נשואין משכחת שפיר דהי' הלידה קודם שבגרה במשך ה' חדשים וב' ימים כד' המהר"י מינץ הנ"ל וע' במהרי"ט בשניות חאה"ע סי' ט"ו וע' בש"ס סנהדרין ס"ט ע"א יתיב ר"י מנהר פקוד כו' ש"מ מדר' כרוספדאי א"ר שבתי יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימים דאי ס"ד עוברה ניכר לשליש ימים ל"ל ג' בתרי ותילתא סגיא א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימים זיל בתר רובא וקשה נהי דאזלינן ב"ר דיולדת לט' אכתי למה צריך ששה חדשים בבן סו"מ שאז ראוי לקרותו אב הרי אי אמרי' שיפורא גרים הוי שיעור הריון בז' חדשים ותרי יומי וא"כ אכתי הוי שליש ימים בתרי ותילתא ולדברינו דרוב לא הוי הכי א"כ י"ל גם בזה שינויא דגמ' זיל בתר רובא וכן שם ע"ב צ"ל כן בהא דקא' ודורות הראשונים מנ"ל דאוליד כו' דל תרתי שני לתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד וע"ש בתוס' ד"ה דל כו' לכך נראה דלא דק בשביל חודש וקשה הרי אי נימא שיפורא גרים א"צ לתלתא עיבורי רק ט"ו חדשים וששה ימים ועכצ"ל דרובא לא הויין הכי ודוק אחר כל החזון הזה נלפענ"ד דבנ"ד אין לפקפק שהבן כשר הוא והאשה אינה נזקקת לחליצה ומותרת לכהונה בפרט דיש סברא ג"כ לתלות שהוא בן ז' ואשתהויי אשתהי כעובדא דיבמות פ' ע"ב ופסק הרמ"א באה"ע סי' ד' סי"ד דבתוך י"ב חודש אמרינן אשתהי ונהי דהתוס' בנדה ל"ח ע"א כ' דלא קיי"ל כרבה עכ"ז יש לצרף ולסייע כחא דהיתרא ובזה הנני ידידו הדור"ש בלונ"ח. סי' מ לק' זידיטשוב. בעזה"י יום ד' כ"ח לירח תמוז תר"מ לפ"ק סטריא. יהי נועם ד' עלי ראש האברך המופלג ושנון זית רענן כש"מ שאול כ"ץ נ"י. מכתבך הגיעני וטרדות רבות מנעוני מגשת אל הענין שהצעת לפני עד היום. עתה אמרתי אקח מועד לתת לך מענה לשלמי נדרי אשר על התשובה מראש הבטחתיך. וע"ד קושייתך במכות ט"ו ע"א אמר עולא לא יאמר ולו תהי' לאשה באונס וליגמר ממש"ר ומה מש"ר שלא עשה מעשה א"ר ולו תהי' לאשה אונס לא כ"ש אם אינו ענין לפניו כו' ומש"ר מאונס נמי לא גמר דאיכ' למיפרך מה לאונס שכן עשה מעשה כו' ואימא ואם אינו ענין לפניו דמש"ר תנהו ענין לאחריו דידי' דלא לקי אה"נ ואתי אונס וגמור מיני' במאי גמיר מיני' אי בק"ו אי במ"מ איכא למיפרך מה למש"ר שכן לא עשה מעשה. והקשית מש"ס סנהדרין ס"ה ע"ב מתיב ר"ז יצאו עדים זוממין שא"ב מעשה ואמאי והא ליתנהו בלב א"ר שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול וקול לר"י לאו מעשה הוא והא אתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור ר"י אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה כו' א"ר שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיי' ופירש"י עיקר חיובא בא ע"י הראיי' שמעידין שראו וראיי' לית בה מעשה והתוס' שם בד"ה הואיל כ' וז"ל וכי פריך וקול לר"י לאו מעשה היא לא פריך אלא מעדים זוממין לחודא דמודה ר"י בכולהי דקול לאו מעשה הוא אלא דוקא גבי חסמה משום דבדיבורו קעביד מעשה כשהבהמה שוחה לאכול והוא גוער בה זוקפת ראשה וה"נ עדים זוממין בדיבורייהו עבדי מעשה לחייב הנידון כו' וא"כ לפי"מ דס"ל לר' יוחנן