בני יוסף (קריו) שפה

דיש מגו אחרת דבמגו דמתנה אינו נאמן ויש מגו אחר אצטריך לתי' הרמב"ן אבל בשטר לא יש מגו כ"א מחיל' או מתנה אז דוקא לנו לתרץ דאין הטענות שוות ולא צריך לטעם חזקה. ולעד"ן מש"ה ס"ל לה"ה ז"ל דלא שנא נדון הש"ס מנדון הרנ"ח ז"ל והקושיא לאו קושיא היא וכמו שתירצו לעיל דנדון מוהרנ"ח הוא בעסקא כנ"ל ובכך אתי שפיר דברי מרן הכ"מ שהביא ראיה לדין זה משטר אמנה אבל אם כפי דברי הר' ז"ל למה משוה שטר למטלטלין. סוף דבר דדברי הרב פני משה דחוקים קצת: איברא דכפי הרב פני משה נסתרה קו' שמקשי' העול' בדברי מרן כ"מ דכ' וז"ל כ' ה"ה דין זה אינו מבואר בגמ' וכו' דהרי מ"ש ה"ה ומה שיבא סוף פ"ב נראה כן הוא דין דשטר אמנה ומה בא לחדש הכ"מ אבל. כפי דרכו נסתרה קו' זאת דהרי ה"ה אינו מדמה שטר למטלטלין אבל הכ"מ מדמה שטר למטלטלין וכמבו' בדברי הר' פני משה. ברם אעיקרא דמלתא בדברי הר' פני משה ז"ל פירכא איכא במ"ש בפי' דברי ה"ה ז"ל דס"ל לה"ה דשנא ושנא מטלטלים לשטר דמודה המטלטלים שבידו אית ליה מגו דאי בעי הוה יהבינהו ניהלה לפרעון חוב משא"כ בשטר וכו' ודברי ה"ה כהוגן שכ' דדין זה לא נתפרש בגמר מפני דשנא ושנא ע"כ וק' ע"ז דהרי כ' ה"ה שם וממה שיבא סוף פ"ב נראה כן דשאני שם בפ"ב דהוא דין דשטר וכמו משוה מטלטלים לשטר. אבל מה שהק' הוא ז"ל וז"ל אכתי יש לגמגם בדברי ה"ה ז"ל דאי הכי כשהק' דנהימני' במגו איך הביא ס' היש מי שתירץ כיון דכבר הקדמנו דה"ה נכנס בהקדמה דכאן איכא מגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב עכ"ל. ולע"ד דזה ל"ק דהרי הרב פני משה כ' למעלה דלא אצטריך ה"ה לתי' דהרמב"ן אלא משו' דקשי' ליה דלהימניה במגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב וא"כ. אמור מעתה דלק"מ דלענין דאי בעי הוה יהיב המטלטלי' במתנה וכו' זה ל"ק דאין הטענות שוות אבל במגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב צריכים אנו לתי' הרמב"ן ורצה לאשמועינן דבמקום דלא יש מגו דאי בעי הוה יהיב בתו' חוב אז ודאי לא צריך לטעם החזקה ודי לנו בטעם דאין הטענות שוות. ואפשר לומר דזהו כונתו דלא קשיא מה שתמה דלמה כ' ה"ה ז"ל דברי היש מי שתי' שכ' הר' פני משה ויש לישב דבריו ודו"ק ואפשר דהוא מה שכתבנו. איך שיהיה חזרנו לעניננו הראשון דהיינו תרי תשו' הרשב"א כבר כתבתי לעיל מה שנר' לע"ד: אך את זה ראיתי קצת קשים להבינם בהרב בני חיי ז"ל בביאורו לח"מ סי' מ"ז כ' וז"ל ואי לאו ההיא דאלף מ"ז לא הוה ק' מאותה שהביא מרן בא"ה דהא דהתם מיירי בדכתב מקרקעי אגב מטלטלי אבל בההיא דאלף מ"ז כתב ואפי' לא כ' מטלטלי אגב מקרקעי עכ"ל. ולע"ד נראה דאפי' אם לא היה תשו' דאלף מ"ז היה ק' מהאי תשובה דהביא מרן ומוכרחים אנו לו' דמיירי אפי' לא כ' מטלטלי אגב מקרקעי דאי מיירי כשכתב וכו' אמאי אצטרי' לטעמ' דהודאת בע"ד במקום שחב לאחרים תיפוק ליה משום דלא היה יכול להוציאם משעבודה כמ"ש בתשו' הקודם לזה וה"ה למטלטלים אי כ' לה מטלטלי אגב מקרקעי אלא ודאי מחמת זה מוכרחים אנו לו' דזה התשו' מיירי כמו בתשו' אלף מ"ז. אבל מה שיש לישב הוא דהר' בני חיי מצא אילן לסמוך עליו דמוהרנ"ח בתשו' בסי' קכ"ב כ' דתשו' זו מיירי כשכתב לו מטלטלי אגב מקרקעי וכן הביא משמו הרב החביב בא"ה סי' ק' בהגהת הב"י אות ל"ד