הרי בשמים קא

לדון על הקוץ שפיר נוכל לאוקמי אחזקה ולומר דהקוץ בא מזמן מועט קודם השחיטה וממיל' ל"ח שמא הבריא וא"כ שפיר הוי חזקה מבוררת דבשעה שנולדה לא הי' לה קוץ אמנם התינח להלשון ראשון של רש"י שפי' שמא הבריא נתרפא הוי שפיר חזקת כשרות משא"כ ללשון ב' של רש"י שפי' שמא הבריא ניקב א"כ אין אנו דנין רק על הנקב וזה ל"ה חזקה מבוררת דשמא נקובה היתה בשעה שנולדה כדמצינו בנדה כ"ג ע"ב ושטו נקוב אמו טמאה לידה וא"כ עכצ"ל דהחזקתן הוא מכח רוב דרוב בהמות כשירות הן וא"כ התינח באין ק"ד משא"כ ביש ק"ד מבפנים א"כ ליכא למימר בזה רוב בהמות כשרות הן כיון דברוב בהמות לית בושטן ק"ד מבפנים ע' ט"ז יו"ד סי' ל"ג א"כ אתרע לה רובא כמ"ש התבו"ש הנ"ל לענין מים בראש. וע"כ פירש"י דלההיא לישנ' ע"כ מיירי באין ק"ד מבפנים משא"כ התוס' לשי' דס"ל בשבת שם ובחולין נ' ע"ב ד"ה מחט כפי' הבריא נתרפא ובלא"ה תרי לפי"מ שהעלו בתוס' דף כ"ח הנ"ל כפי' ריב"א דבנקב יש לושט בדיקה מבחוץ א"כ ע"כ ס"ל כפי' הבריא נתרפא וע"כ כ' שפיר לפי שיטתם דמיירי אפי' ביש ק"ד מבפנים דלדידהו לא אצטריך לן לומר דהחזקה הוא מכח רוב נשים דלההיא פירושא דשמא הבריא נתרפא הוי שפיר חזקה מבוררת שנ"ל דלפי"ז יתבארו דברי התוס' שם ד"ה קסבר שהקשו דאמאי פסקינן חוששין לס' דרוסה ואמאי לא נימא העמידנה בחזקת שאינה דרוסה ותמהו המפורשים דקושי' זו לא שייכה הכא רק לקמן בעיקר הדין דפסקינן חוששין לס' דרוסה התם הו"ל לאקשויי הך קושי' ולהאמור יתיישב שפיר דהנה בטו"ז סי' ע"ט סק"ה כ' בשם מהר"פ ז"ל שנסתפק בנדרסה האם אי מזיק טיפת הדרוסה והנה לפי"ד הנ"ל דלשיטה התוס' הוי בקוץ בושט חזקה מבוררת. לכאורה צריך להבין דא"כ מ"פ ומ"ש מספק דרוסה נימא דהתם ל"ה חזקה מבוררת דאפשר שנולדה כשהיתה דרוסה משום שנדרסה האם ועכצ"ל דפשיט' לי' להש"ס דגם בדרוסה הוי חזקה מבוררת דנדרסה האם אינו מזיק מיפת הדריסה לילד שפיר הקשו התוס' דנוקמה אחזקה שאינה דריסה משא"כ לקמן לא הו"מ לאקשויי דנוקמה אחזקה שאינה דרוסה משום דהוי מצי לשנויי דהוי' חזקה שאינה מבוררת דנדרסה האם מזיק טיפת הדריסה לולד משא"כ בסוגי' דהכא ע"כ מוכח כהצד דאין טיפת הדריסה מזיק לולד כנ"ל שפיר הקשו דנעמידנה בחזקת שאינה דרוסה והבן ועפ"י האמור יש ליישב דברי המהרש"א ז"ל בתוס' חולין כ"ח הנ"ל שהקשו בשם ה"ר אלחנן אי נימא דלענין נקב יש לושט בדיקה מבחוץ א"כ מ"פ לעיל י"א ע"ב ור"מ היכי אכיל בישרא דילמ' במקום נקב קא שחיט ואימא דהוי אכיל ע"י בדיקה ותי' שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה והקשה המהרש"א ל"ל להתוס' לומר שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה