הרי בשמים קו

שיער המת אסור בהנאה ולכאורה צ"ע אמאי ל"ק בערכין שם דהפלוגתא אי שיער המת אסור בהנאה תלוי בפלוגת' דרשב"ג ורבנן בסנהדרין ט"ו ע"א בהקדיש עבדו אם מועלין בשערו ופליגי שם אי שערו העומד ליגזז כגזוז דמי או לא וע' בנדרים ס"ה ע"ב וברא"ש שם היטב (ויש להעיר שם לפי"ד התוס' במס' נדה ע"א ד"ה הקדש אינו מתחלל על הקרקע וז"ל הא דא' שמואל לקמן בונין בחול ואח"כ מקדישין למ"ד תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש א"ש ואפי' למ"ד דחשיב כמחובר מ"מ כיון דאם ל"ה קדוש סופו ליעקר מיקרי תלוש וכ"כ בעירובין ל"א ע"ב ולפי"ז קשה עפי"ד התוס' גיטין ל"ח ע"ב וכ"כ הרשב"א בתשובה דאף דאין מעילה במחובר לקרקע מ"מ איסורא דאוריית' מיהא איכא וא"כ איך נימא דאין מועלין משום דשיער העומד ליגזז לאו כגזוז דמי והוי מחובר הרי כיון דעכ"פ איסור' איכא ושיער כל כמה דשביק להו אשבוחי משבח וע"כ סופן ליגזז וא"כ הוי כגזוז כסברת התוס' הנ"ל והיל"ל דמועלין מדאוריית' ויש לחלק] וה"נ לענין שיער המת היל"ל דתלוי אי שיער העומד ליגזז כגזוז דמי או לאו ולכאורה חשבתי לומר עפי"ד התוס' חגיגה ד' ע"א שהקשו בהא דאיבעי' לן בגיטין מי שח"ע אם יש לו קנס שלשים שקלים יתן לאדוניו א"ר והאי אדון והקשו נימא כיון דעומד לכוף את רבו כמאן דמשוחרר דמי ותי' כיון דמית אגמ"ל דל"ה עומד לשיחרור וה"נ י"ל כיון דמתה האשה אגמ"ל דלא הי' השיער עומד ליגזז מחיים אך לא משמע כן מש"ס נזיר נ"א שהבאתי למעלה דשם מספקינן בשיער העומד ליגלח אי הוי כשאר חיבורין במת וטמא או כגזוז דמי ולא מטמא במת אף במחובר ע' בתוס' שם הרי דל"א סברא זו וע' בפסקי תוס' בערכין שם שכ' וז"ל האשה שמתה נהנין משערה העומד לינשר בחפיפה וסריקה הרי דשם מיירי בשערות העומדין ליתלש וצל"ע בזה: והנה לענין מת עכו"ם אי מותר בהנאה האריך בזה המשנה למלך בה' אבל הנ"ל וכ' להוכיח מש"ס כריתות כ"א דשקיל וטרי שם הש"ס היכי משכחת לה שבנבילה יהי' טומאה קלה ובמת לא ותי' כגון דאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין כו' לאפוקי מת דאע"ג דמליא לי' לא מטמא ט"א דבטלה דעתו ורב חנניא אמר כגון שחיפהו בצק כו' והשת' לימא דמהלכי שתים אינו מטמא ט"א משום דהוא איסור הנאה ובריית' זו ר"ש הוא דאית לי' מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה מאכיל לאחרים קרוי אוכל דמה"ט איה"נ אינו מטמא ט"א כדא' בפ"ק דבכורות א"ו דמת עכו"ם מותר בהנאה ומש"ה הוצרכו לחלק בין בהמה למהלכי שתים ע"ש ולפענ"ד יש לדחות ראי' זו ע"ד הפלפול דהנה הרשב"א בתשו' סי' שס"ה הקשה אי אית' דמת עכו"ם מותר בהנאה א"כ מנ"ל לאסור