בני יוסף (קריו) שפד

והנה ראיתי להרב מוהרנ"ח ז"ל בסי' קכ"ב שכ' ושמא תאמר דהודאה זו לא מהניא כיון שבהודאה זו חב לאחרים וכו' וכדאמרי' האו' שטר אמנה הוא זה אינו נאמן וכו' זה אינו כלום דכיון דשמעון זה אם רוצה היה נותן כל הסחורות וכו' ואע"ג דהאי תירוצא דאינו רוצה להפסיד מעותיו שייך בנדון דידן וכו' מ"מ היה יכול לו' לו הא לך מעות שנתחייבתי לך או וכו' עכ"ל. ולע"ד לא זכיתי להבין דבריו דלע"ד דבריו קשים להולמם דהרי התוס' ז"ל כ' בד"ה וכגון שחב לאחרים וא"ת ולהימניה במגו דאי בעי מחיל ליה וכו' וי"ל דלאו מגו הוא דאין דעתו למחול ולהפסיד חובו דעכשיו שאומר אמנה אינו מפסיד וכו' ואי כדברי מוהרנ"ח ז"ל עדיין ק' דלהימניה במה שאו' שטר אמנה במגו דאי בעי הוה יהיב שטר לראובן ולו' לו זכה בזה השטר אשר יש על שמעון בחוב אחר אשר אני חייב לו אלא ודאי נר' דאפי' בזה אינו מהימן: והנראה לע"ד הוא בהקדים מ"ש רבינו בפ"ב דין ב' אבל מחרימים על מי שיש לו ולא יתן לבע"ח וכ' ה"ה ז"ל דהאי חרם הוי מדין הש"ס והק' הלח"מ דמאי שנא ממ"ש בפ"א וכ' ה"ה דהוי מהגאונים והנר' מתרי לשונות הר' לח"מ בפ"ב ד"ה אבל מחרימים ובד"ה ומחרימי' תחילה על מי שידע וכו' דלאחרים בין כשיש לבע"ח ממה לגבות דהיינו קרקעות וצריכים לגבות מן המטלטלין ובין כשאין לו אז ודאי תקנת החרם הוא מהגאונים אבל אם יש לבע"ח ממה לגבות אז ודאי הוי החרם מתקנת הגאוני' אבל אם אין להם ממה לגבות אז ודאי החרם הוא מדין הגמ' וא"כ אמור מעתה דאתי שפיר דברי מוהרנ"ח ז"ל דמה שאמרו בש"ס דבאו' שהוא שטר אמנה דאינו נאמן כבר כתבו כל המפרשים דמיירי כשאין לו ממון אחר ממה לגבות וא"כ משום זה לא כ' התוס' האי מגו של מוהרנ"ח דכיון דאין לבע"ח ממה לגבות אז מחרימין לו וא"כ אינו מגו דאי בעי יהיב לאחריני וכו' דאין אדם קאי בחזקת רשע ומש"ה אינו מגו דאין עושה כן כדי לעבור על החרם אבל בתשו' מוהרנ"ח דשמעון קאי למות אז ודאי מהימן הוא במה שאו' שהוא של אחרים במגו דכיון דהוא אזיל למיתה מאי חרם איכא כיון דהוא הולך למות ומש"ה הוא נאמן. אך את זה ק' לי בדברי הרנ"ח ז"ל דכפי מ"ש הרב לח"מ ז"ל שתמה בלשון ה"ה ז"ל דלהימניה במגו דאי בעי הוה יהיב ליה מתנה ע"מ להחזיר ותירץ דאין זה מגו טוב דכיון דמתיירא שאם יתן ע"מ להחזיר כשיחרמו ב"ד על מי שיש לו מעות שימסרם לב"ד זה המקבל יבא וימסרם לב"ד ולא יעבור על החרם וא"כ דון מינה לנדון מוהרנ"ח דאמרי' דמ"ש דנאמן הוא מפני דהולך למות ואינו חושש לחרם אפ"ה כיון דמחר אחר שימות כשיחרימו ב"ד יבא וימסרו ב"ד וא"כ לא הוי מגו טוב וצל"ת: וצפיתי וראיתי להרב הגדול פני משה שם שהביא משם הרב השואל שתמה על מוהרנ"ח ז"ל תמיהתינו מדברי ה"ה ז"ל שתמה על מ"ש הר"מ דאין נאמן לומר אלו שבידי אינם שלי תמה דלמה לא יהא נאמן במגו דנותנו במתנה וי"ל דאינו מגו דאינו רוצה להפסיד מעותיו וכו' ותימה דאי כדברי מהרנ"ח ז"ל אכתי שייך גם בנדון המגו שכתב דשייך בנדון דידיה וא"כ למה זה החליט היש מי שתירץ דאין זה מגו טוב וכו' יע"ש. ולא ידעתי למה לא תמה עליו כמו תמיהתנו להתוס' כמ"ש לעיל. ברם את זה ג"כ לא זכיתי להבין דברי הרב פני משה וז"ל אבל בההיא דשטר אמנה אעיקרא דדינא מגו ליכא דשם לא שייך האי מגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב כמבואר וליכ' אלא מגו דמחיל וכו' יע"ש. ולע"ד לא ראיתי ולא מצאתי חילוק זה כדי לחלק בין נדון הש"ס לנדון מוהרנ"ח ואחרי כותבי ראיתי להרב פני משה ז"ל בתשו' בח"ב סי' ק' דף קצ"ג ואחר שהביא דברי מוהרנ"ח ז"ל כ' הא קמן דמחלק בין נדון התוס' דנדון התוס' דהוי באו' שטר פרוע הוא זה דליכא כי אם מגו דאי בעי מחיל ואז ליכא מגו שאינו רוצה להפסיד א"כ הא קמן דמצינו להרב ז"ל דאזיל ומחלק בין נדון מוהרנ"ח לנדון התוס' והבן: אך את זה ראיתי להרב פני משה שרצה לתרץ תמיה' הר' השואל שתמה על מוהרנ"ח ז"ל מדברי ה"ה ז"ל ותי' דלזה הק' ה"ה ז"ל והביא דברי הרמב"ן דאינו נאמן בשום מגו שבעולם מפני דחזקה כל מה שביד האדם שלו הוא דלתי' הראשון עדיין ק' דלהימניה במגו כמו נדון של מהרנ"ח וכפ"ז גם תוס' ז"ל כן הוא דמפני קו' זו כמו נדון התוס' מפני זה תי' תירוץ אחר דהיינו דאתחזק בב"ד דאפי' דאית מגו שבעולם לא מהימן מפני דאתחזק בב"ד. ועפי"ז נר' לישב קו' דתמה ה' גד"ת שהבאנו לעיל עפי"ז אפשר לישב דתמה ה' ז"ל בתוס' כשהקשו דלמה לא מהימן במגו דאי בעי קלתיה ולמה לא תי' כמו שתירצו בתחי' דאין זה מגו טוב דיודע שהוא אינו גזלן ולמה תי' תי' אחר דאתחזק בב"ד ע"ש ועפ"י האמור ניחא דאם מתרץ כמו תי' ראשון עדיין ק' כמו נדון מוהרנ"ח לזה תי' דאתחזק בב"ד ודו"ק: אכן לעיקר הקו' נראה לע"ד דל"ק ול"מ דהרי יש לתמוה למוהרנ"ח דא"כ איך כ' דבנדון דידיה נאמן במגו והלא מדברי ה"ה נראה איפכא דאפי' לו' הא לך מעות שנתחייבתי לך דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו וגם בדברי הר"מ הוא כן וא"כ איך הראנ"ח כ' דנאמן במגו דהרי חזקה שלו הוא אלא דזה ל"ק דהרי כבר כ' מור"ם בסי' צ"ט מיהו אם ידוע שיש לו עסקא מאחרים נאמן לו' שהוא של אחרים וא"כ אמור מעתה דהן הן הדברים שכ' מוהרנ"ח דאכתי בנדון דידיה נאמן דאי בעי הוה יהיב ליה בפרעון חובו דאז נאמן בנדון דידיה דכיון דידוע הענין שיהיה לו סחורות נאמן לו' שהם שלו דבשלמא נדון הש"ס דיש לו החזקה דאין אדם משהה שטר אמנה ובנדון הר"מ דיש להם חזקה כל שביד האדם הוא שלו אז ודאי אמרי' דאין מגו במקום חזקה אבל לנדון מוהרנ"ח דליכא האי חזקה כל שביד האדם אז ודאי אמרי' מגו ובזה נסתלקו תמיהת הר' פילוסף ז"ל ותמיהתי ותמיהת הש"ך ז"ל דתמה על מוהרנ"ח דאשתמיטתיה דברי הרמב"ן וכו' ע"ש. אך חזה הוית את הדבר הקשה בתי' הר' פני משה ז"ל במה שתי' לעיקר הקו' דלזה נרגש ה"ה ז"ל וכתב דהרמב"ן כ' דמגו במקום חזקה לא אמרי' יע"ש ומתבאר מתוך דבריו הוא דמה הוצרך ה"ה ז"ל ההיא דחזקה משום דלתי' הראשון עדיין ק' דלהימניה כמו נדון מוהרנ"ח לזה תי' הרמב"ן החזקה אבל בשטר לא יש האי מגו וכמ"ש הרב פני משה דהתם בשטר לא שייך האי מגו וחילק בין נדון דמוהרנ"ח שהוא במטלטלין לשטר וק' לי דאי כפ"ד איך כ' ה"ה ז"ל בפ"ב ה"ו כשכ' הר"מ דין דשטר כ' ה"ה ז"ל וכבר הזכרתי למעלה בפ"א בכיוצא בזה מפני מה אינו נאמן מדין מגו וכן נאמנו כאן מתוך שיוכל למחול ולהפסיד ולשרוף את השטר והרבה תי' נאמרו בזה והנראה בדעת רבינו שהוא סובר כהרמב"ן ע"כ וק' דמי הכריחו לומר דהר"מ ז"ל סובר כהרמב"ן והלא תי' הרמב"ן לא הצריך ה"ה ז"ל כפי דרך הר' פני משה ז"ל אלא דוקא במטלטלין