בני יוסף (קריו) שפו

שמכרם או נתנם במתנה היכא דכ' לו מטלטלי וכו' וא"כ אמור מעתה דאם ה"ה הבין בדברי הר"מ שכתב אם טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינם שלי וכו' מיירי כשכתב מטלטלי וכו' א"כ מאי וא"ת להימניה במגו דיוכל ליתנם במתנה וכו' ומאי קו' הרי אפי' אם נתנם במתנה בע"ח גובה מהם אלא ודאי דס"ל לה"ה דלא היה בשטר חיוב מטלט' אגב מקרקעי ומה תאמר דיהא נאמן דהיה יכול ליתנם כמתנה זה אינו כלום כיון שאין הטענות שוות וקשה להרשב"א מלשון זה על הר"מ שכ' אין שומעין לו עד שיביא ראיה או יגבה בע"ח ואי כדברי הרשב"א ה"ז נאמן דהרי יכול ליתנם במתנה: ולכן נר' לע"ד דס"ל להרשב"א דדין זה דהר"מ מיירי היכא שכ' מטלטלי וכו' דאז ודאי אינו נאמן אבל ה"ה רוח אחרת היתה אתו בכונת הר"מ וכדכתיבנא ודו"ק. וחזה הוית דברים קשים להבינם לע"ד בהרב פני משה בח"ב סי' ק' דקצ"ד ע"ב דאזיל ומפר' דברי הרנ"ח כמ"ש ואעפ"י שנמצא להרשב"א בתשו' בב"י סי' ק' וכו' הנה בח"מ סי' צ"ח בתשו' הרשב"א כתוב ואעפ"י שאילו היה עכשיו בידו אינו נאמן דכל הנמצא בידו חזקה שאינו של אחרים וכו' הכא שאני דבאותה שעה עדיין לא היה חב לזה וכו' ע"ש ובתשו' סי' אלף מ"ז עכ"ל מוהרנ"ח ז"ל. אמת דדבריו הללו באו סתומים וחתומים וראיתי להרב פני משה שם דאזיל ומפרש דברי הראנ"ח ז"ל ודבריו דחוקים הן מצד עצמן כאשר יראה המעיין אך מה שפרשתי אני הצעיר לעיל נר' לע"ד יותר פשוט: עוד ראיתי להרב ז"ל בח"א סי' ס"ג שהביא משם יוסף פילוסוף תי' אחר להני תרי תשו' הרשב"א דרצה לחלק בין אם הודאתו שהודה לחוב היתה בתר תביעה דהנהו אחריני תבעוהו בחובם אז הודאתו על המטלטלים שבידו שהוא של אחרים לא מהימן במגו אך אם הודה קוד' שתבעוהו אחרים אז מהימן במגו אף דחב לאחרים וחילוק מור' אותה תשובה הביאה מרן בסי' צ"ח וכן נר' מלשון ה"ה ז"ל ורצה להעמיס חלוקו בדברי הר' מוהרנ"ח ע"כ. איברא שדבריו לא שרירין ולא קיימין אין להם על מה שיסמוכו כאשר הרבה לתמוה הרב פני משה ז"ל ואדרבא ממקום אשר הביא לסיוע לעצמו הוא סיוע שאין בו ממש דהרי הרשב"א ז"ל מה שמחלק ואומר דלא אמרי' האי חזקה הוא שבאותה שעה עדיין לא היה חייב לזה משמע הא אם היה חייב אעפ"י דההודאה היה קודם שתבעוהו אינו נאמן ואיך נסתייע מתשו' הלזו דממנה נר' איפכא. ועוד ק' להר' יוסף הנז' דהרי תשו' הרשב"א שוים הם לענין הלזו שהרי בתשו' שהביא בח"מ סי' מ"ז ותשו' אחרת הביאה בא"ה סי' ק' קודם תשו' זו של פקדון נראין ממנה דהודאתו היה קודם התביעה דשטר השות' שהיה קודם התביעה דהתביעה לא בא אלא לאחר שמת מש"ה נאמן כשלא כ' מטלטלי וכו' במגו דאי בעי היה נותנם לו וא"כ אמור מעתה דה"ה בתשו' אחרת דהרי הוא הודה שהיה פקדון בידו מפלוני ואח"ך נפטר נמצא דהוי ההודאה קודם תביעה דומה לתשובה שלמעלה ואם איתא כדברי הר' יוסף כמו דאמרי' בתשו' דלעיל דנאמן כיון שהיה קודם התביעה ה"ה בתשו' האחר' נימא דנאמן הוא כיון דהודאתו היה קודם התביעה ועוד ק"ל להרב יוסף ז"ל דמי הכריחו לחלק בכך כדי לעשות חלוק עם רבו הר' יונה ז"ל והביא דברי הרא"ש ז"ל בפ"ב דכתו' וז"ל והר' יונה וכו' ואף אם לא נודע לנו בשעת הודאתו שהוא חייב לאחרים כיון שנודע לנו אח"ך איגלאי מילתא למפרע שכיון לחוב לאחרים ע"כ הרי דהרב יונה סובר להיפך: ואחרי העיון נר' לע"ד אי לא הוי האי דחילק הרי"ף ז"ל אינו נרא' משום דתרי תשו' הרשב"א אמריה תאמר דמיירי קודם תביעה ואפ"ה כ' באחת מהנה דאינו נאמן ובאחרת כ' דנאמן ומש"ה תי' הרי"ף אינו עול' יפה אך אי לא הוי האי לא איכפת לן ממה שתמה הרב פני משה להרי"ף וכ' דאף אם היינו מסכימים לחלוקו בתשו' הרשב"א מ"מ לעד"ן כונה אחריתי בדברי מוהרנ"ח ז"ל והיא זאת וכו' יע"ש. ואנא דאמרי דאין בידו שום הכרח לפי' דברי מוהרנ"ח היפך ממה שהבין הרי"ף ז"ל והנה אנו צריכים להבין דברי הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסי' צ"ח וז"ל שאלת וכו' תשו' וכו' ואפי' ידע והיה עומד על גביהן כשעשו אותן הלואות ושמנה ראובן את המעות כיון נעשו באותה שעה על שם לוי שמא פקדון הם מלוי או מלוה היתה עליו ופרעו ואעפ"י שאלו עכשיו היה בידו דראובן לא היה נאמן דכל הנמצא בידו חזקה ששלו הוא הכא שאני דבאותה שעה עדיין לא היה חב לזה וכו' יע"ש הן אמת דמסוף דבריו נראין כדברי הר' פני משה דאין חילוק בין קודם התביעה לאחר התביעה דהכי משמע ממ"ש שאני הכא דבאותה שעה עדיין לא היה חב לזה משמע הא אם היה חב אפי' אם היה קודם התביעה אינו נאמן וא"כ ק' להרי"ף איך נסתייע מזה אשר משמע איפכא. אך מה שנר' לע"ד לישב דמה שנסתייע מתשו' הלזו הרי"ף ז"ל הוא ממ"ש הרשב"א ואעפ"י שאלו היה עכשיו ביד ראובן לא היה נאמן וכו' מדברים הללו נר' בפי' שאלו היה עכשיו בידו לא היה נאמן משום דהוה בשעת התביעה משמע הא אם לא היה בידו בשעת התביעה ואפי' שראה שראו' נתן המעות נאמן כיון שהיה קודם התביעה והוי בפי' מדברים הללו דהרי"ף וא"ת היה לו להרשב"א לדחות ולו' שאני התם שבאותו שעה לא תבעוהו בחובו ואז לא אמרי' האי דחזקה אי משום הא לא איריא דרצה הרשב"א ז"ל לדחות מכ"ש דאפי' דשהיה קודם התביעה דאז נאמן כ"ש בנ"ד דהיה קודם שהיה חייב לזה דאז ודאי פשיטא דיהא נאמן וא"כ אמור מעתה דלק"מ מה שתמה עליו הרב פני משה להרי"ף דמתשו' שהביא מרן הב"י נר' איפכא דל"ק דאדרבא סיעתו היא מתשו' הלזו וא"כ אנא דאמרי דכיון דהוא ז"ל אזיל ואומר דתשו' דסי' אלף מ"ז דאמר האי דחזקה מפי הרי"ף דמיירי אחר שתבעוהו בחובו ה"ה ג"כ דמודה הרי"ף דהאי תשו' דהביא מרן בא"ה דמיירי כשתבעוהו בחובו אז ודאי אינו נאמן וא"כ זהו ממש מה שהבין הרי"ף בדברי הרנ"ח ז"ל ואעפ"י דנמצא וכו' הנה בח"מ סי' צ"ח בב"י מתשובת הרשב"א כתוב ואעפ"י וכו' כלומר דמתשו' זו שהביא מרן בסי' צ"ח שממנה נר' דדוקא אם היה בידינו אחר התביעה או בשעת התביעה אז ודאי אינו נאמן אבל אם היה קודם התביעה או קודם הלואה אז ודאי דנאמן וא"כ ה"ה בנדון הרנ"ח ז"ל זהו מה שהבין הרי"ף ז"ל בדברי הרנ"ח והביא לסיעתו אבל אה"נ דדברי הרנ"ח סתומים וחתומים ויש לפרש בדבריו זה וזה אבל לא מפני זה יש להקשות על הרי"ף ז"ל ודו"ק: אך מה שק' לו עכשיו דאנו צריכי' לפ' בדברי הרשב"א ז"ל שהביא מרן בסי' צ"ח כמו שהבין הרי"ף נמצינו למדין דהרשב"א הפך מיניה וכו' דמתשו' הלזו נר' דדוקא כשתבעוהו בחובו אז אינו נאמן אך כשעדיין נא תבעוהו בחובו אז נאמן ולא אמרי' הא דחזקה דכל מה שביד האדם