הרי בשמים קז

והנה ראיתי בעטרת זקנים שסביב הש"ע א"ח סי' ע"ה שכ' שם דאפי' מאן דמתיר בפאה נכרית אבל שיער של עצמה אף שנחתכו וחברן בראשה כדי שתהא נראה בעלת שיער אית בה משום פ"ר ע"ש ויש לבאר בזה דברי התוס' כתובות ע"ב ע"ב גבי הא דאר"א אר"י קלתה אין בה משום פ"ר כו' ע"ש. וע' בכנה"ג אה"ע סי' כ"א שהביא בשם משא מלך וז"ל ויש מקצת נשים שלוקחין משי שחור ומשימין בפדחתן כדי להתייפות ואפי' בזה רע עלי המעשה שבנ"א טועין וחושדין שהם שערות שלהן אלא הנח להם לישראל כו' הרי חזינן דהרע בעיניו המנהג שמשימין משי שחור על פדחתן ומכ"ש הפאה נכרית שנראה כשערה ממש בודאי ראוי להחמיר מלבד החשש הנ"ל שעושין אותן משערות של מתי עכו"ם ובפמ"ג יו"ד סי' ע"ט תופס להלכה כהמחמירין לאסור בהנאה מת עכו"ם. יותר לא אוכל להאריך כעת. ה' יהי' בעזרו על דבר כבוד שמו ית' על מי מנוחות ינהלהו ובמעגלי צדק ינחהו ויאמץ לבו לתורתו ועבודתו ית"ש כנפשו ונפש ידידו הדור"ש באהבה: סימן לז בעזהש"י יום ב' י"ד לירח תמוז תרל"ח לפ"ק סטריא: ישפות ד' שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי זך הרעיון חכם ושלם כש"ת מוה' אליהו גאטיסמאן נ"י ראבד"ק דאלינא יצ"ו: מכתבו עם שאלתו שאלת חכם חצי תשובה הגיעני במוצש"ק העבר ואם אמנם סבוני גם סבבוני טרדות המונים בענינים שונים בכל זאת פניתי להשיב לו מפני כבודו יען מכותלי מכתבו ניכר לי כי ידו הדה לתורה ולתעודה: בדבר אשר קרה שמה מקרה בלתי טהור במשרתת בתולה שהיתה אצל בעה"ב ד' שבועות והרגישה הבעה"ב שהמשרתת הרה לזנונים וגירשה אותה מביתה. והודיעה להב"ד להתחקות על שרשי החקירה אודות התועבה הזאת וכאשר נתפרסם הדבר בשערי העיר בא לפני הב"ד איש א' ע"ה ובור והתודה שממנו נתעברה כי בעת בואה שמה היתה בביתו ערך שמונה עשרה ירחים שהיא קרובתה של אשתו ומפתי היתה אוכלת. וזה כחמשה חדשים אשר פתה אותה ובעלה כמה פעמים וברור לו שנתעברה ממני ועתה רוצה הבועל הזה לגרש את אשתו בכדי לקחת אותה לו לאשה בחפוב"ק וגם אשתו באה לב"ד ואמרה שרצונה לקבל ג"פ מבעלה למען תהי' לו הזונה הלזו לאשה. וגם הזונה באה לפני ב"ד ואמרה כי לאיש הנ"ל היא הרה ולא ידעה איש זולתו עכת"ש: הנה מקור דין זה נובע מדברי הש"ס כתובות די"ג סע"ב ההיא ארוס וארוסתו דאתו לקמי' דרב יוסף היא אמרה מיני' והוא אמר אין מינאי אר"י למאי ניחוש לה חדא דקא מודה ועוד הא אר"י א"ש הלכה כר"ג ומוכיחים התוס' שם וביתר ביאור בחי' הריטב"א שם מדקא' חדא דקא מודה משמע דהיכי דהיא מודה שממנו נתעברה ל"א מדאפקרה נפשה לגבי זה אפקרה נפשה נמי לגבי אחר דאלת"ה מאי נ"מ דקמודה הא אכתי נוכל לומר מדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה נמי לגבי אחרים א"ו דכיון דקא מודה בתרי' דידי' שדינן לי' וא"כ הכא בנ"ד ששניהם מודים אמרינן דודאי מיני' נתעברה וליכא חשש דמעוברת חבירו ואפי' אי נימא דשאני דין מהתם כיון דמיירי בארוס וארוסתו לכך הסברא נותנת דבתר הארוס שדינן משא"כ באיש זר עכ"ז הא כ' התוס' שם הטעם דכיון שבא עלי' ביאות הרבה ורגיל אצלה תמיד הוי כהא דאמרינן בעלמא רוב בעילות אחרי הבעל וא"כ בנ"ד שהיתה בביתו ובא עלי' ביאות הרבה כמו שנזכר במכתב כ"ת שפיר דומה לארוס ובלא"ה נוכל לומר דהא ביבמות ס"ט ע"ב אמרינן בכהן שבא על בת ישראל וילדה תאכל בתרומה ואיכא תרי לישני התם בגמ' לל"ק דוקא בדלא דיימא מעלמא ולל"ב אע"ג דדיימא מעלמא תאכל בתרומה אליבא דרבא והתוס' בע"ז ד"ז ע"א כ' בשם ר"ת דבכל איכא דאמרי בש"ס בשל תורה הלך אחר המחמיר ובדרבנן לקולא עי"ש וה"נ אף דעובדא דארוס וארוסתו דאיכא חשש אי' סוטה דאוריי' הו"ל למיזל לחומרא מ"מ גבי נ"ד לענין חשש אי' דמעוברת חבירו שהוא דרבנן אזלינן לקולא ואמרי' שממנו הוא ובאמת פסק כן הב"ש בסי' י"ג סק"ו וס"ק כ"ג דאם שניהם מודים לא חיישינן שמא זינתה עם אחר וליכא אי' דמעוברת חבירו רק בסי' ד' סכ"ו ובסי' קנ"ו מובא ד' הרמב"ם ז"ל דאפי' אם מודה שנבעלה לו חיישינן שמא כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר. והב"ש הביא בשם המ"מ שהקשה דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח מה' תרומות דכהן שבא על ב"י וילדה תאכל בתרומה ול"ח שמא זינתה עם אחר ג"כ ומביא בשם הב"ש שתי' דדוקא בחשש אי' דאוריי' חייש הרמב"ם שמא זינתה עם אחר כגון לענין יבום אבל בה' תרומות איירי בתרומה דרבנן לא חייש עיי"ש וע' בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' י"ט עכ"פ בנ"ד לענין אי' דמעוברת חבירו שהוא דרבנן לכ"ע ל"ח שמא זינתה עם אחר ומכ"ש בנ"ד שהי' עמה שמונה עשרה חדשים בבית א' בודאי שייך לומר דשדינן בתרי' אפי' דיימא גם מאחר דהוי רוב ומצוי וכההוא דאמרי' ב"ב כ"ד לענין רוב וקרוב דברוב ומצוי ליכא למ"ד דעדיף מקרוב וה"נ כיון שהי' בבית א' משך זמן ארוך הוי מצוי כמו שמצינו בסנהדרין פ"ח ע"א גבי הגונב את בנו פטור דא"ק כי ימצא פרט למצוי ופריך אלא מעתה כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ה"נ כי ימצא פרט למצוי כגון של בית פלוני דשכיחן גבייהו ופירש"י שהי' דרין בבית א' אנשים ונשים והי' מצויין תמיד עם נשי חבריהן עיי"ש הרי דקרי לי' מצוי. וע' בסוטה דמ"ה לענין ע"ע דאם נמצא ההרוג סמיך לעיר שרובה עכו"ם אין מודדין דכתיב כי ימצא פרט למצוי עיי"ש. ובזה נלפענ"ד לפרש פלוגתא דאביי ורבא ביבמות ס"ט שם דקא' רבא בלא דיימא מעלמא בתרא דארוס שדינן לי' ומייתי לי' מהא דקתני כהן שבא על ב"י וילדה תאכל בתרומה וע"כ בלא דיימא מעלמא דבדיימא מעלמא אמאי תאכל וברי לי' אביי דמתני' מיירי כגון שהי' שניהם חבושין בבית האסורין. ונ"ל לבאר טעם פלוגתתן דהא באמת בחולין י"א ע"ב אמרי' על הא דקא' ודילמא כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבה"א אפ"ה אין אפטרופס לעריות אמנם נראה דסברת אביי הוא דכיון דהי' שניהם ביחד בבה"א הוי רוב ומצוי ולעולם היכי דליכא כ"א הרוב לחודי' כגון בארוס שבא עלי' כמה פעמים לא אזלינן בתרי' וזה הוי מצוי כשהי' שניהם בבית א' כנ"ל משא"כ רבא לשיטתי' דבש"ס ב"ב הנ"ל אמרי' הדר בי' רבא מההוא וס"ל דאין חילוק בין רוב ומצוי לרוב לחודי' א"כ ליכא לשנויי כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבה"א דאכתי ליכא למידן אלא מטעם רוב דמצוי אינו מעלה לסייע להרוב לדידי' ובארוס הא איכא ג"כ רוב כד' התוס' הנ"ל בכתובות ובשיטה זו אזיל ג"כ הש"ס בחולין הנ"ל והבן. ועיין בב"ש סי' קנ"ו סק"א וסי' קנ"ז סק"א: וכשאני לעצמי אומר בישוב ד' הרמב"ם הנ"ל דהנה בחגיגה י"ד סע"ב שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם כו' והקשו התוס' דמשמע אי שכיחא דשמואל מהימנא והלא לר"י לא מפיה אנו חיין והתם משמע דקמיבעיא אליבא דכ"ע ותי' דכיון שאף היא בכלל האיסור כדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קרי' בי' יקוח נאמנת והיינו דמתוך שהיא נאמנת לגבי עצמה דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים נאמנת נמי לגבי אחרים והיינו ע"כ כסברת התוס' בשם הר"א ממיץ בסוף נדרים דזונה אינה מוזהרת להנשא לכהן ע"ש וכסברא זו כ' הרמב"ן בר"פ האשה בתרא על קושי' התוס' דנילף מוספרה לה לעצמה דע"א נאמן באיסורין אף באתחזק איסורא ותי' משום דנאמנת לגבי עצמה דאינה חשודה לקלקל א"ע נאמנת נמי לגבי הבעל וכ"כ הפנ"י בריש גיטין ביתר ביאור וסעד לסברא זו נראה מש"ס בכורות ל"ו ע"א א"ר נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט כל מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אנשי אר"א אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובע"מ הוא מ"ט לאו משום דאמרינן כ"מ דעבידא לגלויי כו' התם הוא דקדשים בחוץ לא אכיל כו' ולכאורה קשה אי נימא מילתא דעבידא לאגלויי ג"כ משקרי אנשי א"כ היכי נאמן הכהן הלא כיון דידעינן שהוא בכור הא אתחזק איסורא ואין עא"נ באתחזק איסורא ע' בר"ש פ"ב דנגעים אע"כ כיון דלא מקלקל נפשי' לאכול קדשים בחוץ לכך מהימן אפי' נגד חזקת איסור [וע' בירושלמי ביומא ר"פ אמר להם הממונה גבי הא דפריך שם איך נאמן הרואה לומר ברקאי הא אין עא"נ ומשני מדעל"ג הוא וכן נאמן ע"א לומר שחשיכה מ"ש ונולד בשבת שמלין על פיו ע"ש בתיו"ט) יתיישב שפיר ד' הרמב"ם הנ"ל דבשלמא לגבי עצמה שהיא תאכל בתרומה ע"י העובר אמרינן חזקה שאינה מקלקלת נפשה ולכך נאמנת בהא שאומרת שהעובר הוא מהכהן משא"כ התם לענין שתועיל נאמנות שלה לענין שתפטור את אשתו מן היבום זה ל"א ולא מיבעיא אם היא לא נשאת לו רק לענין שתפטור מחליצה אשה אחרת שיש לו הא לא מספקינן רק על האשה האחרת בודאי אינה נאמנת אלא אפי' היא עצמה ניסת לו מ"מ השתא כשהיא מעוברת הא אין אנו דנין עלי' דעדיין לא מת א"כ ל"ש לאוקמי' אחזקה וכן הולד פסק הרמב"ם דהוא ס' ממזר משום דחזקת האם ל"מ לגבי הבת כשאין אנו דנין על האם ע' תוס' קידושין ס"ו ע"א וע' בהפלאה כתובות כ"ו ע"ב בתד"ה אנן אחתינין דהכל תלוי אם אנו דנין על האם ג"כ אז מהני חזקתה לגבי הבת ולא כשאין אנו דנין על האם ע"ש. ולפי"ז נראה נמי בנ"ד לענין חשש מעוברת חבירו כיון שגם עלי' חל האיסור כדמצינו בכתובות ס' ע"ב לענין מינקת בגמלה את בנה דאמרה ההיא סבתא בדידי הוי עובדא ואסר לי ר"נ משמע דהאיסור גם עלי' וא"כ בזה אפי' לר"י נאמנת להנשא לו כשהיא מעוברת כסברת התוס' הנ"ל: ועוד יש לצדד להתיר בנ"ד דליכא איסור מעוברת חבירו אף דאיכא חשש שמא אפקרה נפשה לגבי אחרים משום דהא הרמב"ם ז"ל כ' דטעמא דדחסא הוא עיקר והא כ' הנוב"י במהדו"ק חאה"ע סי' כ"ג דהיכי שהוא מסופק שמא הוא בנו חייס עליו ומביא ראי' מיבמות מ"ב (ובקושייתו שם כבר קדמו הרמב"ן שם ע"ש) וה"נ כיון דהבועל בא עלי' כמה פעמים אף דמספקינן שמא גם אחר בא עלי' עכ"פ ליכא איסור דמעוברת חבירו כיון דעכ"פ מסופק הוא שמא הוא בנו וראי' לד' הנוב"י כנלפענ"ד מש"ס כתובות י"ג ע"א דפריך התם לרב אסי דאמר מאי מדברת נבעלה ל"ל למיתני תרתי בבא דמדברת ומעוברת ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ופריך למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מא"ל כו' וקשה לישני לעולם ס"ל כמ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואפ"ה אצטריך למיתני בבא דמעוברת דכשאמרה מאיש פלוני וכהן הוא נאמנת להנשא לו אפי' עכשיו כשהיא מעוברת ולא שייך איסור דמעוברת חבירו דמרישא לא הוי ידעינן זאת