הרי בשמים קב

ואינו פוסל מום בעוף רק מחוסר אבר א"כ שפיר יוכל להפריד העור מקודם ולבדוק עוד י"ל לפי"מ שרוצה הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה לומר דבעוף ליכ' עשה דוזבחת ע"ש א"כ ליכ' גבי עוף חזקת איסור שאינו זבוח: נחזור לענין שאלתינו דידוע בודאי שהוא מניקור פה עופות ורואין שהוא מעל"ע בודאי הוא טריפה ומכ"ש ביצא דם דברמ"א סי' כ"ג מחמיר אפי' בתלישת נוצות ביצא דם וכ' בט"ז שם בשם מהר"ם פדואה הטעם דמאן דחזי סבר להתיר גם בר אווזא דממסמס קועי' דמא ובנ"ד י"ל דהוא ממש דין דממסמס קועי' דמא דמבואר ברמ"א סי' ל"ג ס"ח דנהגינן להטריף כל עוף שצוארו מלוכלך בדם דחיישינן לנקיבת הושט דכיון דצריך לבדוק כל אורך ורוחב מקום המלוכלך חשיב מקום שאינו ידוע ואין אנו בקיאין בכה"ג גם בבדיקת הושט מצד פנים ע"ש ע"כ יפה נוהג מעלתו להטריף והמכשירים עתידים ליתן את הדין. ובזה הנני הדור"ש. סי' לה לק' דאלינא בעזהש"י יום ו' עש"ק ט"ו לירח טבת תרל"ט לפ"ק סטריא. יפרוס ד' את סוכת שלומו עלי ראש כבוד האברך המופלג ושנון זית רענן כש"מ ישראל מייזלש נ"י. מכתבך עם ח"ת הגיעני ואם אמנם לא ירשני הזמן להשיב על פלפולים בלתי מיוסדים על אדני ההלכה אך למען הלהיב לבך לתורה ולתעודה העברתי עיני על דבריך ובאתי היום אל העיון להשיב לך כפי אשר תעלה מצודת שכלי בעזהש"י: פתח דבריך יעיר בחולין ד"מ אר"ה היתה בהמת חבירו רביצה לפני ע"א כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא א"ר יוחנן אעפ"י שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה איתבי' ר"נ השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב שלש חטאות ואי אמרת כיון ששחט בה סי' אחד אסרה אש"ח לא ליחייב מחתך בעפר הוא אר"פ הכא דחטאת העוף עסקינן דכולהו בהדי אהדדי קא אתיין מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתי' כעולא ועולא מעשה כ"ד קא' אלא באומר בגמר זביחה הוא עובדה ופירש"י אפי' בחטאת בהמה מתוקמ' ובאומר אני רוצה לעבוד ע"א בשחיטה זו עד שתגמר כו' והקשית דמשמע מדברי רש"י ז"ל דמיירי באומר כך בתחלת שחיטה וקשה ממאי דאמר ר"י לעיל ל"ט דמחשבין מעבודה לעבודה ובשוחט בהמה ע"מ לזרוק דמה לע"א פסולה ואפי' לא זרק אח"כ נאסרה מיד בשחיטה זו וא"כ מכש"כ אם חשב בתחלת השחיטה לעבוד ע"ז בגמר השחיטה דנאסרה מיד בתחלתה וא"כ מאי מהני הא דאומר בגמר זביחה הוא עובדה דמ"מ נאסרה מיד בתחלתה. הנה כבר קדמך בקושי' זו בספר לב ארי' שם ויפה כ' לחלק דדוק' מעבודה לעבודה מהני מחשבה דאשכחן דכוותי' בפיגול אבל בעבודה א' מתחלתה לסופה ל"מ מחשבה דלא אשכחן כזה בפיגול ולא נאסר עד שתגמר השחיטה עיי' בדבריו וגם בלא"ה לפע"ד אינו מוכרח בדברי רש"י ז"ל שיהי' מיירי כאן דוק' באומר בתחלת השחיטה שרצונו שתהי' לע"ז בגמר הזביחה דמהיכי תיתי לן למימר הכי ועוד דא"כ הו"ל בתחלת השחיטה מוקצה לע"ז וקיי"ל בתמורה דף כ"ח ע"א דהמוקצה אסורה לגבוה וא"כ בתחלת שחיטה א"ר לפתח אה"מ והיכי מחייב עלה משום ש"ח ובכתובות ל"ד ובב"ק ע"א פירש"י ז"ל להדי' דמיירי שעובד לע"א רק בסוף השחיטה ע"ש: אמנם אי קשי' הא קשי' לי בהא דהו"ל ר"נ להקשות כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אש"ח לא ליחייב מחתך בעפר הוא הא לפי מה דאמרינן לעיל דף ל"ט דלכך ס"ל לר"י בשוחט בהמה ע"מ לזרוק דמה לע"ז אסרה משום דילפינן חוץ מפנים כמו דפיגול הוא כששוחט ע"מ לזרוק דמה למחר כמו כן במחשבת חוץ וע"ש בתוס' דאפי' אי ידוע לנו שלא יזרוק חשיב עובד ע"א בשחיטה זו כד' התוס' הנ"ל וא"כ הא קיי"ל בזבחים מ"א ע"ב כחכמים שם דס"ל פיגול בקומץ ולא פיגול בלבונה או איפכא דל"מ כיון דהוא חצי מתיר וכ' בתוס' שם דאם פיגול רק בסימן אחד אפי' פסול ליכ' עיי"ש וא"כ שפיר נוכל לאוקמי בשוחט ע"מ לזרוק דמה לע"א ואית' כמ"ד דון מינה ומינה עיי' סנהדרין ע"ה ע"ב ובברה"ז מנחות ק"ז ושוב לא נוכל למיפרך כיון ששחט בה סימן א' אסרה כיון דהא דמחשבין מעבודה לעבודה הא ילפינן חוץ מפנים וכיון דפיגול ל"מ בחצי מתיר והיינו בסי' א' אפי' פסול ליכא ה"ה דל"מ ג"כ במחשבת חוץ כששוחט ע"מ לזרוק דמה לע"א בסי' אחד למ"ד דון מינה ומינה ואי דבע"ז תלי' האיסור במעשה ולא בשחיטה והיכי נימא דל"מ בסי' אחד פ"ג דהא מבואר ברש"י ע"ז דל"ד ע"ב דלמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף לא נאסרה הבהמה כשחשב לע"א בתחלת השחיטה וא"כ חזינין דגם בע"ז שייך לומר דתלי' בשחיטה ועיי' בט"ז יו"ד ס"ס ב' שפוסק דבחושב לע"ז לא נאסר רק בשחיטה ואפי' אי נימא דבכל דהו אסרה היינו במעשה שחיטה כשעושה אותה נבילה ועיי' פירש"י סנהדרין ס"ב ע"ב ד"ה תפ"ל מאחת מהנה עייש"ה: ומה שנלפע"ד בישוב קושי' זו הוא דהנה לכאורה הקשיתי עוד דהא קיי"ל דבחטאת מועלין משהוקדש עד שיזרוק הדם עיי' מעילה ט' וא"כ לפי"ז הא התוס' בב"ק ע"א ע"ב הקשו לענין דו"ה כל טובח לאו דמארי' קא טבח דמכי שחט בי' פורת' קני' בשינוי מעשה ותי' דלא חשיב שינוי מעשה לקנותה בכך והסבירו המפורשי' כונתם דהוי כשינוי החוזר לברייתו עיי' בדבריהם [ועיי' בספר גאון צבי בסוף ספרו בתשו' לא"ח סי' תס"ט שמבואר בדבריו להדי' הכי] והנה א"ז הגאון מליסא ז"ל בנתה"מ סי' ל"ד כ' בטעמ' דשינוי החוזר לברייתו אינו קונה אפי' בשינוי דידים הוא משום שעובר בשעה שמשנה ג"כ על לאו דלא תגזול דהוי גזילה מחדש ואמרינן כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ משא"כ בשינוי שאינו חוזר לא שייך לומר אעל"מ כיון דגם שינוי דממיל' קניא עיי"ש והנה התוס' בחולין דף כ"ח ע"ב כתבו בהא דהקשו דאי יש לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב א"כ מאי פריך בדף י"א ור"מ היכי אכיל בשרא נימא דהוי אכיל ע"י בדיקה ותירץ דזהו דקאמר התם וכ"ת דלא הוי אכיל בלא בדיקה פסח וקדשים מא"ל להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ע"ש ועיין בחולין דף ע"א נהי דאידחי מפסח מדמי פסח מי אידחי והיינו דבתחלת שחיטה נעשה בע"מ וראוי לפדות ולהוציאו לחולין ע"ש ועיי' בתוס' ב"ק ע"ו ע"א. והנה קיי"ל בקדשים בע"מ כיון דמהני בה פדיון אין בהן מועיל אחר מועיל ועיי' במעילה נ"ט ע"ב פלוגת' דרבי ורבנן בקדשים תמימין ונעשו בע"מ ששחטן אם יש בהן מועיל אחר מועיל עיי' פירש"י ותוס' ולפי"ז ל"ל להש"ס למיפרך לר"ה כיון ששחט בה סי' אחד אסרה הרי אפי' אי נימא דלא נאסר משום ע"ז רק בגמר שחיטה ג"כ קשה כיון דההוא בריית' ע"כ מיירי בשוגג שלא ידע שהוא הקדש מדחייב חטאת דליכ' למימר דמיירי דכסבור שמותר לשחוט קדשים בחוץ דהא כתבו התוס' בזבחים