הרי בשמים קד

שפיר נוכל לומר דהא דספיקה אסורה הוא בב' ביצים ומשום אתחזק איסורא והא דקתני אח"כ ואם נתערבה באלף כולן אסורות היינו לטלטלם כולן כא' ומשום דלענין משא ל"ב כנ"ל כיון דאליב' דר"נ לא תליא איסור טלטול באיסור אכילה ושפיר אפשר לומר דלענין משא ל"ב כנ"ל וא"כ לא הו"מ הש"ס למיפרך מידי אליבא דר"נ ודוק: ובדרך הזה תתבאר נמי סוגיית הש"ס לקמן ד' ע"ב עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן והא קא מהפך באיסור' כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך ולכאורה תמי' לי דאיך מותר להפך בעצים נהי דנתבטלו ברוב עצים אוכלים עכ"ז הא בשעה שמהפך הוא נושא ומטלטל גם עצי איסור ולענין זה ל"מ ביטול כד' הש"ס הנ"ל לענין טומאת משא דל"ב ולהאמור יתיישב שפיר דהנה לקמן ל"ג ע"ב בבריית' דאין סומכין קדירה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה הקשה המהרש"א ז"ל לפמ"ש התוס' בכ"ד דטלטול מוקצה מותר בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט א"כ אמאי יהי' אסור ותי' דלא התירו אלא לסלק המוקצה כגון גריפת תנור ופחיתת לבנים התירו משום או"נ אבל להשתמש בדבר מוקצה כסמיכת קדירה בבקעת ודאי אסור לטלטל דתשמישו וטלטולו זהו כענין אכילתו האיסור ע"ש וא"כ לפי"ז ה"נ הטלטול של העצים בשביל להשתמש היינו לאפות בהם בודאי אסור וא"כ לפי"ז נכון מאד דהא בזה ג"כ איסור הטלטול תלוי רק באיסור התשמיש שהוא האפיי' וכיון דהאפיי' שרי משום שנתבטל ברוב ממילא הטלטול שרי ול"ש בזה לומר לענין משא ל"ב כיון דכל היכא דתלי' זב"ז אם איסור אכילה אזדא לה ממיל' ליכא גם איסור משא כנ"ל וממיל' יתיישב נמי לפי"ז מה שנתקשו המפורשים שם בהא דמשני התם על הא דפריך ולר"א דאמר כל דשיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב מא"ל ומשני הכא מקלי קלי איסור' ואכתי קשה האיך הותר לו להפך בעצים טרם שנקלה האיסור ולדברינו נכון מאד דכיון דבשעת אפיי' מקלי קלי ובטל א"כ התשמיש דהיינו האפיי' מותר וכיון דהתשמיש מותר ממילא קא מהפך בהיתרא משום דטלטול הא שרי לצורך אוכל נפש והדברים נכונים ע"ד החידוד והפלפול בס"ד: והנה בהא דתי' הת"י דלכך לא פריך לר"נ משום דמוקצה חמירא והוי כעין דאוריית' יש להבין דעכ"ז אין שייך לומר שנלך בספיקא לחומר' כבדאוריית' דהא קיי"ל אפי' בדרבנן שעיקרו מה"ת ספיקא לקולא ומכ"ש מוקצה דל"ה עיקרו דאוריית' כמ"ש התוס' דף ד' ע"ב שם ונראה להסביר דבריו דבאמת ידע הש"ס מדין דשיל"מ דספיקו אסור כמו דמחמרינין בביטולו כמו דמסיק ר"א רק דהי' ס"ד דבדרבנן מותר משום דהא דדשיל"מ ל"ב הוא לד' הר"ן מטעם מב"מ והא כ' התוס' בחולין צ"ט מ"ב דמב"מ בדרבנן בטיל אפי' לר"י [והא דקא' בשלמא ס' יו"ט ס' חול הו"ל דשיל"מ כו' כונתו דהוי ניחא לרבה דס"ל מוקצה דאוריית'] וא"כ כיון דלית לן להחמיר בדרבנן בדשיל"מ לענין ביטול א"כ גם לספיקו היל"ל דמותר וא"כ לפי"ז הא כ' התוס' בנדה ע"א ע"ב לענין דם תבוסה דכיון דשייך בי' טומאה דאוריית' ברביעית דם דמטמא באהל לכך ראוי להחמיר בו יותר ולומר דל"ב ברובו במינו ע"ש ולפי"ז ס"ל להת"י דמוקצה כיון דהוי כעין דאוריית' לכך ראוי לומר בו דמב"מ ל"ב וא"כ שייך דשיל"מ לענין ביטול וע"כ ראוי להחמיר גם בספיקו ולכך לא פריך לר"נ. ויש