בני יוסף (קריו) שפז

הוא שלו ק' דמתשו' אחרת נר' איפכא והביאה בח"ב סי' קנ"א ומרן בסי' מ"ז כ' שנשאל על ראובן שהודה בכ"י לנמואל ן' שמעון אחיו שכל מה שיש לו בין קרקע בין מטלטלים היה משותף בינו ובין שמעון אחיו ואח"ך נשא ראובן אשה ושעבד לו כל נכסיו ואח"ך נפטר ראו' ונמואל בא בכ"י לחלוק הנכסים ואלמנת ראובן טוענת שאינה מאמינו וכו' והשיב דאי כ' מטלטלי וכו' אינו נאמן ואי לא כ' מטלטלי וכו' נאמן יע"ש ק' דמתוך השאלה נראה דכל הטענה של האלמנה היה שהודאה היה אחר שנשאה ומש"ה אינו נאמן ק' דהא אפי' אם היה ההודאה אחר שנשא אפ"ה נאמן כיון שהיה קודם שתבעה וא"כ ק' ג"כ במה שהשיב דאי כ' מטלטלי וכו' דאינו נאמן ולמה אינו נאמן כיון שההודא' היה קוד' התביע' ויהי' נאמן אף על המקרקעי וגם ק"ל שהתשובה זאת דהביא מרן בסי' צ"ח לתשו' דסי' אלף מ"ז ותשו' שהביא מרן בא"ה סי' ק' בראובן שהודה שקבל ממנו פקדון וכו' אשר מתרי התשו' האלו נראין דאפי' דהיה קודם התביעה אינו נאמן והוא היפך מתשוב' הלזו. אך מה שנר' לע"ד הוא דאי משום הא לא איריא דלעולם הרשב"א ז"ל ס"ל דאי הודה בממון שבידו שהוא של אחרים קודם שתבעוהו בחובו אז נאמן ואי הודה לאחר שתבעוהו בחובו אז אינו נאמן וכמ"ש הענין בפי' בתשובה דהביא מרן בסי' צ"ח וכמ"ש לעיל ותשו' דהביא מרן בח"מ סי' מ"ז ובא"ה סי' ק' ובח"ב סי' קנ"א מיירי דהודא' הויא קודם התביעה אך את זאת ג"כ מלמד לנו הרשב"א דדוקא כשלא כ' מטלטלי וכו' דאז קודם התביעה אי רצה זה היה יכול ליתנם במתנה מש"ה נאמן היום לו' שהן של אחרים במגו דאי בעי הוה יהיב להו במטלטלים אך כשכתב בכתוב' מטלטלי וכו' דאז אינו יכול למוכרם ה"ה ג"כ שאינו נאמן לו' שהן של אחרים ואי משום תשו' דאלף מ"ז ראיתי בכתבי הרי"ף ז"ל בתשו' ששלחה להר' פני משה וראיתי בפי' שכונת הרי"ף הוא דמוקי תשו' דאלף מ"ז כשכבר היה עליו תביע' כתו' אשה וכן ג"כ פי' בתשו' דהביא מרן בא"ה סי' ק' ואינו רחוק לו' דתבעו לו דמאין יפרעו כתובתה ואח"ך הודה שהיה פקדון ביד אחרים אינו נאמן אפי' כשלא כ' מטלטלי וכו' וכיון שכן מוכרחים אנו לו' דמחלק עם רבו הר' יונה. הנה ממקום אחר נסתייע הרי"ף ז"ל מתשו' הרמב"ן לתמיה אשר יש על הר"מ דאיך כ' דאינו נאמן על המטלטלים שבידו שהוא של אחרים תמה ה"ה ז"ל דיהא נאמן במגו דיוכל ליתנם במתנה וכ' ה"ה ז"ל והרמב"ן אמר כמסתפק שאחר שתבעוהו בחובו אינו נאמן לו' במה שבידו שהוא של אחרים יע"ש הרי משמע דדוקא אחר שתבעוהו בחובו אז אינו נאמן מחזקה אך אם היה ההודאה קודם התביעה נר' דפשיטא ודאי דנאמן ולזה ג"כ דחה הר' פני משה דהך לישנא לאו דוקא וכונתו לחלק בין כשהודה קוד' שחב לאחרים לכשהודה אחר שחב לאחרים וכו' יע"ש. ואי משום הא לא איריא דהרי"ף אומר ודאי כונת הרמב"ן הוא שלא לחלק די לו מה שאמר דאינו נאמן לו' במה שבידו שהוא של אחרים חזקה שהוא שלו ולמה לו לכתוב דברים שאינו צריכים ואדרבא יש לנו ללמוד ממנה איפכא א"כ נמצינו למדין דדברי הרי"ף שרירים וקיימים. הנה ראיתי להרב בני חיי בביאורו לח"מ בסי' מ"ז שתמה על הרי"ף ז"ל דאותה תשו' דהביא מרן בא"ה סי' ק' שממנה הוק' להר' בני שמואל מנגדת לחילוק זה דמסתמא שם מיירי קודם תביעה דלא ניתנה כתו' לגבות מחיים ששם משמע שקודם שנפטר שמעון הוציא ראובן כ"י שהודה שקבל ממנו פקדון וכן מ"ש עוד ואפי' הודה שמעון בשעת פטירתו וכו' משמע דהוי קודם התביעה ואעפ"י שזה אפשר לדחות דבשעת מיתה כלאחר תביעה דמי מ"מ בתחילת דברי הרשב"א משמע כמ"ש ודו"ק עכ"ל ה' בני חיי. ולע"ד נר' דלק"מ דכיון דהר' בני חיי אומר דבשעת מיתה כאחר תביעה דמי וא"כ תשו' דאלף מ"ז מיירי בשכיב מרע א"כ אתי שפיר חילוק הרי"ף ז"ל דאותה תשו' דאלף מיירי לאחר תביעה ומש"ה אינו נאמן אך תשו' דהביא מרן בסי' מ"ז מיירי דהודאה היה קודם התביעה ומש"ה אינו נאמן על המטלטלי' כיון שלא נשתעבדו לכתובה א"כ נאמן במגו וכיון שהיו קודם התביעה על הקרקעות אינו נאמן ואפי' קודם התביעה כיון שלא יש מגו וכמבואר אך אי משום תשו' דהביא מרן בא"ה סי' ק' דמורה דהוי קודם תביעה ל"ק דכפי מ"ש מוהרנ"ח ז"ל דתשו' זאת מיירי כשכתב לה בכתובה מטלטלי וכו' ל"ק דאפי' דמיירי קודם תביעת כתובתה אינו נאמן דכל מה שאמרי' דנאמן היינו דוקא במטלטלים דיש מגו אז נאמן כיון שההודאה היה קודם תביעה אך בקרקעות אף שהיו קודם התביעה אינו נאמן וא"כ כשהתשו' זאת מיירי כשכתב מטלטלי וכו' אז אפי' שיהיה קודם התביעה אינו נאמן כיון שכ' לה מטלטלי וכו' ואדרבא תמהתי מאד על הר' בני חיי דהניח קו' זאת בתימה כיון דהוא ז"ל כ' למעלה מזאת למה שכ' הר' פני משה דקו הרי"ף וקו' הר' בני שמואל כולם עולים בקנה אחד כ' ע"ז הרב בני חיי דאי לא הוה תשו' דאלף מ"ז לא הוה ק' דאותה דא"ה מיירי בדכתב לה מטלטלי וכו' וא"כ אמור מעתה דאיך הר' לא חש לזאת והק' קו' הלזו והניחה בתימה דאפ' דהרי"ף ז"ל מוקי לה כמ"ש לעיל. ואנא דאמרי דזכינו להבין דברי הרנ"ח דלק"מ כל מה שתמהנו עליו לעיל דאי משום תשו' דסי' צ"ח דהביאה מרן דנר' ממנה דכיון דההודאה היה אחר שהיה חייב לזה אינו נאמן וא"כ כיון שתשו' זאת מוקמי' לה בדכתב לה מטלטלי וכו' משמע הא אם לא כ' נאמן ומתשו' זאת דהביא מרן בסי' צ"ח נר' ממנה דאף על המטלטלים אינו נאמן וכן ג"כ תמהתי עליו מתשו' דאלף מ"ז אך במה שכתבנו נ"ק ונ"מ דלעולם תשו' זאת דהביא מרן בא"ה מיירי בדכתב לה מטלטלי וכו' הא אם לא כתב נאמן לו' על המטלטלים שבידו שהוא של אחרים כיון היה קודם התביעה וראיתו מתשו' זאת דהביא מרן בסי' צ"ח וכמ"ש לעיל ותשוב' וב' זאת דאלף מ"ז דמיירי בשכיב מרע כלאחר תביעתו דמי ומש"ה אף על המטלטלין אינו נאמן ובמ"ש ודו"ק: סי' י"ט עיין להמש"ל ז"ל פ"ב מה' עבדים ה"ד דתמה על מה שהליץ הר' בעל לח"מ לקו' הכ"מ דאיך כ' הסמ"ג דבורח אם פגע בו יובל אינו יוצא לחרות דאיך שבק תלמוד דידן דאמרו דבורח יוצא ביובל וע"ז הליץ הרב לח"מ דהסמ"ג מפרש בסוגיא כך אמר רב ששת כגון שברח ופגע בו יובל מהו דתימא הואיל ואפיק יובל שנוחו מעמך קרי' ליה וליעניקיה קמ"ל דלא אפיק יובל דודאי אי הוה מפיק יובל הוה קרינן שלוחו מעמך. וע"ז תמה טובא המש"ל ז"ל וז"ל ודברי תימה הוא בעיני דא"כ דלפי המכקג דלא מפיק יובל הדרא קו' שהקשו בש"ס בורח השלמה בעי ל וכת' והניחו בצ"ע. ובאמת דהוא פליאה נשגבה דמבהיל הרעיון. ולענ"ד אחר העיון חזיתי דכונת הר' לח"מ פשוטה דתכלית כונתו לו' דסמ"ג מפרש כונת הש"ס כן בטרם כל בס"ד דלא קא מיירי הברייתא דקאמר יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שלוחו מעמך יכו' לא מיירי דפגע בו יובל אלא