דף כ"ח ע"ב ד"ה שוגג דלענין ש"ח הוי אומר מותר אנוס ופטור מכרת וכן מקרבן עיי"ש וע"כ מיירי שלא ידע שהוא הקדש וכיון דסתמא קתני משמע אפי' בכה"ג שסבור שהוא של חבירו ורצה לגזלה א"כ כיון דהשחיטה הוי שלא כהלכתה הא נעשה בע"מ מחתיכת העור וא"כ מכי שחט בה פורתא שעשה בה מעשה טריפה הוי שינוי כמ"ש התוס' הנ"ל ורק דלא חשיב שינוי לקנותה בכך אבל עכ"פ הוי כשינוי החוזר וא"כ משעה שמשנה הוי כגזלה מחדש כדברי הנתיבות הנ"ל וא"כ כיון דאז כבר הוי בע"מ הוי בת פדיון א"כ כיון דמעל בה נפקא לחולין ותו לא מחייב עלה משום ש"ח ובשלמ' בכל ש"ח ל"ק מידי כמ"ש התוס' ב"ק דף ע"ב ע"א ד"ה דאי דכיון דאין כאן פסול אחר אלא דש"ח איכא למימר דבהכי חייבה רחמנ' דאל"ה לא יהי' משכחת כלל חיוב חטאת דש"ח או דנימא דמשכחת בכה"ג ששגג בהקדש וקסבור שהוא שלו דכה"ג ליכא מעילה דהוצאה ולא הוי אלא מזיק את ההקדש דפטור] משא"כ היכי שיש איסור אחר מעורב עמו הא מבואר בתוס' שם דלא אחרינן אהכי חייבי' רחמנ' א"כ הכא נהי דנימא דאיסור ע"ז ליכא בתחלת שחיטה אבל עכ"פ איסור שבת איכא לד' הפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל בפ"ק דחולין וגם כיון דלא ידע שהוא של הקדש וכסבור שהוא של חולין הא משום חולין קיי"ל דפסול בחטאת וא"כ ל"ש לומר בהכי חייבי' רחמנ' ובשלמ' מטעם שוחט בע"מ בחוץ ל"ש להקשות דנפטרי' דנוכל לאוקמי כר"ע כדמוקי בבכורות ט"ז ע"א המשנה דהתם דקתני בקדשים שקדמו הקדישן את מומן השוחטן בחוץ חייב בדוקין שבעין וכר"ע דאמר אם עלו לא ירדו והתוס' בזבחים ל"ה ע"ב ודף ע"ז ע"ב כתבו דלאו דוקא דוקין שבעין דה"ה שאר מומין לדידי' אם עלו לא ירדו וממיל' השוחטן בחוץ חייב מלבד מחוסר אבר ע"ש וא"כ ליכא למיפטרי' משום שוחט בע"מ בחוץ וכן ליכא למפטרי' לדידי' משום שוחט בע"מ לע"ז מה"ט כמובן אבל קושייתינו הנ"ל שפיר קשי' דמכי שחט בה פורתא ששינה אותה מעל ונפק' לחולין כיון דאז הוי' כבר בת פדיון וא"כ לא מיחייב עלה משום ש"ח והיא קושי' מושכלת. אמנם נלפענ"ד עפי"ד התוס' פסחים כ"ט ע"א גבי האוכל חמץ של הקדש במועד י"א לא מעל מאן י"א רנבה"ק כו' והקשו התוס' דהא קלבד"מ לא פטר מקרבן ותי' כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש. והנה הרמב"ם פ"ו מה' מעילה כ' דהיכי דאינו חייב בקרבן מעילה אינו יוצא לחולין ולפי"ז מיושב שפיר דהא ר"י ס"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין וא"כ ה"נ הא בתחלת שחיטה היא בר חיוב מיתת שוגג משום ע"א א"כ פטור מתשלומין וממיל' לא מיחייב ג"כ אשם מעילות כיון דאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש וכיון דאינו חייב בקרבן לא נתחלל ועפי"ז מיושב לנכון גם קושייתינו הראשונה הנ"ל דנימא דמייר' הבריית' כששוחט ע"מ לזרוק דמה לע"ז ולא נאסרה בסי' א' כנ"ל ולהאמור נכון דאי נוקמה בכה"ג תיהדר קושי' לדוכתה הא מעל כשעשה בה מעשה טריפה ונפק' לחולין וא"ח משום ש"ח וכנ"ל ואי דא"ח קרן משום דמיתה פוטרתו וליכא קרבן ולא נתחלל ז"א דהתינח בשוחט לע"ז סתם משא"כ השת' דמוקמינן בשוחט ע"מ לזרוק דמה לע"ז וכיון דאתיא כמ"ד דון מינה ומינה א"כ כיון דאין פיגול בחצי מתיר ממיל' א"ח מיתה משום ע"ז עד גמר שחיטה ותשלומין הא מתחייב משעה שעשה בה מעשה טריפה ומשום