הרי נוכל לומר דפירכת הש"ס היא דניחוש משום דרוסה גופה והק' עליו בשו"ת גאוני בתראי דהרי לדרוסה ליכא למיחש משום דאיכא לאוקמה אחזקה שלא נולדה דרוסה דנדרסה האם אינו מזיק טיפת הדריסה לולד ולהאמור דברי המהרש"א נכונים דנהי דאיכא חזקת כשרות הא בחשש דריסת הושט איכא כנגד זה חזקת איסור דשאינו זבוח: והנה המפורשים דקדקו על קושי' התוס' שם דאמאי הקשו על ר"מ ולא הקשו מרב אשי דאמר לעיל מיני' אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנ' שחוט יאכול וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט אלא משום דאזלינין ב"ר ואי איתא דלענין נקב יש לושט בדיקה מבחוץ דילמ' קאמרה רחמנ' דניכול ע"י בדיקה. ולפענד"נ ליישב בפשיטות עפי"מ שדקדקו המפורשים על הלשון של רב אשי דקא' משחיטה עצמה היל"ל אתיא משחיטה ונראה דרב אשי קאי אאמוראי דילפי לעיל מיני' מראשו של עולה או מק"פ או מאלי' וכן שאר אמוראי דילפי משאר קרבנות קא' הוא דילפינן מהקרבנות משחיטה עצמה של הקרבנות דניחוש דילמ' במקום נקב קא שחיט וא"כ הי' פשיט' להו להתוס' דל"ק דאימא חותך העור ובודק את הושט מבחוץ דא"כ אין לך מום גדול מזה כתי' הב' של התוס' וכן פי' באמת הר"ן בחידושיו שם משא"כ לר"מ לא אסקי התוס' אדעתייהו דקאי על קדשים ומתרצי התוס' בתי' הב' דבאמת זו היא כונת הש"ס גם לר"מ וכ"ת ה"נ דל"ה אכיל בלא בדיקה פסח וקדשים מא"ל דא"א להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ובהכי רווחא לן שמעתתא ליישב גם מה שהעירו המפורשים אמאי לא ילפי שארי אמוראי משחיטה עצמה כמו רב אשי. ונראה דהנה לכאורה הקשיתי על הא דיליף ר"א משחיטה עצמה דלא היו יכולין לבדוק ע"י חתיכת העור משום דנעשה בע"מ כנ"ל והיכי מוכח מהא דאזלינן ב"ר הרי חתיכת העור ל"ה עכ"פ רק מום עובר דהדר חלים ומתרפא וא"כ דילמ' היינו טעמ' משום דאיכ' ג"כ חזקת כשרות ואי דהוי חזקה שלא נתבררה דילמ' הכשר שחיטה דקדשים הוא בכה"ג שחותך העור מקודם ורואה מבחוץ שהושט שלם וממתין עד שמתרפא ואח"כ שוחטו דהשת' החזקת כשרות הוא חזקה מבוררת דראה פעם א' הושט שהי' שלם ושפיר איכ' לאוקמי' אחזקה וכן קשה מ"פ לר"מ דהרי התוס' כ' בנ"ד דהיכ' דאיכ' רובא דחזקה הוי המיעוט מיעוט' דמיעוט' ולא חייש ר"מ וא"כ דילמ' אכיל פסח וקדשים בכה"ג שחתך העור מקודם וראה שהושט שלם והמתין עד שנתרפא ואח"כ שחטו דאז יש רובא וחזקה כיון דהוי חזקה שנתבררה דהוי המיעוט מיעוט' דמיעוט' ולא חייש ר"מ ואי דכיון דחותך העור עושהו בע"מ וקעבר משום מטיל מום בקדשים אפי' במום עובר ז"א דהא יכול לחתוך העור בעודו חולין קודם שנעשה הקדש. אמנם אי בס ניקב הושט איכ' חזקת איסור דשאינו זבוח אתי שפיר דנהי דאיכ' חזקת כשרות כנגד זה איכ' חז"א דשאינו זבוח והוי החזקת כשרות כמאן דליתא וליכ' רק רובא בלחוד וא"ש ולפי"ז י"ל דשאר אמוראי סברי כרבה ביבמות פד"א הנ"ל דלדידי' איכ' גם בס' נקיבת הושט חזקת כשרות כנ"ל וא"כ ליכא למילף משחיטה עצמה והבן: והנה המהרש"א בבכורות ך' ע"ב הקשה אמאי פריך הש"ס דוקא היכי אכיל בשרא ואמאי לא פריך אנן היכי אכלינין בשרא דחזקה דבהמה בחז"א עומדת עד שלא נשחטה מסייעתו להמיעוט ונימא סמוך מיעוט' לחזקה ואתרע לה רובא ותי' דהך דשמא במקום נקב קא שחיט לאו בחז"א שלא נשחטה עומדת דהא אף נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מיקרי אלא טריפה שנשחטה ול"ה נבילה ע"ש והנה הפמ"ג בסי' ל"ג בשפ"ד סק"ה תמה ע"ד המהרש"א דהרי מבואר בכל הפוסקים' דניקב הושט נבילה לאחר שחיטה עכ"פ הוי ולכאורה הי' נ"ל ליישב ד' המהרש"א לפימ"ש הרא"ש בפ"ב דחולין סי' ו' גבי שהה במיעוט סימנים דהא דבנקיבת הושט הוי נבילה דוק' בנקיבת רוב הושט אבל במשהו לא נתנבלה בי' והוי רק טריפה ושע"כ כ' הטור בסי' ל"ג ושט שניקב בכ"ש טריפה ולא כ' נבילה אולם זהו דוק' לרשב"ל דמתרץ בחולין ל"ב ע"ב על מתניתין דוא"ט דמיירי ששחט שלא במקום חתך ובכה"ג ל"ה נבילה רק טריפה דהוי כי ד"א גרם לה ליפסל אולם ברמב"ם בפ"ג מה' שחיטה ה' ו' מבואר דגם בניקב הושט בכ"ש ושחט במק"א הוי נבילה וכן הוא דעת רוב הפוסקים דלא קיי"ל כאוקימת' דרשב"ל. לכן נלפענ"ד ליישב ד' המהרש"א ז"ל דהנה באמת קשה לפי"ד הרשב"א ז"ל ודעימי' בחולין דבמקום ידוע יש לושט בדיקה מבחוץ דכיון דא"צ להיות עינו משוטט בכל הושט רק על מקום א' שפיר מצי דייק לבדוק אחר נקב וא"כ יוכל קודם השחיטה עור החיצון במקום שדעתו לשחוט שהוא מקום ידוע ואחר השחיטה יהפוך הושט ויבדקנו כולו מבפנים ואם לא ימצא נקב יהי' כשר דמה בכך שמבחוץ נקב כיון שהפנימי שלם ובמקום השחיטה שיש לומר הפנימי ניקב ושחט במקום נקב הרי החיצון לא ניקב דהא בדיק לי' ועכצ"ל משום דבניקב זה שלא כנגד זה ג"כ בושט טריפה וא"כ הא יוכל להיות שעור הפנימי של הושט במקום השחיטה ניקב והעור החיצון ניקב במק"א וא"כ צריך לבדוק כל העור החיצון וכולו א"א לבודקו מבחוץ ולפי"ז הרי כ' הכרו"פ בסי' ל"ג סעק"ב דזה מה שנעשה נבילה מחיים בנקיבת הושט ע"כ הטעם דכבר גבר החולשא כאלו כבר מתה וזהו לא יתכן בניקב זה שלא כנגד זה דבאמת מגין א' על חבירו רק הואיל דמזדמן להדדי אסורה דיהי' נבילה והא כ"ז שלא יזדמן אין כאן תכלית החולשא שיקרא נבילה וכאלו כבר מתה דהא אלו יתקיים כך ולא יזדמנו הרי הוא כשר לגמרי ובשביל שהתורה אסרה