תקרובת עכו"ם מדאתקש למת דכתי' ויאכלו זבחי מתים דילמ' איתקש למת עכו"ם ותי' דא"כ היקישא למאי ע"ש ובהגהות טעם המלך על השעה"מ פ"ה מה' אישות העיר הלא לריב"ב דא' תקרובת ע"ז מטמא באהל א"כ איכא למימר שפיר דאיתקש למת נכרי לענין טומאה אבל לעולם מותר בהנאה אמנם באמת הא ר"ש ס"ל דמת עכו"ם אינו מטמא באהל דכתי' אדם כי ימות באהל וגו' ומבואר בספר יראים ובהגמי"י פ"ג מה' אבל ובטוש"ע יו"ד סי' שע"ב דאפי' במגע ובמשא נמי אינו מטמא [וכ' בתשו' פמ"א ח"א סי' נ"ו דפוסקים כתי' קמא ביבמות ס"א ולא כרבינא שם דאמר נהי דמעטינהו מטומאת אהל במגע ובמשא מיהא מטמאין] וא"כ א"א לומר דאיתקש לטומאה למת נכרי דהא אינו מטמא כלל אמנם לרשב"ג באהלות פ"ח משנה ט' דפליג על ר"ש וס"ל דמת עכו"ם ג"כ מטמא באהל א"כ לדידי' שפיר י"ל דאתקש למת ושרי בהנאה וההיקש מועיל לענין טומאה וע"כ לדידי' מוכח דמת עכו"ם ג"כ אסור בהנאה דאל"כ מנ"ל דתקרובת ע"ז אסור בהנאה וא"כ יהי' תלוי בזה דלהנך פוסקים דפסקי כר"ש דמת עכו"ם אינו מטמא לדידהו י"ל מת עכו"ם מותר בהנאה אולם להנך דפסקי כרשב"ג משום דהלכה כרשב"ג במשנתינו ע"כ דס"ל מת עכו"ם אסור בהנאה ולפי"ז אין ראי' מש"ס כריתות הנ"ל דכיון דקושי' המ"ל הוא דנוקמי כר"ש ולר"ש שפיר איכא לשנויי דמת עכו"ם שרי בהנאה. אבל אכתי אינו מוכח שיהי' לכ"ע מותר בהנאה דהא איכא פוסקים דפסקי כרשב"ג וגם אזדי לפי"ז הראי' השני' שהביא המשנה למלך מהירושלמי בשבת פ' המצניע דמוקי במת עכו"ם דשרי בהנאה כיון דשם קאי לר"ש כמבואר התם ולר"ש שפיר י"ל דמת עכו"ם שרי בהנאה: אמנם באמת לא יתכנו דברינו עפ"י ההלכה דהא אף למ"ד כרשב"ג עכ"פ מנלן לומר דיפסוק ג"כ כריב"ב דתקרובת ע"ז. מטמא באהל דלית הלכתא כוותי' כמ"ש הרמב"ם פ"ו מאה"ט. ולפענ"ד יש לה"ר דמת עכו"ם שרי בהנאה מדברי הת"כ שהובא בתוס' ערכין כ' ע"ב ד"ה אעפ"י דיליף דבגד מנוגע אסור בהנאה מדכתי' צרעת ממארת תן בו מארה שאסור בהנאה ע"ש ולכאורה קשה למאי דא' ביבמות ק"ג ע"ב דבגד מנוגע אעפ"י שאין בו גע"ג מטמא בכזית משום דמצורע איתקש למת [וע' ברמב"ם פי"ד מה' ט"צ ה' י"ד דגם מוסגר איתקש וע' במ"ל שם] וא"כ ל"ל קרא מיוחד על איסור הנאה הרי נוכל למילף מדאתקש למת דאסור בהנאה דאין היקש למחצה ועכצ"ל משום דמדאתקש למת אין ראי' די"ל דמאי דכתי' במצורע אל נא תהי כמת היינו דאתקש למת נכרי ואי דא"כ היקשא ל"ל ז"א דהא אהני שפיר ההיקש לענין דמטמא בכזית כמת דהא אף מת נכרי מטמא לרשב"ג וגם לר"ש לפי תי' דרבינא ביבמות שם עכ"פ במגע ובמשא מטמא ולכך אצטריך קרא דממארת שאסור בהנאה ואי דתקשי א"כ ל"ל למילף מת מע"ע דאסור בהנאה הלא נוכל למילף מדאיתקש מצורע למת וה"ה איפכא נקיש מת למצורע דאסור בהנאה דכתי' בי' ממארת ז"א דאצטריך הילפותא מע"ע לענין דבהזמנה מיתסרא כדא' בסנהדרין מ"ז ע"ב ודוק וכן הוא גם דעת הרדב"ז בתשו' סוס"י תשמ"א דמת עכו"ם מותר בהנאה ובתשו' הרשב"א ח"ג סי' תקמ"ט כ' דמת עכו"ם מותר משום דכתי' אשר בשר חמורים בשרם וחשיב בשר הנכרי כבשר חמור: והנה מדי התבוננתי בדברי התוס' ערכין הנ"ל נתקשיתי במאי דמשמע מדבריהם דרק מוחלט אסור בהנאה ולא מוסגרת והלא משנה מפורשת היא בפי"א ממס' נגעים בגד המוסגר שקצצו ועשאו מוכין טהור ומותר בהנייתו ומשמע דקודם שעשאו מוכין אסור בהנאה ובת"כ דריש לי' להדי' צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מנין ת"ל כי צרעת פי' דבקרא דבתרי' כתי' כי צרעת ממארת היא ודריש לי' על מוסגר ועוד צ"ע לפענ"ד בהא דהתוס' שם מביאין ראי' דבית המוחלט אסור בהנאה מדחזינן דבגד המוחלט אסור בהנאה ה"ה בית והלא בירושלמי מס' ערלה קא' שם אבנים המנוגעות שעשאן סיד אית תנויי תנו עלו מידי טומאתן ואית תנויי תני לא עלו מידי טומאתן מ"ד עלו ומ"ד לא עלו אסורות דכתי' צרעת ממארת היא תן בו מארה ואל תהנה בו ור"י מסיק שם דאסור בהנאה מדכתי' בי' נתיצה והובא ברמב"ן עה"ת ס"פ תזריע וא"כ ל"ל להתוס' לה"ר מנגעי בתים לנגעי בגדים וצע"ק. ובדרך אגב אמרתי לבאר דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה' ט"צ שכ' בית המנוגע אב מאה"ט כו' שכולן מטמאין בביאה כאדם מצורע וכולן אסורין בהנאה ואם שרפן ועשה מהן סיד ה"ז אסור בהנאה שנאמר צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו עכ"ל ובפי"א מנגעים במשנה י"ב כ' בפיהמ"ש שלו וז"ל זה מבואר לפי שבגד מנוגע אסור בהנאה לאמרו יתעלה באש ישרף עכ"ל א"כ חזינן דאיהו לא יליף מצרעת ממארת ובאמת בר"ש שם מביא קרא דת"כ מצרעת ממארת ולמה בנגעי בית הביא הקרא דצרעת ממארת. ונלפענד"ל עפי"ד התוס' בתמורה ל"ג ע"ב שכ' בשם הרמ"ר דהטעם דנשרפין אפרן מותר ונקברין אפרן אסור משום דנשרפין כיון שצוה הכתוב לשורפן אחר שעשה כאלו נעשית מצותן ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ה"נ כיון שנעשית מצותן ונשרף הלך איסורי' אבל הנקברין דלא הטעין הכתוב לשורפן משוך איסורייהו לעולם ע"ש ולפי"ז קשה אמאי יהי' אסור ליהנות מהבית אחר שנשרף ונעשה סיד הלא כיון דכ"ר ונתץ את הבית א"כ המצוה היא הנתיצה ודמי לנשרפין דאפרן מותר משום דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וה"נ אחר הנתיצה הוי נעשה מצותו ולכך הביא שפיר הרמב"ם ז"ל בזה הטעם דכתיב צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו א"כ מדקפדה רחמנא וכתבה צרעת ממארת לידע שנאסרה בהנאה והלא ממילא נדע מדצותה התורה לנתוץ וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בבגד מנוגע מדבעי שריפה אסור להנות ממנו ועכצ"ל דקפידת התורה היא שלא ליהנות אפי' אחר הנתיצה וא"כ א"ש ע"נ דברי הרמב"ם ז"ל דבבגד מנוגע מביא הקרא דבאש תשרף על איסור הנאה קודם שריפה והכא הביא מן צרעת ממארת לענין אם שרפן ועשה מהן סיד דהו"א דכיון דכבר נעשית מצותו מותר ליהנות ממנו אבל קודם הנתיצה ידעינן שאסור בהנאה מדכתיב ונתץ וגו' ולכך כשכתב מקודם וכולן אסורין בהנאה לא הביא ההיא קרא כיון דקודם הנתיצה ממילא ידעינן מדבעי נתיצה כמו בבגד מנוגע. ובאו דברי הרמב"ם ז"ל בדקדוק היטב: והנה ראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' של"ו הקשה לשיטת הסוברין דמת עכו"ם מותר בהנאה מש"ס גיטין מ"ב ע"א דמשני במנוול ומוכה שחין שחין וקשה אכתי חזי למוכרו להאכילו לכלבים לאחר מיתה או ללמוד הניתוח כו' ע"ש ולפענ"ד איני רואה בזה תיובתא דבשלמא לענין למוכרו לקנס אם יגחנו שור כיון דהתורה זכתה לו שלשים של עבד כדכתיב שלשים שקלים יתן לאדוניו והיינו אע"ג דהקנס בא לאחר מיתת העבד ואז אינו קרי אדון עליו כיון דאינו נקנה לו אלא לעבודה ולא לאחר מיתה מ"מ כיון דהקנס דשלשים שקלים אינו רק משום שהוא עבד דבב"ח ליתא לכך שפיר שייך להאדון אבל לענין למוכרו לכלבים לאחר מיתה מנין לנו לומר שיהי' נקנה להאדון גם לאחר מיתה דהא אז אינו קרוי אדון עליו דבמתים חפשי ואין אדונים לאלה (ועפי"ז נדחין נמי דברי ספר המקנה שהבאתי למעלה כמובן) א"כ לא יוכל למכור ההנאות שלאחר מיתה דאז יד כל אדם שוה בו ושפיר קא' התם דמשכחת עבד שאינו שוה כסף בטריפה ומנוול ומוכה שחין דאינו ראוי לכלום וז"ב בעיני עד שאני תמה על הגאון חת"ס ז"ל שהקשה כן ותבט עיני בשורי בדרך העברה בשו"ת חסד לאברהם מדידי הרב הגאון מבוטשאטש ז"ל בחיו"ד סי' ק"ט שרוצה לה"ר להסוברים דמת עכו"ם אסור בהנאה מכתובות ט"ו ע"ב ויומא פ"ה גבי מצא תינוק מושלך בשוק אם רוב נכרים נכרים למאי הלכתא אר"פ להאכילו נבילות והקשה אמאי לא קא' נ"מ אם מת דכשהוא ישראל אסור בהנאה ואם רוב נכרים נכרי ומותר בהנאה אע"כ דגם מת עכו"ם אסור בהנאה ע"ש ולפענ"ד אין מכאן ראי' דהרי אפי' אינימא דמת עכו"ם אסור בהנאה בכ"ז נ"מ לענין טומאה דקברי עכו"ם אינן מטמאין באהל ולמה לא קא' נ"מ זו וגם לענין מת מצוה בטומאת כהן ונזיר כברמ"א סי' שע"ד ס"ג ע"ש וכדומה הרבה וע"כ דהש"ס רוצה למצוא נפקותא בעודו בחיים חיותו. ויש בכ"א מהם רבותא כמ"ש התוס' שם וא"כ ליכא לאקשויי מידי: