הרי בשמים קט

יעשו המזימתה. אם לא כי בעיניו יראה ולבבו יבין שיוכל להסתבב מזה מכשולות ותיפוק מיני' חורבא אם לא ישאו זא"ז בחפוב"ק אזי יוכל להתירם מכל הני טעמי דאמרן ומוטב שיאכלו בשר תמותות כו' כבש"ס קידושין כ"ב ע"א. אך יראו הב"ד בצירוף טובי העדה לקנסם כראוי להם ולהודיע להם חומר האיסור למען ידעו כי יש אלקים שופטים בארץ וגם בענין זהירות איסור נדות על להבא תקבל האשה ע"ע בשבועה להיות נזהרת ביתר שאת ויתר עז כדין חשוד לא"ד בסי' קי"ט ואף שמדינא א"צ כנ"ל בכל זה כל מאי דאית לן לחקורי טפי עדיף ובזה הנני או"ש לו ידידו דור"ש באהבה: סי' לח לק' שדה לבן בארץ רוסיא. בעזהש"י יום ד' כ"ז לירח סיון שנת ה' אורי וישעי לפ"ק סטריא. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירא ושלם כש"מ מנחם מענדל מייזלש נ"י כעת ראבד"ק הנ"ל. יקרת מכתבו הגיעני והנה נפשו בשאלתו דבר ה' זו הלכה באשה אחת אשר זה ארבעה שנים לא טבלה א"ע לנדותה ושמשה עם בעלה בנדתה וכעת שלחה אל הב"ד לשאול באם יתירו לה לטבול ביום אז תטבול א"ע ובאם לא תחזיק ברשעתה כמקדם אם נכון להתיר לה לטבול ביום בכדי שלא תעבור על איסור כרת דנדה וגם יש לחוש דתיפוק מיני' חורבא שנשים אחרות תעשינה ג"כ כמו לטבול א"ע ביום עכת"ש: הנה בש"ס בכורות ל' ע"ב אמרינן שם בן לוי שבא לקבל דברי לוי' וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדקדוק א' אין מקבלין אותן ומבואר שם דאפי' חוץ מדקדוק א' מדברי סופרים אין מקבלין אותו הרי דאף דאם לא נתיר לו החומרא דרבנן לא יהי' נוהג גם איסורים שהם מדאוריית' מ"מ אין מקבלין אותו אולם באמת אין ראי' משם דהתם מיירי לענין ליתן לו מתנות כהונה ולוי' אם בא לקבל עליו חוץ מדבר א' ממעטינן לי' מקרא דכתי' המקריב את דם השלמים וגו' בזמן שהכהנים עושים רצונו של מקום מה כתי' בהם חלקם נתתי אותם מאישי וכשאין ערש"מ מה כתי' בהו מי גם בכם ויסגור דלתים ואין ראי' מזה למק"א. והנה לצורך שעה מצינו דמתירין איסור כדי שלא לעבור על איסור החמור ממנו כדאשכחן יבמות צ' ע"ב דפריך שם למ"ד אין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת מהא דא' גבי נביא אמת אליו תשמעון אפי' אומר לך עבור על א' מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו ומשני שא"ה דכתי' אליו תשמעון ופריך ולגמר מיני' וקא' מיגדר מילתא שאני ופירש"י לעשות גדר ותקנה כי התם שהושיבם ע"י כן מע"א הרי דהותר איסור כרת דש"ח ודהעלאה כדי שלא יעברו על ע"א. אמנם שא"ה דהוא רק הוראת שעה וצריך להתיר היכי שרואין שיצמח מזה קלקול חמור מיני' כדמצינו בגיטין נ"ו ע"א דשדר מלכא קורבנא דהוי בי' מום בדוקין שבעין וסבור רבנן למקרבי' משום שלום מלכותא א"ל ר' זכרי' בן אבקולס יאמרו בע"מ קרבין לגבי מזבח ואר"י ענותנותו של ר"ז בן אבקולס החריבה את ביתנו כו' הרי דר"י הקפיד על ר"ז במה שאסר להקריב בע"מ למזבח אחרי שראה שיצמח מזה חורבן וקלקול גדול [וע' בתוספתא שבת פי"ז בה"א מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין כו' ר"ז בן אבקולס לא הי' נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה כו' אר"י ענותנותו של ר"ז בן אבקולס שרפה את ההיכל והוא מובן עפי"ד הש"ס גיטין הנ"ל וגם דברי הש"ס שבת קמ"ג ע"א ופירש"י שם ע"ש]. וכל זה הוא רק היכי שהזמן גורם להתיר לפי שעה אבל בנ"ד להתיר לה שתתנהג ככה כל ימי' לעבור בשט נפש על איסור דרבנן לטבול ביום בכדי שלא תעבור על איסור דאוריית' בכה"ג חלילה לנו להתיר לפרוץ גדר חכז"ל והא דמצינו בשבת קנ"ג מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי וקא' בגמ' מ"ט שרו לי' רבנן למיתב כיסי' לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית לי' אתי לאתויי ד"א ברה"ר ע"ש התם דמתירין אי' דרבנן משום חשש שלא יעבור על איסו' דאוריית' הוא ג"כ משום שהוא רק דרך אקראי ומשום דאדם בהול על ממונו אבל לא בע"א. וראי' לזה נראה מדברי רש"י ז"ל דסוטה מ"ח ע"א א"ר יוסף זמרי גברי וענו נשי פריצותא זמרי נשי וענו גברא כאש בנעורת למאי נ"מ לבטולי הא מקמי הא ופירש"י אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת ולכאורה קשה אמאי לא פי' בפשיטות לענין אם אחד מהנהו מוכרח להיות אם שיהי' האנשים מזמרין והנשים עונין או הנשים מזמרות והאנשים עונין עדיף להתיר שיהיו האנשים מזמרין והנשים עונות כדי שלא יעשו איסור חמור ממנו שתהיינה הנשים מזמרות והאנשים עונין שהוא כאש בנעורת והוא עבירה חמורה א"ו דלהתיר פריצות אף שעי"ז תתבטל עבירה חמורה מזו אין אנו רשאין ולכך פי' רק לענין שנקדים לבטל קודם העבירה החמורה ואח"כ הקלה ממנה והבן: והא דכ' הטו"ז ביו"ד סי' של"ד לחלוק על הרמ"א שהביא בשם פסקי מהרא"י דמנדין למי שחייב נדוי ואפי' יש לחוש שע"י כן יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך והוא ז"ל חולק עליו שם וכ' שאין לעשות מעשה היכי שיש חשש שיולד מזה קלקול נראה דהוא דוקא לעונשו ולקונסו על מה שעבר אז היכי דאיכא חשש שיבא עי"ז לאיסור חמור לא מענישין לי' והוא דומה למאי דמבואר בשבת ג' בהיו ידיו מלאים פירות והוציאם לחוץ דאם הוציאם משחשיכה לא קנסוהו רבנן שמא ישליכם מידו ויבא לידי חיוב חטאת ויש בזה פלוגתת הראשונים בש"ע א"ח סי' שמ"ח וזה הוא דוקא בדבר שהוא לעונש ולקנס שייך לומר דלא קנסינין לי' כדי שלא יבא לעבור על איסור החמור ממנו אבל להתיר לעבור על איסור דרבנן בכדי שלא יבא לעבור על איסו' דאוריית' אין להוכיח משם והא דא' בשבת ד' דהדביק פת בתנור התירו לו לרדותה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה שא"ה דהפת תהי' ממילא נאפה ואם לא ירדנה ע"כ יבא לידי חיוב סקילה בכה"ג אמרינן מוטב שיעשה איסורא זוטא ולא ליעבד איסור' רבא ע' תשובת הרשב"א סי' תתקל"ח ובתוס' מנחות מ"ח ע"א אבל היכי שיוכל לעשות בהיתר רק אם לא ניקל לו באיסור הקל יעבור בשאט בנפש על איסור חמור אין לנו לחוש בכך ובכי"ב קיי"ל כרשב"ג ב"ק ס"ט ע"א דא' הלעיטהו לרשע וימות ושוטה שיקלקל עתיד ליתן את הדין. וע' בתשו' הרשב"א ח"א סי' תשנ"ה שכ' וז"ל מי שנשבע שלא לשחוק בקוביא ובא לישאל על נדרו ואומר שירא שמא יתקפנו יצרו ולא יוכל להעמיד עצמו ונמצא עושה שתים רעות שוחק ועובר על שבועתו מסתברא דאין נזקקין לו ששחוק הוא עבירה ואין מתירין לו נדר לעבור ואם מפני שלא יכשילנו יצרו לעבור על שבועתו ישביע את יצרו ואין לומר שיזקקו לעבירה שלא יעשה עבירה גדולה עכ"ל וע' בתשו' רדב"ז ח"א סי' קפ"ז שנשאל באלו הפריצים העוברים עבירות ביד רמה ובשאט נפש וכשבאים לייסר אותם אומרים שימירו האם נייסר אותם ולא נחוש אם לא והשיב שלהתיר להם דבר איסור בכדי שלא יצאו לתרבות רעה בודאי אין להתיר