הרי בשמים ק

אף דהוי ס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא ניקב הושט אפ"ה אסור מטעם דס"ס במקום חזקה ל"מ דכל שניקב הושט במקום שחיטה הוי פסול בשחיטה ואיכא חזקת איסור שאינו זבוח והנה הפמ"ג קאי בשיטתי' שסובר דבספק נקיבת הושט איכא חזקת איסור דשאינו זבוח כמ"ש בסי' ל"ג ובכללי ס"ס אות כ"ט בשם תשו' פמ"א סי' א' ותשו' מהר"ם זיסקינד וכ"ה באמת דעת הכרו"פ לענין אווזות הלעוטים וכ"כ בשו"ת נוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ח'. אולם בשב שמעתת' שמעתא ה' פ"ו העלה דגם בספק נקיבת הסימנין ליכא חז"א שאינו זבוח ואדרבא אמרינן בהמה זו בחזקת היתר עומדת שלכתשחט שחיטה ראוי' תהי' מותרת דומי' דאמר רבה ביבמות ל' ע"ב אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והיינו שעומדת אף בחיי בעלה בחזקת היתר שלאחר מות בעלה תהי' מותרת לשוק כן לאחר מיתת בעלה אל תאסרנה מספק ודכוותה בס' נקיבת הושט כיון דבהמה זו היתה עומדת בחזקת היתר שלכתשחט שחיטה ראוי' כזו תהי' מותרת ה"ה לאחר שנשחטה אל תאסרנה מספק והא דאמרינן זה הכלל כל ס' בשחיטה פסול היינו היכי דהוא ספק בגוף מעשה השחיטה אם היתה כראוי כגון ס' שהה או דרס או שמוטה דכל שנשחט שלא כראוי הרי מעולם לא אתחזקה שתהי' מותרת בשחיטה שאינה כראוי אבל נקיבת הסימנין אותה שחיטה עצמה ששחט עכשיו אם הי' שחיטה כזו קודם שנולד הספק בסימנין היתה מותרת בשחיטה ראוי' עכשיו אל תאסרנה בשחיטה הגונה ע"ש וכן העלה בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ב ובתשו' חת"ס חיו"ד סי' כ"ד ע"ש ומצינו עוד דומה לסברא זו בנדה י"ח ע"א דאר"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שליא חתיכה וע' בתוס' שם ד"ה שליא בבית כו' וקצת נראה דאדרבא אריש' סמיך כו' ע"ש ולפי"ז קאי ר"י אריש' דתנן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה אלמ' דרובא אינן נימוקין קודם יציאה. והנה התוס' כ' שם דבכל הני דחשיב ר"י איכ' חזקה כנגדן ובשליא איכא חזקת טהרה ע"ש ולכאורה קשה מאי חזקת טהרה איכ' בזה הרי האשה בלא"ה טמאה דקיי"ל א"א לפתיחת הקבר בלי דם ועכצ"ל דעכ"פ עומדת בחזקה זו שלכשתטבול לאחר ספירת ז"נ תהי' טהורה ואין מטמאינין לה בטומאת לידה ולכך הוא כנגד החזקה הרי דאמרינן חזקה כזו והה"נ לענין ספק נקיבת הושט כיון דלא נולד ספק במעשה השחיטה אמרינן שפיר דבהמה זו בחיי' היתה עומדת בחזקת היתר שלכשתשחט שחיטה הגונה תהי' מותרת גם עכשיו אל תאסרנה מספק וכן העלה בשו"ת בר"א הנ"ל וכ' שם דזהו סברת הריב"א בתוס' חולין כ"ח שכת' דלנקב יש לושט בדיקה מבחוץ ולא חיישינן דטיפת דם סותם הנקב משום דס"ל דעכ"פ כשיבדוק הושט מבחוץ כלפי החששא דנסתם הנקב הוי עכ"פ לא שכיח לאיסור והדר אמרינן נשחטה הותרה כיון דכ' התוס' ביבמות פד"א דה"ט דל"א בישב לו קוץ בושט נשחטה הותרה משום דשכיח לאיסור וס"ל להריב"א דאי בודק מבחוץ וליכ' נקב ורק דניחוש שמא נכנס טיפת דם בנקב וסתמו זה ל"ה עכ"פ שכיח לאיסור' ושפיר אמרינן נשחטה הותרה ע"ש וגם מצד הסברא נלפענ"ד דל"ש בספק נקיבת הושט חזקת איסור שאינו זבוח דהנה באמת חמשה הלכות שחיטה דנצטוה משה בע"פ ילפינן מוזבחת כאשר צויתיך וא"כ אם שוחט כהוגן וליכ' א' מהחמשה דברים הפוסלים בשחיטה הא נתקיים העשה דוזבחת רק שאם יש נקב בושט לא אהני השחיטה והוי נבילה אבל איסור העשה דוזבחת כבר חלף הלך לו וליכ' אלא איסור דנבילה גרידא ובשלמ' באיכא ספק במעשה השחיטה א"כ לא נתקיים עדיין העשה דוזבחת ואיכ' שפיר חזקת איסור שאינו זבוח. שע"כ הקשו התוס' שפיר בבכורות כ' ע"ב בהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן נימא סמוך מיעוט' דאינן מומחין לחזקת איסור שאינו זבוח כיון דאם אינו מומחה הא יש להסתפק שמא לא שחט כראוי ולא נתקיים עדיין העשה דוזבחת משא"כ היכי דבמעשה השחיטה ליכ' ספק רק שמסתפקין שמא ניקב הושט בכה"ג שפיר יש לאוקמה אחזקת היתר כנ"ל: ונראה לפענ"ד לה"ר לד' הפוסקים הנ"ל דבספק נקיבת הושט ליכא חזקת איסור שאינו זבוח מש"ס חולין מ"ג ע"א דקא' לענין ניקבו שני העורות זה שלא כנגד זה בושט פסול בקורקבן כשר וקא' הטעם משום דבושט כיון דאכלה בי' ופעי' בי' גמדא לי' ופשטה לי' זימנין דמיהנדזין בהדי הדדי קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי ע"ש ואי אית' דבס' נקיבת הושט איכא חז"א א"כ אפי' אי הוי גם בקורקבן חשש דמיתרמי אהדדי ג"כ יש לחלק בין ושט לקורקבן דבושט פסול משום דילמ' מתרמי אהדדי ומוקמינן לה בחז"א דשאינו זבוח משא"כ בקורקבן אף דאיכא ספק אמרינן נשחטה הותרה א"ו דגם בס' נקיבת הושט איכא לאוקמי אחזקת היתר כנ"ל אי הי' ספק השקול ומדלא מוקמינן אחזקת היתר ע"כ דהוי שכיח יותר לאיסור א"כ גם בקורקבן א"א לומר נשחטה הותרה ולכך הוצרך לחלק משום דקורקבן מינח נייח. והבן: אמנם באמת מדברי התוס' ב"מ כ' ע"ב ד"ה איסורא מממונא משמע דס"ל דגם בספק נקיבת הושט איכא חזקת איסור שהקשו שם על הא דאמרינן איסור' מממונא לא ילפינן הרי מחמירין טפי בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכי דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קא שחיט הרי דסוברים דבס' נקיבת הושט איכא חז"א ומאי דדחי בשו"ת בר"א ובחת"ס הנ"ל דאין ראי' מד' התוס' האלה הוא דחוק (ויש להטעים דבריהם דכונת התוס' שם דעומדת רק בחזקת איסור נבילה כל זמן שלא נתברר שלא הי' נקב בושט כיון דלא היתה מעולם ראוי' לאכילה השתא דלא ידעינן עדיין דאזלי' ב"ר וליכא למימר רק דנעמידה בחז"א נבילה אבל לא בחז"א דשאינו זבוח כיון דעשה דוזבחת מתקיימת כשלא נולד ספק בגוף מעשה השחיטה וכמ"ש למעלה ושעפי"ז אמרתי ליישב מה דקשה לכאורה לפמ"ש הריב"ש בתשו' דשני חזקות חשיבי כרוב א"כ בפרה אדומה ניחוש דילמא במקום נקב קא שחיט ואי דרוב בהמות כשרות הן ז"א דהא איכא ב' חזקות חזקת איסור וגם חזקה דגברא שמטהרתו שהוא בחזקת טמא וכבר הרגיש בזה הנוב"י במהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג. ולהנ"ל יתיישב שפיר עפי"ד התוס' יבמות ל"ג ע"א ד"ה אלא דאי' נבילה לא חייל על אי' מעילה דחמיר מיני' ע"ש וא"כ הא קיי"ל בפ"ד דפרה דבפרה מועלין לעולם וא"כ אינו חל איסור נבילה כלל משא"כ אי נימא חז"א שאינו זבוח תיהדר קושיא לדוכתה דהא איסור אינו זבוח חל קודם האי' דמעילה ויהי' מזה ראי' למ"ש הש"ך בסי' ל"ג סק"ד דנקיבת הושט ל"ה נבילה מחיים] ומה שהביא הש"ש הנ"ל מהא דרבה ביבמות פד"א דאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומוכח דאמרינן חזקה על אופן זה כנ"ל הנה רק רבה הוא דא' הכי אבל אביי ורבא הא פליגי עלי' התם וכן בש"ך יו"ד סי' נו'ן עשה פלוגתא בזה בין רבה לאביי ורבא לענין אי אמרינן בריעותא מחיים נשחטה הותרה. ותיתי לי שעפי"ז יתיישב פירש"י ז"ל בחולין כ"ח ע"א גבי ההיא בר אווזא דהוי בי רבא אתא כי ממסמס קועי' דמא אמר רבא היכי נעבד נשחטי' והדר נבדקי' דילמא במקום נקב קא שחיט נבדקי' והדר נשחטי' האמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ופירש"י שם וצריך בדיקה בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הושט ומשום ס' דרוסה ל"ב בדיקה דתלינן בכלבא או בקנה והקשו בתוס' שם לשי' רש"י הנז' דבס' ניקב ג"כ אין בושט בדיקה מבחוץ א"כ קשה בהא דאי' התם התם מ"ג ע"א אמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נ"מ לספק דרוסה ואמאי לא קא' נ"מ לס' נקובה ולהאמור יתיישב שפיר דעל רבה ליכא קושיא כיון דלרבה יש בס' נקיבת הושט חזקת היתר הנ"ל א"ר בנקב כשבודקין מבחוץ הא מועיל עכ"פ לענין זה דלא נחוש שמא נכנס טיפת דם וסתם הנקב כיון דהשתא ל"ה שכיח לאיסורא ואמרינן נשחטה הותרה וכמו שהבאתי בשם שו"ת בר"א הנ"ל משא"כ מרא דעובדא דממסמס קועי' דמא הא הוא רבא ואיהו הא פליג עלי' דרבה ביבמות שם וא"כ ל"ש לומר לדידי' בס' נקיבת הסימנין דנעמידנה בחזקת היתר כנ"ל א"כ שפיר גם לענין נקב אין לושט בדיקה מבחוץ לדידי' דחיישינן שמא נכנס טיפת דם וסתמו לנקב. והבן: איברא לכאורה קשה לפי"ז מש"ס חולין מ"ג ע"ב אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה קסבר עולא אין חוששין לס' דרוסה ומ"ש מב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן התם אתחזק איסורא וכ' התוס' שם ובחתיכה א' ס' של חלב ס' של שומן אע"גב דלא אתחזק איסורא לא אתחזק נמי היתרא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה ע"כ הרי להדיא דמוקימינן אחזקת היתר אף בס' נקובה הושט אמנם נלפענ"ד לתרץ ע"ד דהנה בפירש"י שם כ' וקורט דם אין בה בפנים וא"כ לכאורה בהא דישב לו קוץ בושט איכא ס"ס ס' ניקב אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא הבריא ולא ניקב רק הפנימי בלבד בשלמא ביש ק"ד ליכא ההיא ס' דילמא לאחר שחיטה כדא' בדף נ"א ע"א בהמסס נמצא עלי' ק"ד בידוע שלפני שחיטה משא"כ בליכא ק"ד איכא שפיר ס"ס ומצאתי בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ח' שהביא כן בשם השואל דזהו באמת טעמי' דעולא. אולם הוא ז"ל דחה דבריו דא"כ מ"פ מ"ש מב' חתיכות הא התם ליכא רק חדא ספיקא. אולם נלפענ"ד ליישב ע"נ לפי"ד הפוסקים הנ"ל דבספק נקיבת הושט איכא חז"א דשאינו זבוח א"כ לכאורה ל"מ ס"ס דהא קיי"ל דס"ס במקום חז"א ל"מ אכן לפי"ד הש"ך בכללי ס"ס דג' ספיקות מהני אף במקום חזקת איסור דסליק חזקה לגבי חדא ספיקא ונשאר ס"ס להתיר ע"ש א"כ ה"נ אמרינן סליק חזקת האיסור לגבי חד ספק וכיון דנסתלק חזקת איסור שוב אמרינן לגבי הספק השני נשחטה הותרה וא"כ לפי"ז שפיר כתבו התוס' דגם בחדא חתיכה עכ"פ לא אתתזק היתרא משא"כ הכא אי סליק חז"א הא נשאר חזקת כשירה [והא דפי' התוס' שם דמיירי אפי' ביש ק"ד מבפנים היינו לעיקר הדין ס"ל דא' א"ח שמא הבריא אפי' ביש קיר בפנים כשר אבל הסוגיא ע"כ מיירי באין ק"ד בפנים ודו"ק]: ובעיקר דברי רש"י הנ"ל שפי' ואין ק"ד בפנים ובתוס' שם כ' דיכול להיות אפי' יש ק"ד מבפנים העליתי בחי' טעם פלוגתתן בזה דהנה באמת תמהו המפורשים בהא שכ' התוס' הנ"ל אבל הכא מעיקר' היתה בחזקת כשירה מדבריהם לעיל י"א ע"א ד"ה אתיא מפ"א שכ' דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפי' שעה א' לא אזלינין בתרה והתבו"ש בסי' כ"ט רצה לומר דהכא הוי חזקה מבוררת כיון שהריעות' הוא ע"י קוץ או מחט ובשעה שנולדה לא הי' קוץ או מחט אמנם א"ז החוו"ד בסי' טו השיג עליו דהא אין אנו דנין על הקוץ רק על הנקב ושמא נקובה היתה בשעה שנולדה. אולם לפענ"ד י"ל עפימ"ש התוס' בשבת ל"ו סע"א דהיכי דאכלה הבהמה מחט ושחטוה מיד ל"ח שמא הבריא דבזמן מועט כזה לא יתרפא וא"כ אם באנו לחוש לשמא הבריא ע"כ אנו דנין שמא הקוץ הוא מזמן רב דאם הוא מזמן קרוב לא הי' יכול להרפא וא"כ כיון שאנו באין