הרי בשמים קי

חטא כדי שיזכה חבירך הוא מטעם ערבות שכל ישראל ערבים זל"ז ולכך אומרים לו להאדון חטא במ"ע דלעולם בהם תעבודו אף דעבדים אינן בכלל ערבות כמ"ש בפמ"ג א"ח בפתיחה כוללת מ"מ הרי הוא חציו ב"ח ואמרינן לי' להאדון חטא כדי שיזכה הצד חירות וע' בתוס' קידושין ע' ע"ב יש ב' דיעות אי ישראל נתערבו בשביל הגרים וע' במהרי"ט בחי' בקידושין שם שהאריך להוכיח בראיות דגר איתי' בערבות וע' בא"ח סי' נ"ג דגר ראוי להיות ש"ץ ובפמ"ג שם הוכיח מזה דגר אית' בערבות מדמוציא אחרים במידי דאוריית' ואעפ"י שיצא ע"ש] וא"כ אזדא לה קושי' א"ז הגאון הנ"נ דלכך אין אומרים להאשה חטא כדי שיזכה הוא במצות פו"ר משום דכ' הרא"ש במס' ברכות ד"כ דנשים אינן בכלל ערבות וא"כ לפי"ז התינח אי הוי הכפיי' בח"ש וחב"ח הנ"ל בשביל שיזכו האנשים האחרים שנכשלו בעבירה על ידה משא"כ בשביל זכות דידה הא א"א לומר להאדון חטא כו' כיון דנשים לאו בכלל ערבות נינהו כנ"ל [ואף דבד"מ א"ח סי' רע"א מסופק אולי ל"א הרא"ש אלא דנשים לא נכנסו בערבות עם אנשים אבל אנשים נכנסו בערבות עם הנשים מ"מ שארי אחרונים הינלו דליכא ערבות בין אנשים לנשים בשום צד ע' א"ר שם]. והנה הרשב"א בחי' לשבת ד' תי' על הקושי' הנ"ל דהאיך כופין את רבו בח"ע וחב"ח הא אין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ותי' דבח"ע וחב"ח ל"ש העשה דלעולם בהם תעבודו ותמהו כולם מהא דפריך הכא ואביי משום איסור' לא האמר רב חנינא בר רב קטינא א"ר יצחק מעשה באשה א' שחצי' שפחה וחצי' ב"ח וכפו את רבה ועשאה ב"ח וארנב"י מנהג הפקר נהגו בה ולדברי הרשב"א הנ"ל הא בח"ש וחב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו. ונלפענ"ד בישוב דבריו עפי"מ שנראה בטעם סברת הרשב"א ז"ל דבח"ע וחב"ח ליכא עשה דלבה"ת עפ"י דברי הר"ן ז"ל שכ' דהטעם שאמרה תורה לעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם שאסור ליתן להם מתנת חנם ולפי"ז הא כ' התוס' ב"ב מ"ח ע"א בהא שהקשו דאמאי לא ילפינן מהא דתני' יקריב אותו מלמד שכופין אותו דאפי' תלוי' ויהיב נמי הוי מתנה ותי' דכל דבר שמחוייב לעשות הוי כמו מכר ע"ש ולפי"ז לכך בח"ע וחב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו דכיון דבלא"ה יש חיוב על האדון לשחררו משום דלישא שפחה א"י לישא ב"ח א"י וכל דבר שמחויב לעשות הוי כמו מכר ול"ה מתנה וליכא לא תחנם ומיושב נמי עפי"ז הא דא' בגיטין מ' במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה דאי אמר לשון שיחרור כופין את היורשים לכתוב לה ג"ש והקשו התוס' הא כל המשחרר עבדו עובר בעשה ועם האמור יהי' נכון דכיון דהיורשים מחויבים בדבר משום מצוה לקיים דברי המת א"כ הוי כמכר וליכא לא תחנם ולפי"ז ליכא קושי' מדברי הש"ס הנ"ל על הרשב"א דשפיר פריך ואביי משום איסור' לא מההוא מעשה דח"ש וחב"ח כו' דכיון דאיתתא לא מיפקדה אפו"ר ואם לאביי לא איכפת לן גם מה שנוהגין בה מנהג הפקר האיך כפו את רבה לעשות אותה ב"ח הא עובר בעשה: אמנם הא קשי' לי דהאיך איפשר לומר דהעשה דלעולם בהם תעבודו הוא מטעם לא תחנם הרי התוס' בכתובות י"א ע"א הקשו על הא דא' התם גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד משום דזכות הוא לו הא זכיי' הוי מטעם שליחות א"כ האיך זכין לקטן הלא אין שליחות לקטן ועוד דאכתי נכרי וא' במס' ב"מ דקטן דאתי לכלל שליחות אית לי' זכיי' מדרבנן נכרי דלא אתי לכלל שליחות אפי' זכיי' מדרבנן לית לי' ותי' דכיון דבהך זכיי' נעשה ישראל הו"ל כישראל גמור לענין זכיי' ולפי"ז אמאי יאסר השחרור מצד לא תחנם הרי