מפני שסופה להזדמן בשביל כך אין כאן תכלית החולשא שיהי' נבילה ודי שיהי' טריפה ע"ש וע"כ לפי"ז שפיר כ' המהרש"א דא"א לומר סמוך מיעוט' לחזקת איסור שאינו זבוח כיון דבאמת איפשר לבדוק כנ"ל וע"כ מטעם חשש ניקב זה שלא כנגד זה וא"כ בכה"ג שהטריפות הוא משום סופה הא לא הוי רק טריפה. ובזה נלפענ"ד ליישב קושי' הר"ן והרא"ש ז"ל בהא דא' חולין מ"ג ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למנ"מ לס' דרוסה והקשו מה מהני הבדיקה מבפנים הא בסימנים עד שיאדימו סימנים עצמן אבל האדימו עכ"פ טריפה א"כ אף שמבפנים אינו ניכר מ"מ שמא האדים מבחוץ וטריפה דסופו לחלחל לפנימי ע"ש ולהנ"ל יתיישב שפיר דהא באמת הקשו התוס' בספק דרוסה נימא נשחטה הותרה ותי' דדרוסה שכיח לאיסור יותר מלהתיר וא"כ לפי"ז אי בודקין מבפנים ולא ניכר הדריסה לענין שנחוש דילמ' האדים מבחוץ עכ"פ ל"ה בזה שכיח יותר לאיסור ובפרט דסימנין קשין הן אצל דרוסה וא"כ כיון דהוי ספק השקול שפיר אמרינן נשחטה הותרה ואי דהוי חשש נקיבת הושט ואיכ' כנגדו חז"א דשאינו זבוח ז"א לפי"ד הכרו"פ הנ"ל דכל היכי שהטריפות משום סופו לא נוכל לומר דיהי' נבילה וא"כ כיון דאנו רואין שבפנימי לא שלטה הדרוסה ורק דחיישנן שמא האדים מבחוץ וסופו לחלחל ולירד לפנימי ובכה"ג ל"ה רק טריפה ושפיר אמרינן נשחטה הותרה: אמנם הא קשי' לי לכאורה לפי"מ דס"ל לר' יוסי בזבחים ס"ט ע"ב במשנה דאם מלק עוף טריפה אינו מטהר מידי נבילה א"כ לפי"ז הא ביבמות ס"ז לענין עובר אוסר את העבדים לאכול בתרומה ס"ל לר' יוסי שם דחיישינן למיעוט' ומבואר בתוס' חולין פ"ו ע"ב וביבמות קי"ט ע"א דאף דמאן דחייש למיעוט' אינו רק מדרבנן היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט חייש מדאוריית' ורק לדידן דלא חיישינן למיעוט' ולכך היכי דאיכ' חזקה המסייעתו אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה רק מדרבנן משא"כ למאן דחייש למיעוט' אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה כו' מדאוריית' ע"ש ולפי"ז תקשי לר' יוסי היכי אכיל כהן מליקה ומכ"ש אי ס"ל מחזיר סימנין אחורי העורף דוק' וקיי"ל מצות מליקה קוצץ ויורד ניחוש דילמ' במקום נקב קא מליק ואי דאזלינן בתר רובא נימא סמוך מיעוט' לחזקה כקושי' המהרש"א הנ"ל ואי כתי' דנקב בושט ל"ה אלא טריפה ז"א דהא לר' יוסי מלק את הטריפה אינו מטהר מידי נבילה וא"כ אפי' אי ניקב הושט ל"ה אלא טריפה מ"מ במליקה הוי נבילה. ויש לתרץ דהא באמת הקשו התוס' הנ"ל הא אפשר להפריד העור ולבדוק ותי' דהוי מום א"כ התינח בבהמה משא"כ בעוף הא קיי"ל תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות