הרי בשמים קיב

שממנו נתעברה כעובדא דארוס וארוסתו דהיא אמרה מיני' אבל כשאומרת סתם לכשר נבעלתי או שאומרת א"י ל"ה הולד ממזר וי"ל דל"ה רק ס' ממזר כמ"ש בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב בדעת הרמב"ם דשמא מכותי נתעברה ונכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר ובשלמא כשאמרה מיני' הא היא בעצמה מודית שלא נתעברה מכותי והוי כהא דקיי"ל שבועות מ"א ע"ב כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל בסתם י"ל דשמא נתעברה מכותי ועפי"ז י"ל ביאור ד' התוס' הנ"ל שכ' בתי' הא' דמוכח שהאומר בני זה ממזר נאמן מדהאמינתו תורה אף באומר על בן קטן שהוא בכור וממילא הויין הגדולים ממזרים והתעוררו המפורשים הא י"ל דשמא מכותי ועבד נתעברה ונכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר ולדברינו ניחא דהא דהתורה האמינתו סתמא אף שהיא אומרת שממנו נתעברה דבכה"ג הוי ממזר דהיא בעצמה מודית שלא נתעברה מכותי והוי כהא דאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומתבאר בזה גם דברי הרמב"ם פט"ו מא"ב ה' ו' שכ' וז"ל וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהי' ממזר ודאי ולכאורה הוא תמוה דהרי לשי' הרמב"ם גופי' אינו רק ס' ממזר ולדברינו א"ש דדין זה מיירי בגוונא שהאשה אומרת שממנו נתעברה דבכה"ג הוי ממזר ודאי ודוק ועוי"ל דאין לתלות בנכרי דנהי דר"י פליג על ר"ג דס"ל אשה מזנה בורקה ומזנה אבל לנכרי איכא חזקה דאינה מזלזלה נפשה לגבי' ואינו נכנס בגדר ספק כלל דאלת"ה תקשי מכתובות ט' ע"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך ס"ס הוא ומשני בא"כ או בא"י וקיבל בה אבי' קידושין פחותה מב"ג ותקשי לשי' ר"ת כתובות ג' ע"ב ד"ה ולידרוש שכ' דבביאת נכרי ל"ש א' לבעל וא' לבועל דרחמנ' אפקרי' לזרעי' והוי כביאת בהמה וא"כ אכתי איכא ס"ס דילמ' באונס ואת"ל ברצון דילמ' מנכרי א"ו דזה אינו נכנס בגדר ספק דסתם בנות ישראל אינן מוסרות עצמן לביאה לנכרי וכן ראיתי בשו"ת חת"ס סי' ט' י' שכ"כ בשם מהרא"י דפסלות דישראל עדיף לה מכשרות דגוי כי חרפה היא לנו ומטו בה משמי' דבעל עא"ר בסי' כ"ה סק"ב ע"ש וז"ש רש"י ז"ל ביבמות ס"ט ע"ב גבי בא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר כו' אמר רבא מסתברא מילת' דרב דדיימא מעלמ' ופירש"י מסתבר' מילת' דרב דמשוי לי' ממזר ודאי וקשה דילמ' מכותי ועבד ואמאי יהי' ממזר ודאי א"ו דלנכרי ל"ח] וע' בגיטין פ"ט ע"א גבי יצא עלי' שם מזנה בעיר מה שמחולקים רש"י ותוס' שם ועפי"ז נלפענ"ד ליישב מה שנתקשה בשו"ת נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ז' במאי דחשיב בקידושין ע"ג ע"ב כמה גווני שאין בו משום אסופי דהיינו מצאו מהול או משלטי הדמי' או שייף משחא וכי"ב הרי בדין איסור לבא בקהל אין חילוק בין שתוקי לאסופי וא"כ כל אסופי מלבד שהוא אסופי הוא ג"כ שתוקי שהרי לא נבדקה אמו ולא אמרה ממי נתעברה וילדה אטו משום דגם את אמו לא ידענו יפה כחו וא"כ מה בכך דבכל הני לית בהו משום אסופי אכתי שתוקי הוא ולהאמור י"ל דהרי באמת יש להבין דלמה לא נתלה הולד שהוא מרובא דעלמ' דנכרים הם דנהי דלגבי דידה חיישינן דילמ' אזלה איהי לגבייהו והוי קבוע וכמע"מ דמי אבל הולד הא הוי פירש ונימא כל דפריש מרובא קא פריש וע"כ משום דאין להסתפק שמא מנכרי משום דכל אשה בת ישראל היא בחזקת שאינה מוסרת עצמה להבעל לנכרי ועדיף לה פסול דישראל מכשרות דנכרי והנה התוס' בסוף ב"מ כ' לענין אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינין דזהו דוק' אם