כיון דבהשחרור נעשה ישראל מותר ליתן לו מתנה ואי דעדיין בעי טבילה ז"א דהא כ' התוס' ביבמות מ"ז ע"ב שהטבילה של שיחרור היא קודמת לגט וברשב"א שם כ' בשם הצרפתים דעבד ל"ב כלל טבילה כשמשתחרר ועולה לו טבילה קמייתא כשנעשה עבד וא"כ עם השיחרור נעשה ישראל ושפיר שרי ליתן לו מתנה וצע"ק. ומדי שוטטו רעיוני בענין זה עלה בלבי לומר טעם לסברת הרשב"א הנ"ל דבח"ט וחב"ח ליכא עשה דלבה"ת דהנה לכאורה צריך להבין דברי הר"ן ז"ל שכת' דלעולם בהם תעבודו הוא מטעם לא תחנם הרי כ' התוס' בפסחים כ"ב ובכ"ד דנכרי המכירו שרי ליתן לו מתנה מפני שהוא כמוכרו לו וא"כ אין לך נכרי המכירו גדול מזה שהוא עבדו בן ביתו אמנם באמת לק"מ דהא הטעם דנכרי המכירו הוא משום דבודאי יגמול לו טובה וא"כ בעד השיחרור לא איפשר שיגמול לו טובה כזו הלא בהיותו עבד הא כל מה שקנה עבד קנה רבו. וזה שייך בעבד גמור משא"כ בח"ע וחב"ח הא גם בהיותו עבד יום של עצמו לעצמו א"כ שייך שפיר שיחזיק לו טובה ואכ"מ להאריך בזה: נחזור לנ"ד הנה כבר הבאתי מדברי תשו' הרשב"א והרדב"ז שכ' להדי' דאפי' אם יש חשש שיבא מזה קלקול עבירה חמורה אין להשגיח ע"ז להתיר בשביל זה אפי' איסור דרבנן וע' מ"ק ט' ע"א כת"י פלס מעגל רגליך וכתי' אורח חיים פן תפלס כו' ע' פירש"י שם. ובפרט שכפי מכתבו יש חשש שאם נתיר להאשה הזאת לטבול ביום תתרבה המכשלה כי ילמדו ממנה נשים אחרות לטבול א"ע ג"כ ביום ייכשלו מבלי דעת באיסור דרבנן א"כ האיך נגרום חטא לנשים אחרות בשביל זכות דידה הרי אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך [אפי' אי נימא דנשים ג"כ בכלל ערבות נינהו] והא דמצינו בעירובין ל"ב גבי לקוט כלכלה של תאנים מתאנתי ניחא לי' לחבר דליעבד איסור' קלילא דתורם שלא מן המוקצה כדי דלא ליעבד ע"ה איסור' רבה של אכילת טבל ומשמע אפי' בשביל אי' דרבנן דהא מיירי בתנאים ותרומות פירות אינו אלא דרבנן א"כ ל"ה רק טבל דרבנן] כבר כ' התוס' שם ובכ"ד דזהו דוקא התם מחמת דחיישינן שהע"ה יעבור בגרמתו של חבר והיכי דלא פשע מצינו בשבת ד' דא"א לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך. ובהריטב"א עירובין שם מבואר דהתם אמרינן רק דניחא לי' לחבר כו' אבל להורות אין מורין כן ע"ש ועפ"י דבריו אמרתי לבאר דברי הש"ס קידושין נ"ה תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקיבות זבחי שלמים זכרים עולות הוא דהוי זבחי שלמים לא הוי א"ר אושעיא הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינין וה"ק חיישינן שמא עולות ור"מ הוא דאמר הקדש במזיד מתחלל כו' תהי בה ר"י וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שתזכה והנה לכאורה צריך להבין הלא רק חטא כדי שיזכה חבירא ל"א אבל חטא כדי שתזכה בעצמך אמרינן כדאמר מנחות מ"ח אולם נכון הדבר דהא אמרינן שם חטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת אמרי' חטא בחטאת כדי שתזכה בעולה ל"א וא"כ הכא מיירי שמחלל הבהמה תמימה ומביא אחרת א"כ הא חוטא בקרבן זה שמחלל תמימה כדי שיזכה באחר והוי כמו חטא כדי שיזכה חבירך דל"א אולם במסורת הש"ס שם נרשם וצ"ע כי בעירובין ל"ב א' ניחא לי' לחבר דליעבד איסור' זוטא ולא ליעבד ע"ה איסור' רבה אך לדברי הריטב"א הנ"ל יהי' נכון דהא עכ"פ אין מורין לו כן ולכך פריך וכי אומרים לו לאדם כו' פי' אף דדינא הכי אמנם היכי מותר להורות כן. וע' בתוס' פסחים פ"ט ע"א דמוטב שידחה לגבי א' ס' כרת בשוא"ת משיעשו רובם שלא כהוגן אף ענין שאינו רק לכתחלה ע"ש. והנה מצינו בש"ע או"ח סוס"י ש"ו לענין מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להמירה מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה אפי' חוץ לג' פרסאות וכ' המג"א דדוקא להצילה מהמרה דמצוה לחלל שבת א' כדי שתשמור שבתות הרבה אבל אם רוצים לאנסה לעבירה אחרת אפי' לעבוד ע"א פעם א' אין מחללין עלי' שבת במלאכה דאוריית' וע' בסי' שכ"ח ברמ"א דמי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו את השבת כדי להצילו וע' תוס' כתובות ג' ע"ב בהא דקא' ולידרוש להו דאונס שרי ע"ש. ומכ"ש בנ"ד שאפשר להאשה הלזו שתטבול בלילה רק שהיא מזלזלת מרצונה ומזדון לבה באיסור הזה אין להתיר לה לכתחלה איסור דרבנן בשביל זה בפרט בדור פרוץ כזה המקום ירחם עלינו ואדרבא מצינו ביבמות צ' שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין היכי שרואין העם פרוצים בעבירות כדי לעשות סייג לתורה וע' סנהדרין מ"ו ע"א ובפירש"י שם וע' בשיטה מקובצת ביצה כ' לענין הא דא' מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כ' בשם הריטב"א שהעיד בשם רבותיו הצרפתים שלא נאמרו דברים הללו אלא לדורותם אבל בדור הזה שמקילין בכמה דברים ראוי לעשות סיג לתורה אפי' בדרבנן מחינין וקנסינין להו עד דלא ליעבדן לא בשוגג ולא במזיד ושכן הוא במדרש ירושלמי ע"ש ואם כך עלתה בימיהם אנן מה נענין אבתרייהו וע' תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז בענין מוטב שיהיו כו' שכ' וז"ל ונ"ל ג"כ שזה לא נאמר אלא בדבר שכולם שוגגין כההיא דפ' חזקת בענין רבו פרושים בישראל אבל בדבר שמיעוטן שוגגין מצוה למחות בידם ואף אם יבאו להיות מזידין כדי להזהיר לאחרים שלא יבאו לידי מכשול דילפי מקלקלתא ולא ילפי מתקנתא כדא' בירושלמי דמשקין והמורה הוראות אם הזהיר את העם והם לא הוזהרו עליו נאמר אתה את נפשך הצלת עכ"ל: והנה לכאורה הי' נראה להתיר לה עכ"פ שתטבול ביום ח' ביום דהנה בנדה ס"ז ע"ב פריך הש"ס מכדי האידנא כילהו ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשביעאה ומשני משום דר"ש אחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק שתשמש בו ביום ותראה מיד לאחר תשמיש ונמצא סותרת כל שלפני' וטבילתה פסולה וכ' בתוס' שם דמטעם זה אפי' נשי דידן גם ביום ח' אסורות לטבול ביום משום סרך בתה ול"א דרק גבי נדה כיון דבחשש סרך בתה שסבורה שטבלה בשביעי ואיכא חשש כרת משא"כ גבי זבה אפי' אם סבורה בתה שהוא שביעי ליכא איסורא דאוריית' אלא חששא בעלמ' שמא תראה אחר שטבלה בשביעי ותסתור ל"ח משום סרך בתה ז"א דהא חזינן דהתם התירו רק משום חשש אריותא או גנב' לטבול בשמיני ביום הא אי לא"ה ביום שמיני אפי' אחר חומרא דר"ז ע"ש ומ"מ אפשר שתטבול סמוך לחשיכה דמבואר בדברי התוס': הנ"ל בשם ר"ת דמותר דליכא למיחש שבתה תטבול בעוד היום דמרגשת היא בכך שתטבול סמוך לחשיכה כאמה. ובשו"ת ח"צ ובעבוה"ג סי' ך' הבינו בדעת ר"ת דאפי' ביום ז' סמוך לחשיכה מותר ובטוש"ע סי' קצ"ו שכ' דר"ת אינו מתיר רק ביום ח' הא כ' שם טעמי משום דל"ח לב' טעיות שתסבור שהוא שביעי ולא תרגיש שאמה טבלה סמוך לחשיכה אבל בז' סמוך לחשיכה מודה ר"ת דאסור דאיכא סרך בתה שלא תרגיש באמה שטבלה סמוך לחשיכה ואפי' לפי"ד הא חשש סרך בתה שרינין במקום אונס דאריותא וגנבי ומותר במקום אונס אפי' בז' סמוך לחשיכה ומכ"ש ביום ח' סמוך לחשכה דלכ"ע מותר ועכ"פ תהי' ההצלה שתנצל מאיסור כרת דנדה חשובה כמו במקום אונס. ועכ"פ הי' נ"ל להתיר לה שתטבול ביום ח' סמוך לחשכה ותתעכב אחר הטבילה אצל שכנתה ולא תבא לביתה עד לילה דבכה"ג מיקל הב"ח ע' בסדרי טהרה. ואפי' לדברי