לפלפל עפי"ז הרבה בסוגיא שם תן לחכם וגו' הארכתי מעט למען רוות צמאונך להראות לך כי לא השלכתי דבריך אחרי גוי וקיימתי בך נגד זקנך הנכבד נ"י כבוד. ועתה בני חזק ואמץ לשקוד על דלתי התורה והתושי' ולשמור מזוזות פתחי' אך ביראת ד' כל היום אז תצליח ואז תשכיל והיית רק למעלה כנפשך ונפשך הדור"ש מברכך כט"ס: סי' לו לק' פאלטושען במדינת מאלדוי. בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר הנני נותן לו את בריתי שלום תרכ"ח לפ"ק סערעט. בין המצרים יזרח אור לישרים. ובתוכם כבוד יד"נ רצוי לבבי הרב החריף ירא ד' חכם ונבון כש"מ פנחס שפירא נ"י. היקר הגיעני תמול שלשום. ומחזיקנא טיבותא מלא קונטרסו חפנותא ואפריון נמטיי' לי' אחרי רואי כי העיר ד' את רוחך ונשא לבך אותך בחכמה לאדפוסי אדרא קונטרס אסיפת חכמים מכל חכמי דורנו שיחיו לאסור איסור על נשי עמנו לבל תשאנה על ראשן פאה נכרית הנקרא שייטעל. וגם אותי קראת להיות אמרתי צרופה בצירופא דרבנן לחוות לו דעי עפ"י דתוה"ק וחשתי ולא התמהמתי למלאות משאלתו ואענה אף אנכי חלקי אמרה נפשי בעזר צורי ית"ש: הן ראש המדברים בזה הוא השלטי גבורים בשבת פ' במה אשה שה"ר להיתר מש"ס שבת ס"ד ע"ב דתנן יוצאה אשה בפאה נכרית לחצר וכן מנזיר כ"ח ע"ב דא' שם ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית ובגליון הש"ס נזיר מובא בשם שו"ת באר שבע שדחה ראיותיו אך אין השו"ת ב"ש ת"י לעיין בו טעמו ונימוקו. אולם נראה בעליל התמהון שיש בראיותיו האלה דהרי במשנה שבת שם הא מיירי לחצר ובחצר הא אפי' בשערות דידה אין בה משום פרוע ראש כדמוכח פשטא דגמ' כתובות ע"ב ע"ב אר"א אר"י קלתה אין בה משום פ"ר הוי בה ר"ז היכא אי לימא בשוק דת יהודית הוא ואלא בחצר א"כ לא הנחת בת לא"א שיושבת תחת בעלה ופי' רש"י ותוס' דבחצר הא אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פ"ר שאם לא כן לא הנחת בת לא"א וכ"כ הר"ן שם וכן סתם בש"ע אבן העזר סי' כ"א דרק בשוק אסור פ"ר ואף לפמ"ש בב"ש סי' קט"ו סק"ט בשם הסמ"ג שכ' בשם הירושלמי דאפי' בחצר יש איסור דפרוע ראש וע' בר"ן בכתובות פ' המדיר שפי' דברי הירושלמי ג"כ באופן דבחצר אפי' בלא קלתה אין בה משום פ"ר וע' בכנה"ג סי' כ"א שם] עכ"פ לא מוכח מזה שלא יהי' איסור בפאה נכרית משום מראית עין שנראין כשערות דידה מחוברין ולכך בחצר דליכא למיחש למ"ע שרי דאף דקיי"ל כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור בכ"ז הרי כ' התוס' בשבת ס""א ובכתובות ס' ע"א ד"ה ממעכן ובכ"ד [וע' תוס' מ"ק ח' ע"ב ד"ה מוסרן] דל"א כן אלא היכי שנוכל למיחשדי' שעובר על איסור דאוריית' אז אסרו גם בחדרי חדרים והיינו שמא יהיו רואים גם שם אבל אם ליכא למיחשדי' רק על איסור דרבנן לא אסרו בח"ח ולא חששו כולי האי שמא יהיו שם רואים ע"ש וא"כ ה"נ נהי דבשוק אסור פרוע ראש דאוריית' אבל בחצר הא מבואר בפוסקים דאפי' מחצר לחצר דרך מבוי ל"ה אלא מדרבנן ע' טו"ז אה"ע סי' קט"ו וא"כ בחצר שפיר י"ל דשרי פאה נכרית כיון דאפי' יבאו לשם אנשים לא יוכלו למיחשדה רק על איסור דרבנן כיון דגם בשערות דידה מחוברין ליכא איסור בחצר רק מדרבנן וא"כ הא לא חששו בכה"ג שמא יטעו הרואים גם שם כנ"ל וגם הא בחצר שאין רבים בוקעין בו אפי' לד' הירושלמי שרי [וביומא מ"ז דאמרה קמחית מימי לא ראו שערות ראשי קורות ביתי זה היתה אצלה צניעות יתירה] י"ל דמיירי בחצר כה"ג. ותפול בזה קושי' התוס' בשבת נ"ז ע"ב ד"ה אי כבלא כו' דאמאי לא חשיב פאה נכרית ברישא בהדי כבול דאין יוצאין בהן לרה"ר ולהאמור הא ברה"ר בלא"ה אסורה לצאת בפאה נכרית משום מ"ע שסברו שהם שערות דידה ממש. אמנם בחי' הר"ן לשבת שם כ' וז"ל והא דאמרי' לקמן כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לצאת בו לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית ופרישנא טעמ' כדי שלא תתגנה על בעלה אפאה נכרית הוא ולא אכבול דבכבול מפרשינן בירושלמי טעמ' אחרינא וכן פי' הרא"ה ז"ל עכ"ל וא"כ כיון דהאי חוץ רק אפאה נכרית קאי והיינו דפאה נכרית אסור לצאת לרה"ר ואפ"ה בחצר שרי ואי איתא דפאה נכרית ברה"ר אסור א"כ ל"ה דומיא דהנך דאסרי ברה"ר ובחצר הא אסרום בר"ה משום איסור שבת ובפאה נכרית הא ל"ש לאסור ברה"ר בשבת כיון דגם בחול אסור וא"כ יהי' מוכח מזה דפאה נכרית גם ברה"ר שרי. אמנם י"ל דמיירי התם תחת השבכה ועושות כן כדי שתתעבה השבכה ותראה בעלת שער דומיא דכבול דתני בהדי' דהרי פירש"י התם דהך כבול דסיפא לכ"ע היא כיפה של צמר והוא תחת השבכה וכ' בריטב"א בחי' שם דמיירי שהכיפה יוצאת קצת חוץ לשבכה ואפשר ליטלה בעוד שהשבכה על ראשה ואיכא למיחש דילמ' שלפה ומחויא ואינה פורעת ראשה ע"ש. וה"ה דכוותי' בפאה נכרית מיירי כשיוצאות קצת חוץ לשבכה דבאופן כזה מבואר במהרי"ק דאין איסור פ"ר אפי' בשערות דידה כשיוצאות קצת מבעד לצמתן ומכ"ש דבפאה נכרית ליכא איסור בענין זה וגם בש"ס נזיר הנ""ל איכא לאוקמי בכה"ג. ולא יהי' ראי' גם מספ"ק דערכין גבי תנו שערי לבתי ומסנהדרין קי"ב ע"ב גבי עה"נ שיער של נשים צדקניות מהו דמפרש לה רבא בפאה נכרית ע"ש עוד י"ל דמיירי בכל הני דוכתי בבתולות דמותרות לילך פרוע ראש ואף דבנזיר שם מיירי לענין הפרת בעלה וכן בשבת שם אמר מ"ש הני כדי שלא תתגנה על בעלה בכ"ז הא אפשר לאוקמי בארוסה וארוסה משמע דמותרת לילך בגילוי ראש דהנה הח"מ באה"ע סי' כ"א מביא ראי' דבתולה מותרת לילך בגילוי ראש מהא דתנן אם יצאה בהינומא וראשה פרוע והלא בימי המשנה היו מקדשין קודם החופה וע"כ דגם ארוסה מותרת לילך בגילוי שערה וכן מבואר באס"ז כתובות ט"ו לחלק בין ארוסה לנשואה וא"כ שפיר אפשר לאוקמי במקומות הנ"ל בארוסה ותנן נדרים ס"ו ע"ב נערה המאורסה אבי' ובעלה מפירין נדרי': והנה ראיתי לרו"מ בקונטרסו שמביא שיש איסור בזה משום שעל הרוב השערות הללו שעושין מהן פאה נכרית המה ממתי עכו"ם ומבואר ביו"ד סי' שמ"ט דגם מת עכו"ם אסור בהנאה הנה האי מילתא דגם מת עכו"ם אסור בהנאה לא הלכתא פסיקתא היא ובאמת בתוס' ב"ק י' ע"א ד"ה שהשור כ' בהא שהקשו שם ל"ל שור ולא אדם תיפוק לי' מוהמת יהי' לו מי שהמת שלו כדפטרינן שור פסוהמ"ק דמת אסור בהנאה ותי' דשור ולא אדם אצטריך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה ובאמת גוף פסק הב"י דמת עכו"ם אסור בהנאה נובע ממקור דברי הרשב"א בתשו' סי' שס"ה והרשב"א גופי' בחידושיו בב"ק שם תי' ג"כ כתי' התוס' הנ"ל הרי דהרשב"א גופי' ג"כ סובר דמת עכו"ם מותר בהנאה והנה ראיתי במקנה בחי' בקידושין כ"ו שכ' דכונת התוס' הנ"ל הוא עפי"ד התוס' זבחים ע"א ע"ב ד"ה ובטריפת