הרי בשמים קח

דהו"א דרק היכי דרוב כשרין אצלה מכשיר ר"ג כמו שהוא באמת לחד מ"ד בגמ' התם משא"כ לענין איסור מעוברת חבירו הא רוב פסולין אצלה דממי שהיא מעוברת אפי' מכשר אסורה לינשא לו דעכ"פ הויא מעוברת חבירו ואשמעינן שפיר דנאמנת לינשא לו אף עכשיו שהיא מעוברת וס"ל לר"א כמ"ד דר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין אעכצ"ל דכיון דע"כ מיירי שמודה הוא ג"כ דאי מכחישה הו"ל ברי וברי וא"נ אפי' לד"ג כמ"ש הראשונים לקמן בעובדא דארוס וארוסתו וא"כ כיון דעכ"פ נבעלה גם לו שוב ל"ש לאשמעינן בהא דנאמנת דאף שלא תהי' נאמנת וניחוש שמא נבעלה גם מאחר עכ"פ גם על ספק בנו נמי חייס ול"ש חששא דדחסא ואפי' לפי הטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא ושמא יעכר חלבה ולא ימסמס לה בביעי וחלב ליכא חשש בנ"ד שמא יתברר לו אחר הלידה לפי חשבון זמן ביאתו עלי' דהעובר אינו ממנה ואפקרה נפשה לגבי אחרים קודם שבא עלי' ושמא יעכר חלבה ולא ימסמס לה בביעי וחלב ז"א דכיון דהוא מודה לפנינו כעת שממנו היא הרה א"כ הוא חייב במזונות הולד כמבואר בסוס"י ע"א ועי' בשו"ת שב יעקב ח"ב סי' ג' ובתה"ד בפסקיו סי' ל"ז א"כ ע"כ יתחייב למסמס לו בביעי וחלב ומבואר היתר זה בשו"ת עבוה"ג סי' א' ע"ש ושמטעם זה נראה בהא דקא' בש"ס כתובות הנ"ל חדא דקא מודה ולכאורה קשה דהא אין אדם מע"ר דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה וכמה פוסקים ס"ל דאפי' באיסור דרבנן ג"כ אמרינן אין אדם מע"ר ע' תשו' פמ"א ח"ב סי' ק"ה ולהאמור י"ל דכיון דע"י הודאתו מתחייב א"ע במזונות הולד אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי שכן מפורש יוצא מדברי הר"ן בכתובות פ' המדיר גבי מאכילתו שאינו מעושר דפריך ה"ד אי דלא ידע מנא ידע כו' והקשה הראב"ד לוקמה במודה ותי' משום דאין אדם מע"ר ודחה הר"ן ז"ל דכיון דקמפסדת ממון בהודאה אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי ע"ש והה"נ: אמנם בעובדא דידן א"צ לכל זה דרגלים לדבר שנתעברה הימנו כיון שהיתה בביתו שמונה עשרה חדשים והיתה מיוחדת לו וע' בדברי הרא"ש בתשו' כלל פ"ב סי' א' שכ' וז"ל ובנדון זה שהיתה האשה משרתת בביתו ומיוחדת נראה דאפי' לאביי בתרי' דידי' שדינין לה וכ"כ ר"ש בפ"ק דכתובות כו' ע"ש ואפי' לד' הנ"י שהובא באה"ע סי' קנ"ו דאפי' במיוחדת חיישינן שמא זינתה עם אחר נראה דהיינו דוקא לענין איסור יבמה לשוק דאוריית' ולא לענין מעוברת חבירו דרבנן: והנה הא ליכא למימר דניחוש בנ"ד שאומר כן כדי לישא אותה שמא עיניו נתן בה דבשלמא בארוס וארוסתו ל"ש חשש זה דאם הי' יודע דלאו מיני' הוא א"כ זינתה תחתיו ומאוסה היא בעיניו כדאית' בסי' קי"ד סס"א בהג"ה משא"כ בנ"ד איכא לכאורה חשש זה אמנם יפה כת' בזה בנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ק"ז בהגהת בנו הג' ז"ל דבשלמא בשבוי' או בעד המעיד לאשה שמת בעלה וכדומה שנאסרה עליו לעולם חיישינן שמא עיניו נתן בה משא"כ במעוברת לענין שנאמין לו שממנו היא הרה אין זה איסור עולם דלאחר כ"ד חודש בלא"ה תהי' מותרת לו ל"א שמא משקר בשביל כ"ד חודש ע"ש דוגמא לזה מצינו בסוטה ז' ע"א גבי מוסרין לו שני ת"ח שמא יבא עלי' בדרך רי"א בעלה נאמן עלי' מק"ו ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עלי' סוטה שהיא בלאו לא כ"ש א"ל לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ע"ש וע' בתוס' קידושין כ"א ע"א ד"ה שלא ילחצנה במלחמה כו' ויש מיישבים