אלא אף שחייבים אנחנו לייסרם ולהענישם בכל מה שיש בידינו וכי היכי דקיי"ל אין מעבירין על המצות אין מדקדקין אם זו קלה או חמורה כך אין מעבירין על העבירות אעפ"י שזו קלה וזו חמורה וכיון שמוטל עלינו לייסרו על עבירה זו שבאה לידינו אין מעבירין עלי' מפני חשש שיבא לידי עבירה חמורה ומביא שם מהא דאמר רבינו הקדוש בשעת פטירתו בדרך נבואה בקידושין ע"ב] דר' אחא בר אושעיא שמתינהו להנהו דאקפי פירא דכוורא וחללו שבת ואשתמוד משום דשמתינהו ולמאי הלכתא ניבא דבר זה אלא לאשמעינן דאפי' אם נראה לחכמים שמפני שהם מנדין או מחרימין יצא לתרבות רעה לא יניחו בעבור זה מלדון ולעשות כהלכה ולפי הנראה לא הי' שם חלול שבת מה"ת אלא מדרבנן מדשמתינהו ותו לא ואפ"ה לא חשש ע"ש וסיים ואע"ג שכתבתי כ"ז להלכה מ"מ יש למנהיג הדור להיות מתון בדברים כאלה לפי שאין כל העונשים שוין ולא כל העבירות שוות כו' והכל לפי ראות עיני הדיין המנהיג ובלבד שיהיו כל מעשיו לשם שמים עכ"ל הטהור. והנה הראי' מש"ס קידושין הנ"ל כ' ג"כ בפסקי מהרא"י בשם הקובץ מובא בט"ז יו"ד סי' של"ד הנ"ל והט"ז שם דחה ראי' זו וכ' דהתם משמע שרבינו הקדוש בא להזהיר את השומעים שידעו שיש פסולים בבבל כמו שאמר התם טובא דיש מקום שכולם ממזרים ויש מקום שיש ב' אחים שמחליפים נשותיהם זל"ז וע"ז אמר ג"כ שיש מקום בבבל שסרו היום מאחרי המקום ב"ה דשמתינהו רב אחא כו' וע"כ יש להתרחק מהם כו' ע"ש שחולק על המהרא"י בזה ומה שהביא בט"ז שם ראי' לדבריו מקידושין ך' במי שנמכר לעכו"ם שלא לדחות האבן אחר הנופל ע' בתשו' חו"י סי' קמ"א שדחה ראי' זו בדברים של טעם. ומש"ש ראי' מתשו' מהר"י מינץ שכ' להתיר מינקת חבירו בשהיא מופקרת לזנות הנה המהר"י מינץ שם בסי' ה' ה"ר לזה מגיטין ל"ח ההיא אמתא דהויא בפומבדיתא דקעבדי בה אינשי איסור' אמר אביי אי לאו דאר"י א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפינין לי' למארה לכתוב לה גיטה דחירותא רבינא אמר כי הא מודה ר"י משום מילתא דאיסור' כו' הרי דמתירין בשביל שלא תהא מופקרת לזנות ואפי' אביי מודה בכה"ג דעד כאן לא קאסר התם אלא במקום שצריך לעבור על איסור דאוריית' כדמשמע מדבריו אי לאו דאר"י א"ש המשחרר עבדו עובר בעשה כו' משמע אי לא הוי עשה אלא חששא דרבנן כנידון דמינקת חבירו דהוי' גזירה דרבנן מודה אביי דכופין כו' ע"ש והנה ראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שכ"ב שכ' לדחות ראי' זו דהתם להציל אחרים דהאמתא הסיתם לעבירה אבל משום קלקול העובר לא חיישינן. ובאמת משמע כדבריו להדי' מדברי התוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין ובכ"ד שהקשו על הא דח"ש וחב"ח דכפו את רבה ועשאה ב"ח הלא היכי דפשע אין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כמו בהדביק פת בתנור וכ' התוס' דכיון שהיתה מחזרת אחריהן ומשדלתן לזנות חשיבי כאנוסין ואכתי הרי האמתא פשעה וע"כ דהעיקר הוא כדי להציל אנשים אחרים אבל לא משום זכות דידה עוד נראה ראי' לדברי הגאון בעל חת"ס הנ"ל דהנה הקשו התוס' בגיטין מ"א ע"א שם אמאי קא' לישא ב"ח א"י כו' ליתי עשה דפו"ר ולידחי לאו דל"י קדש [ע' מהר"ם לובלין בחי' שם] ותי' דבדידה ליכא עשה והקשה א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג נימא לה חטא כדי שיזכה הוא במצות פו"ר ואמרתי ליישב דהנה כל הטעם דאמרינן