כשכתב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי. אך לע"ד כי נאמר דמיירי בשלא כ' מטלטלי אגב מקרקעי ל"ק וגם תשו' דאלף מ"ז וכמ"ש לעיל יבואו על נכון וכמ"ש איברא דק' דאי אמת מ"ש למעלה לתמיה' הר' יוסף פילוסוף דתמה למוהרנ"ח ז"ל מדברי ה"ה ולתמיהתי שתמהתי מדברי התוס' לעיל וחילקנו דנדון מוהרנ"ח מיירי כשידוע דיש בהם שותפות. א"כ הוא דוקא היה לו לחלק בין נדון הרשב"א לנדונו כשכתב ואעפ"י שנמצא להרשב"א בתשו' וכו' היה לו לחלק דשאני התם דמיירי כשאומר דיש בידו פקדון היה בהם שום שותפות אבל נדון הרנ"ח מיירי כשידוע שהם שותפים. ואי משום הא לא איריא דעדיפא מיניה קמשני ליה וז"ל הנה מצאתי בתשו' וכו' ואעפ"י שאלו עכשיו מידו אינו נאמן וכו' הכא שאני שבאות' שעה עדיין לא היה חב לזה וכו' יע"ש. איברא דדברי מוהרנ"ח קשים להילמם במ"ש אח"ך ועוד נר' דלא אמר הרשב"א כן אלא משום דסתם כתו' יש בהן שעבוד מטלטלי וכו' וק' דהרי הרשב"א יבא היפך מיניה דהרי כ' בתשו' דהביאה מרן בסי' צ"ח אשר ממנה נראה דאפי' במטלטלים אם הודה שהוא של אחרים הודאתו לאו הודאה אם היה חייב קודם לאחר וא"כ בתשו' הלזו מיירי כשהודה לאחר ש שא א"כ ודאי דאפי' דלא כ' מטלטלי וכו' כיון שהודאה זאת היה אחר שנשא אינו נאמן דחזקה כל שביד האדם הוא שלו. ואחר כן ראיתי שנתעורר מזה הרב פני משה. ולע"ד יש להקשות ג"כ להר' בני חיי דמישב תמיהת הרב בני שמואל ואומר דל"ק דאפשר לומר דמיירי בדכתב לה מטלטלי אגב מקרקעי ולע"ד ליתא להאי תי' דאפי' אי לא הך תשו' דאלף מ"ז אינו תי' דהא כל כונתו הוא לו' דמ"ש הרשב"א דאינו נאמן היינו משום דכתב לו מטלטלי וכו' משמע הא אי לא כ' מטלטל וכו' נאמן הא מתשו' דהביא מרן בסי' צ"ח נראה להיפך וצל"י: עוד ראיתי שם בדברי מוהרנ"ח ז"ל דמה דאזיל ומפר' דברי הרשב"א כלל העולה מדבריו נראה דס"ל להרשב"א דהיכא דכ' מטלטלי אגב מקרקעי אז אינו נאמן לו' שהן של אחרים ופקדון הן בידו דכשלא כ' מטלטלי וכו' דאז יכול ליתנם במתנה ה"ה נמי דנאמן לו' שהן של אחרי' משא"כ כשכתב מטלטלי וכו' דאז אפי' שנתנם במתנ' ואפי' במכרם גובה מהמטלטלים דלא נהיגי כתקנת הרא"ש וכ' בסוף דבריו וז"ל וא כ זכינו לדין שכל שהיה יכול ליתנם נאמן עכ"ל. ועל דברים האלו ק' לע"ד דהרי הוא ז"ל כבר כ' בראשית תשובתו דנאמן לו' של אחרים הוא במגו דהיה נותנם במתנה ולא העלה בידו חילוק זה משום דברי התוס' דאין מגו טוב דאין הטענות שוות וא"כ איך כ' עכשיו וזכינו לדין שכל שהיה יכול ליתנם נאמן כלומר כיון דאנן פסקינן כתקנת הרא"ש ז"ל דאפי' כ' מטלטלי אגב מקרקעי יכול ליתנם במתנה דהיינו כההיא דהרשב"א היכא שלא כ' וכו' והרי אין הטענות שוות. חלא דזה ל"ק למוהרנ"ח דמ"ש בתחילה דקאי כפי דברי התוס' דאומרים דאין מגו היכא דאין הטענות שוות אז אצטריך מגו אחר כדי שיהי' הטענות שוות אבל לדברי הרשב"א דלא חייש לזה אז נאמן אפי' במגו שהיה יכול ליתנם במתנה ודו"ק. עוד קשה להר' מוהרנ"ח כפי דברים הללו לה"ה ז"ל דהרי מדברי הר"מ ז"ל בפ' ח"י מה' מלוה ולוה הלכה ח' וב' נראה דס"ל להר"מ כס' הרשב"א דאם כ' מטלטלי וכו' אינו יכול ליתנם במתנה ואפי' נתנם בע"ח גובה מהם ואם לא כתב מטלטלי וכו' אם מכרם אינו גובה מהם וכ' הש"ך בפירוש בסי' ס' ס"ק ד' דהר"מ והרשב"א ס"ל דגובה המטלטלים