פי' הקונטרס ולק"מ מה שהקשה איך נתפייס יצרו דאיכא למימר דבטל הימנו יצה"ר כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים ע"כ ומ"ש כ"ת בחשש הב' וז"ל כפי המבואר ביש"ש ביבמות על המשנה דהנטען על השפחה לא יכנוס וז"ל ונ"ב היכי דנחשד עם פנוי' שהגיעה לעונת וסת נדה אסור לכונסה דיש כאן חשש איסור כרת וגרע מנטען על השפחה שאין שם אלא איסור לאו עכ"ל: הנה לא ידענא מאי חששא איכא בזה דהא כל הטעם בנטען על השפחה היינו שנחשד שטוענים עליו דברי לעז דא' שם כ"ד ע"ב דאסור לישאנה משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו' ופירש"י דאתו לאחזוקי לקלא קמא ויאמרו אמת הי' הקול הראשון וזה הוא היכי שבאמת לא בא עלי' משא"כ בנ"ד הלא מילא בפיו לאמר שבא עלי' כמה פעמים מאי הסר ממך עקשות פה איכא וכ"כ להדי' סברא זו המהרי"ק בשורש קכ"ט ע"ש. ואדרבא הא מבואר בתוס' שם דבנטען על הפנוי' מצוה לכונסה משום ולו תהי' לאשה ואף דבש"ע אה"ע סי' קע"ז ס"ה בהג"ה מבואר דהסברא הראשונה עיקר דבנטען אסור לכונסה מ"מ הא כ' שם דזהו דוקא בקול בעלמ' אבל אם ודאי בא עלי' מצוה לכונסה ע"ש אפס בנ"ד כיון שהבועל יש לו אשה הא אסורה עליו משום חדרגמ"ה א"כ ליכא מ"ע דולו תהי' לאשה דל"ה ראוי' לקיימה ואף דהוא רוצה לגרש את אשתו ולאחר הגירושין תהי' ראוי' לו מ"מ כיון דהשת' אינה ראוי' לו אין אני קורא בו ולו תהי' לאשה כמבואר בירושלמי פ"ג דכתובות הי' נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטרה. ואף דיש לחלק דהתם לא היתה ראוי' לו מצד איסור אחות אשה שהיא ח"כ ואפי' בדיעבד לא תפסו קידושין משא"כ הכא דאינו רק מצד חדר"ג ובדיעבד הא היו תופסין הקידושין מ"מ הא מבואר בתוס' כתובות ל' ע"א ד"ה א"ב דאפי' אי בדיעבד אם נשא נשוי מ"מ כיון דלכתחלה אינה ראוי' לו ל"ה ראוי' לקיימה ע"ש וה"נ הא השת' אינה ראוי' לו ול"ה ראוי' לקיימה ואטו נימא דמחויב לגרש את אשתו כדי שיקיים מצות ולו תהי' לאשה הרי מבואר בתוס' חולין פ"ד ע"א ד"ה וליפרקינהו לענין כיסוי דאינו מחויב לפדות את הקדשים כדי שיתחייב בכיסוי ע"ש בריטב"א ביתר ביאור. איברא דיש לעיין מש"ס חולין קל"ה ע"א גבי ראשית הגז דאי לאו קרא דפוטר קדשים מראשית הגז הו"א ליפרוק וליתיב לי' ואמאי ל"א כיון דהשת' הא לא רמיא עליו המ"ע דראשית הגז דאסור בגיזה ואטו מחויב להכניס א"ע במצות ראשית הגז. אולם י"ל דהתם הא מוקי לה בקדשי בדה"ב דאינו אסור בגיזה רק מדרבנן א"כ כיון דמדאוריית' מחויב בגתת י"ל דמחויב להכניס א"ע משא"כ גבי כיסוי הא מה"ת הקדש פטור מכיסוי אינו מחויב להכניס א"ע בחיוב. ובנ"ד י"ל כיון דהרבה פוסקים סברי דחרם הוי דאוריית' הוי ג"כ מעוכב מחמת דאוריית' ואינו מחויב להביא א"ע לידי חיוב מ"ע דולו תהי' לאשה וצע"ק מדברי הרמב"ם פ"ד מע"ז גבי עיה"נ שפוסק דבקדשי בדה"ב פודין ואח"כ שורפין. ואמאי הרי כיון דמדאוריית' אינו מחויב לשורפן עתה משום שללה ולא שלל שמים אמאי יתחייב להביא א"ע לידי מ"ע דתקבוץ ושרפת וע' מקו"ח בפתיחה לה' פסח ואכמ"ל] וכיון דתיכף לאחר שבעלה לא רמיא עליו המ"ע דולו תהי' לאשה שוב אפי' אחר שגירש את אשתו אין מצוה עליו לכונסה וע' ברא"ש ס"פ ואלו מגלחין שחולק שם על הר"מ ז"ל במ"ש מי שמת אביו ואמו והי' קטן באותה שעה וקודם שעברו ל' יום נעשה בן י"ג שנה ויום א' דחייב להתאבל משעה שהגדיל דאין דיחוי אצל מצות וכת' ע"ז הרא"ש דכיון דבשעת חיוב האבילות הי' דחוי נפטר אח"כ נמי ואע"ג דאין דיחוי אצל מצות היינו משום דהאדם לא נדחה לעשותה אבל אם הי' האדם דחוי בשעת חיוב המצוה נדחית ממנו לעולם ע"ש ונראה דבנ"ד אפ' הר"מ ז"ל יודה דבשלמא התם בקטן כיון דסופו ליגדל וזמן ממיל' קאתי כדא' בפסחים צ' ע"ב שמשא ממיל' ערבא והוי כהא דא' דכל שבידו ל"ה דיחוי כדאשכחן בתוס' קידושין ס"ד לענין הא דנאמן האב לומר בני זה בן י"ג שנים ויום א' דכיון דסופו ליגדל עשאוהו כמו שבידו ע"ש ומבואר בתוס' זבחים נ"ט דכל היכי שהיא בידו ל"ה רק כמחוסר זמן וע"כ שפיר פסק הר"מ ז"ל דמחיוב להתאבל משעה שהגדיל משא"כ בנ"ד הלא אינו בידו לגרשה כיון דבזה"ז שיש חדרגמ"ה שלא לגרש בע"כ דילמ' לא תרצה אשתו לקבל גט וע' בתוס' ע"ז מ"ז ע"א לענין ע"ז של עכו"ם דלא הוי בידו לבטלה כיון דע"י עכו"ם צריך לבטלה ונידון דידן דומה להא דא' בבכורות מ"ו גבי גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה עכו"ם ואח"כ נתגיירה אפ"ה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה וע"כ משום שבשעה שהתחיל החיוב לא היתה בת חיובא וכיון דנדחית תו לא הדרה חזיא ומבואר בקידושין ס"ב דגר ל"ה בידו כיון דצריך שלשה משפט כתי' בי' וה"נ כיון דלאחר הבעילה שהתחיל חיוב מ"ע דולו תהי' לאשה לא חזיא לי' מפאת שהי' לו אשה שוב אף לאחר שגירשה אינה מוטלת עליו עוד המצוה דל"ה בידו לגרשה כנ"ל: והנה לענין החשש שהיא חשודה על איסור נדות במה שזינתה עמו בנדותה והלא משמשתו נדה היא בכלל עוברת ע"ד והוא איבעיא בש"ס סוטה כ"ה ע"א אי רשאי לקיימה ונהי דאיפסק בש"ע סי' קט"ו ס"ד שאין כופין אותה להוציא עכ"פ הא מבואר שם שמצוה היא שיוציאנה ומכ"ש שאין לישא אותה לכתחלה הנה העיר בזה בהפלאה שם סק"י וכ' דאם מקבלת עלי' מן הוא והלאה לשמור נדות מועיל תשובתה לדור עמה וגם נראה כיון דבעיני העולם לא חמיר איסור נדות פנויות כמו נדה הנשואה לבעלה אף שבאמת אין חילוק בזה כי גם הבא על נדה פנוי' חייב כרת כמבואר ביו"ד סי' קפ"ג מ"מ כיון שבעיני ההמון לא חמיר כ"כ הוי בכלל הדברים דלא משמע להו לאינשי איסורא דקיי"ל דלא מיקרי חשוד בשביל זה וגם בלא"ה לית עלה דין חשוד על הנדות דמעיקר' שהי' בזנות יצרה תוקפה משום מים גנובים ימתקו כמ"ש א"ז החוו"ד בסי' קפ"ה שהובא במכתב כ"ת: ומ"ש רו"מ דאיכא חשש בזה עפי"מ דקיי"ל באה"ע סי' קמ"ג סט"ו דאם גירשה ע"מ שלא תנשא לפלוני ה"ז לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיהן נתנו במתנה זה לזה וכ' ברמ"א שם ואפי' לא התנה עמה בפי' אלא שניכר שגירשה משום זה אסורה לינשא וכ' דכיון שעכשיו שיש חר"ג על הבעל שלא לישא ב' נשים שוה בכמה דברים להאשה גם בנ"ד איכא חששא שלא יאמרו בעליהן נתנו במנתנה זל"ז שהבעל השליש חפצים לבטחון שאחר הגרושין יקח את הזונה: לפענ"ד אין הדמיון עולה יפה דנהי דמצינו חששא זו לגבי האשה שהיא קנינו של הבעל ושייך עלי' חששא הלזו משא"כ הבעל אינו דבר הנקנה והוא קונה והגירושין תלויין בו ולא בה ואיך שייך לומר שהיא מקבלת הגט כדי להקנות בעלה במתנה להזונה: אמנם אחר כל הדברים האמורין למעלה אינו כדאי לצדד היתרים בזה יען שניכרין הדברים שהבועל ערום יערים יען לבו הזונה נפתה על הנערה על כן יאמר כי צדקה היא ממנו למען יוכל לקחתה לבצע מזימות לבו המתועב ואף אם אמת נכון הדבר כי בשלו הרעה הזאת ראוי לאוסרה עליו לסגור דלת בפני עושה עולה המנוול הלזה. והעולה על רוח עועים הנסוכה בקרבו היו לא תהי' למען לא תהיינה בנות ישראל הפקר ח"ו ומצוה עליו לשבר מלתעות הרשעים להפר עצתם ולקלקל מחשבתם לבל