אנו דנין על איש פרטי אבל אם דנין על כלל העולם כמה גנבי איכא בשוקא ע"ש ולפי"ז י"ל דרק בשתוקי שידעינין מי היא אמו אז אמרינן דודאי לאו מכותי ילדתו דאוקמינן לה אחזקה דבדקה שלא להבעל לערל משא"כ אם אין האם לפנינו שפיר תלינין התינוק ברוב העולם שהם נכרים וכשר הוא ול"ש לומר דחזקה שלא זלזלה נפשה להבעל לנכרי דהא אם אנו דנין על כלל העולם כמה פרוצות איכא בעולם שמזנין גם עם נכרים ול"ש לאוקמ' אחזקה ודוק: והנה בתשו' נוב"י הנ"ל ראיתי שלחלק יצא דבאסופי כיון שאין אנו דנין על האם אמרינן על הולד כל דפריש מרובא פריש משא"כ בשתוקי כיון שאנו דנין גם על האם והאם הויא קבוע דילמ' אזלה איהי לגבייהו לכך אסרו גם הולד לבא בקהל והקשה תו לר"א דא' בכתובות י"ג דאף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וקשה כיון דמכשיר בה למה נפסול הולד ואי משום שהאם יש לה ח"כ הרי רובא עדיף מחזקה והאם יש לה חזקה ולא רוב דדילמ' אזלה איהי לגבייהו והו"ל קבוע והולד נקרא פירש ומרובא פסול ואיך נימא דהמכשיר בה משום חזקה יהי' פוסל בבתה והלא לגבי הבת אמרינן מרובא פריש ועדיף מחזקה ותי' דהא דאר"א המכשיר בה פוסל בבתה לא מיירי ברוב כשרים אלא במע"מ ע"ש אולם המעיין בסוגי' שם וכן בקידושין ע"ג ע"א יראה להדי' דקאי גם ברוב כשרין. לכן נלפענ"ד דהנה רש"י בכתובות שם פי' דפלוגת' דר"א ור"י אי המכשיר בה מכשיר בבתה או פוסל בבתה קאי לענין שתנשא לכהונה ולפי"ז הרי באמת ל"ש לומר על הולד דמיקרי פירש ומרובא קא פריש כיון שהספק נולד במקום הקביעות ודמי לנמצא ביד פיקח שלא במקום הקבוע אמנם מבואר במקנה בחי' לקידושין ובהפלאה בכתובות דזה אינו רק לר"ג דס"ל נאמנת וא"כ כיון שהאם היתה נאמנת אם בודקין אותה הוי כנולד הספק במקום הקביעות משא"כ לר"י דס"ל אינה נאמנת שפיר קיי"ל דמרובא קא פריש ע"ש והנה הרמב"ם בפט"ו מא"ב פוסק בפנוי' שנתעברה דהאם נאמנת להכשיר בתה כשאומרת לכשר נבעלה ואינה נאמנת לפוסלה לומר לפסול נבעלה וכ' הה"מ הטעם דלכך נאמנת להכשיר משום דבלא עדותה ג"כ כשר הולד דהתורה גילתה ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא רק מדרבנן פסולה משום מעלת יוחסין ולגבי דרבנן מועיל עדות האם להכשיר משא"כ לפוסלה א"נ כיון שמה"ת מותר וא"נ לפוסלו לישא ממזרת ודאי וכ"כ בר"ן וא"כ לפי"ז י"ל דהתינח לענין פסולי קהל ישראל כיון דמה"ת ס' ממזר מותר ורק מדרבנן משום מעלת יוחסין אסור ע"כ לא הי' מועיל נאמנות האם לפוסלה וגם להכשירה כיון דס' ממזר הוי דשב"ע כד' הפנ"י הנ"ל לכך הוי שפיר פירש ומרובא קא פריש משא"כ לענין איסור כהונה הא לא גילתה רחמנ' דספק מותר וא"כ שפיר הי' מועיל נאמנות האם לפוסלו כדין עא"נ באיסורין ומבואר במח"א ה' עדות סי' י"ב דאיסור כהונה ל"ה דשב"ע ע"ש א"כ הוי כנולד הספק במקום הקביעות ולכך ל"א כל דפריש מרובא קפריש וע"כ ס"ל שפיר לר"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ודוק: ועפ"י הדברים האלה אמרתי ליישב מה שהקשו המפורשים בכתובות שם י" ע"א ומי אר"י אינה נאמנת ורמינהו העיד ר"י וריב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה כו'. אמר רבא דר"י אדר"י קשי' דר"ג אדר"ג לא קשי' והא קתני סיפא א"ל ר"ג כו' והקשו דמאי קושיא דר"ג אדר"ג דילמ' הא דמכשיר ר"ג בראוה מדברת לזעירי דא' נסתרה משום דאיכא מיגו דלא נבעלתי משא"כ באלמנת עיסה ליכא מיגו ואי דפריך מהיתה מעוברת א"כ מ"פ בפשיטות דר"י אדר"י קשי' דר"ג אדר"ג ל"ק דילמ' לכך פריך מר"י דוקא משום דלדידי' קשי' גם מריש' דהיתה מדברת ונראה דהנה הקשיתי בהא דפירש"י אלמנת עיסה שהיא באה מכח ס' חלל כדלקמן שנטמע בה ס' חלל כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט ס' קרוב לו ס' קרוב לה ומת ונמצאת זו ס' גרושה ס' אלמנה ונשאה כהן והוליד ממנה בן זהו ס' חלל והעיד ר"י על אלמנותו של זה שהיא כשירה לכהונה אלמא מוקמינן לה אחזקה ואמרינן אל תפסלנה לזו מס' כלומר שמא בעלה חלל הי' עכ"ל ולכאורה קשה דהרי הרמב"ן ז"ל בגיטין פ' הזורק הקשה האיך מתגרשת כשזרק לה הט בתוך ד' אמותי' הא קנין ד"א אינו אלא דרבנן והאיך יכול להפקיע א"א דאוריית' ותי' משום כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והנה השיטה מקובצת בכתובות י"ג ע"א הביא בשם הרמב"ן שהקשה על הא דאמרי' אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וכי אינה אסורה לכהונה ולקרובים ותי' דלעולם הקדושין נעקרין לגמרי ואיסור' דכהן ודקרובים הוא רק מדבריהם ע"ש וע' פנ"י כתובות בק"א. ולפי"ז קשה לכאורה מ"פ הכא דר"י אדר"י דילמ' הא דקאר"י אינה נאמנת ול"א אוקמה אחזקה היינו לענין דאוריית' משא"כ בהא דאלמנת עיסה הא אמו לא היתה פסולה אלא מדרבנן אפי' אם הוי ידעינן בודאי שקרוב לה הי' כיון דע"כ אתינין להסברא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' כד' הרמב"ן הנ"ל והיכי דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אינה נאסרת לכהן אלא מדרבנן כנ"ל וכיון דל"ה אלא חשש פסול דרבנן לכן מוקמינן אותה אחזקה שלא לפוסלה מספק וע' בשיטה מקובצת כתובות בסוגי' דאלמנת עיסה שמביא בשם הריטב"א דאפי' לפי' התוס' דקאי אמשפחה שנטמע בה ס' חלל ג"כ הכונה ס' חלל כגון מי שגירש את אשתו בגט ס' קרוב לו ומת כו' ע"ש ועכצ"ל דהקישי' היא מהיתה מעוברת דהא באמת שתוקי מדאוריית' כשר משום כל דפריש מרובא קא פריש ורק מדרבנן אסור משום דילמ' אזלה איהי לגבייהו והוי קבוע כמע"מ וא"כ פסול העובר ג"כ אינו אלא מדרבנן ואפ"ה ס"ל לר"י דאינה נאמנת ולכך פריך שפיר מאלמנת עיסה ולפי"ז מיושב קושי' המפורשים הנ"ל דשפיר קמתמה רבא דר"י אדר"י קשי' וע"כ דמסיפ' דהיתה מעוברת הוי הקושי' כנ"ל א"כ גם דר"ג אדר"ג קשי' ודוק: והנה לפי"ד הי"מ בתוס' הנ"ל דטעמ' דר"י שאמר שנאמן לומר זה בני ממזר מדכתי' יכיר משום דמשמע לי' קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' על תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור ע"כ הראשון ממזר אלמ' דנאמן לפוסלו וכ' המפורשים דלכך קאר"י בבריית' כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בנינ ב"ג וב"ח למה סני לי' למינקט הלשון כך נאמן לומר זה בני ממזר וכתבו דבאמת כיון דאינו ממזר רק משום שאמר שהקטן הוא הבכור א"כ הא כ' בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב די"ל שאינו ממזר דאיכא למיתלי בכותי וא"כ מנ"ל למילף שנאמן לומר שהוא ממזר הרי איכא למיתלי בכותי ומכ"ש דמשכחת לה בעיר שכולה כותים וע"כ משום דולד מכותי פגום לכהונה וא"כ פוסלו מכהונה וזהו שדייק ר"י כשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני וב"ח ופוסלו מכהונה מקרא הנ"ל ור"י קא' באמת כמתניתין דנאמן לומר זה בני ממזר כיון דאיהו לשיטתי' אזיל דאיהו ס"ל בסנהדרין נ"ג ע"א דבחייבי לאוין הולד ממזר א"כ אפי' הוי מכותי הולד ממזר ובריית' קא' מילת' דפסיקא דב"ג וב"ח לפוסלו מכהונה נאמן לומר אפי' אי ל"ה הולד ממזר מח"ל וע' בתוס' יבמות ע"ד ע"ב ד"ה מאי קמ"ל דאין הכרע בדברי ר"י היכי ס"ל וע' בתשו' ברית אברהם באה"ע סי' ב' ובמקנה בקידושין. ובאמת בתוס' יבמות מ"ז וב"ב קכ"ז ע"ב ד"ה כך נאמן כו'