בני יוסף (קריו) שפג

ממ"ש הב"ח ז"ל ע"כ. והרואה יראה דאשתמיטתיה לה' ש"ך ז"ל תשו' הב"ח ז"ל שכ' בתוך תשו' בסי' ל"ח והביא בתוך תשו' להר' בעה"ת וכ' וז"ל ועם כל זה אני עומד במקומי שאין ראיה כל עיקר מדברי הר"מ וכו' נמצא דלא אשתמיטתיה להר' ב"ח הבעה"ת והביא אותו וחלק עליו וא"כ מה מקום לומר להב"ח ז"ל דאשתמיט מיניה. אלא צ"ל דנעלם ממנו תשו' הב"ח ז"ל ומה גם דכבר כ' בסיום כאן ובתשו' הארכתי ולא ראה הש"ך ז"ל וק"ל: וראיתי להר' יוסף פילוסוף ז"ל בתשו' הביאה הרב פני משה חלק א' סי' ס"ג ד' קמ"ז ע"א שהביא תשו' מוהר"ם ריקאנטי ז"ל ותמה עליו תרי תמיהו' ראשונה דהוא ז"ל כתב בראשית אומרו שזה שטען שכל מה שבידו לאחר הוא ישבע אותו אחר שהן שלו ונאמן ובסוף התשו' כ' ואם השטרות של גוים היה עסקא ונתברר שאותו ממון בעצמו הוא של הגוי מניחין אותו לגוי ואם לא נודע בעדות ברורה אלא קול בעלמא אין מניחין אלא ישבע הנתבע שהוא לגוי עכ"ל הרי"ף ז"ל והקשה דהא גופא קשיא אמרת דבאומר עסקא זו של גוי הוא דנאמן הנתבע בשבועתו ואלו ברישא באומר שהוא של ישראל הטיל השבועה לאותו האחר משמע דהנתבע אינו נאמן. ועוד הקשה דמדברי הר"מ שהביא מוהר"ם ז"ל בעצמו שהוא מה שכ' הר"מ בפ"א מה' מלו"ל טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי הם שאולין וכו' אין שומעין לו עד שיביא ראיה דמשמע דאף אם נשבע אינו נאמן וכו' וא"כ איך הרי"ף ז"ל רביה מחלפא שיטתיה ע"כ. ולע"ד נראה לישב על ראשון ראשון והוא דמרן ז"ל פסק בסי' צ"ט ואם נראה לו ממון קוד' שבועתו או אחר שנשבע ואמר של אחרים הוא או עסק הוא בידי אין שומעין לו עד שיביא ראיה וכ' מור"ם בהגהה ומיהו אם ידוע שיש לו עסקא מאחרים נאמן לו' על מעות שבידו שהוא מעסק פלוני ומסיים על זה הע"ש ז"ל ונשבע שבוע' היסת. אמור מעתה דל"ק ול"מ התמיהא ראשונה דכשיש לו ממון ולא נשמע שיש לו עסקא ואומר מאחרים הוא אינו נאען הוא אלא האחר אבל כשידוע שיש לו עסקא ואומר שמעו' אלו הם מעסקא אשר יש לי אז ודאי נאמן הוא בשבועה. וגם לתמיהא שניה בסיום דבריו ז"ל שכ' וז"ל והרמב"ם כ' בדין זה שכך הורו רבותי וא"כ איך הרי"ף רביה מחלפא שיטתיה ע"כ כבר כ' הכנה"ג בח"מ סי' כ"ה בהגב"י אות נ"ה וז"ל כשאומר הרמב"ם ז"ל ורבותי הורו אינו בהכרח שיהיו ב' בשם מוהר"י הלוי ודו"ק. והנה הר' פני משה ז"ל רצה לישב שני תמיהות הללו עם מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מלו"ל וכ' ה"ה דיש מי שתי' דלא אמרי' מגו במקום שאין הטענות שוות דכשמוחל לו השטר מפסיד אבל כשאומר שהוא אמנה אינו מפסיד דכיון דיודע בו שהוא ירא שמים וא"כ בנדון הרי"ף ז"ל דכשאותו אחר ישבע והמודה עדיין עומד בטענתו אז ודאי ראוי להאמינו דאי חיישי' דהמודה משקר בהודאתו ואותו אחר שנשבע נשבע לשקר א"כ הרי מכיר המודה שאינו ירא שמים ואעפ"י כן מודה שהם שלו נאמן במגו דאי בעי יהיב במתנה וכו' ע"ש. וראיתי בס' בני חיי בח"מ סי' ק"ד שתמה על דברי הרב פני משה ז"ל וז"ל וק' דא"כ מ"ש ממלוה שאמר שטר אמנה הוא דאמרי' בפ"ב דכתו' דבמקום שחב לאחרים אינו נאמן והקשו התוס' דנהימניה במגו דאי בעי מחיל ליה ותי' שאין זה מגו טוב שאינו מפסיד וכו' ולפי מ"ש הר' פני משה נשדייה השבועה על הלוה ויהא נאמן וכו' יע"ש: ולע"ד נר' לתרץ ונקדים מה שכתב בתשו' הרב אביגדור כ"ץ והביאה המרדכי בפ' המקבל סי' ת"כ וז"ל ומצאתי בתשו' שהשיב הר' רבי אביגדור כ"ץ וז"ל הלוה נאמן לישבע שהממון שבידו משל אחרים הוא אעפ"י שמלביש את עצמו ואת בני ביתו מאותו ממון שמא אחרים נתנו לו ע"מ שלא יפרע לבע"ח וכו' יע"ש וכ"כ הרב בנימין זאב ז"ל סי' ר"ס שאלת וכו' נראה לע"ד שנאמן ראובן לישבע וכו' ול"ק להו מהאי סוגיא דכתו' דהכא בשטר אמנה דבש"ס יען דהשטר מורה להו דחייב לו וחזקה הוא דאסור לאדם שישהא שטר אמנה משום שנא' אל תשכן באהלך עולה מש"ה אינו נאמן ואפי' יש לו מגו וא"כ אמור מעתה דנסתלק תמיהת הר' בני חיי כיון דשאני שטר ממטלטלין דאינו נאמן אפי' בשבועה משום דהשטר מורה דחייב אבל במטלטלין דלא יש אלא החזקה לבד. ובזה נסתלק תמיהת הבעה"ת שתמה על הרי"ף ז"ל שהרי גמ' ערוכה היא דחיישינן לקנוניא ואין אדם נאמן בהודאתו אם הוא חובה לאחרים וכו' דל"ק דהרי"ף ס"ל דדוקא התם בשטר דחיישי' לקנוניא משום החזקה והשטר מורה דחייב אבל במטלטלין נאמן בשבועה. וראיתי להמ"ל ז"ל שכ' אחר שהביא תשובת מוהר"מ ריקאנטי ז"ל והביא תשו' הר' פני משה ותמה עליו תמיהת הר' בני חיי ז"ל והניחה בתימה וכבר כתבתי לעיל מה שנראה לע"ד ודו"ק: והנה הרשב"א ז"ל בסי' אלף מ"ז כ' ואם היה עליו כתובת אשה ובע"ח ואמר מטלטל פ' של פ' הם אינו נאמן אעפ"י שיש מגו וכו' נראה דסובר כהרמב"ן דמגו במקום חזקה אינו נאמן. וראיתי בפוסקים קמאי ובתראי מקשים דברי הרשב"א הלזו מתשו' הביאה מרן ב"י בסי' מ"ז שאלת ראובן וכו' תשובה וכו' אבל אם לא כ' אגב אעפ"י וכו' נאמן על המטלטלין שאלו רצה זה להוציאם משעבוד אשתו למה לו לשקר הרי יכול ליתנם לזה במתנה וכו' הרי דסובר הרשב"א ז"ל דנאמן במגו היפך אותה תשו' והנה כל אחד לדרכו פנה. ומה שנלע"ד לתרץ הוא במה שיש לדקדק עוד בשאלה הלזו דהאלמנה אינה מאמינו שנכתב כתב הודאה זה קודם שנשאה דיש לדקדק למה אינה טוענת דלא היו שותפים מעיקרא כיון דכל כונתה לומר דשקר הוא אלא ודאי דזה אינה יכולה לטעון כיון דיודעים כולם שהיה שותף אלא כל הטענה כולה היא אם היו קודם או לא וע"ז השיב דכיון דהוא ספק גובה כתובתה ואם לא היה כתוב מטלטלי אגב מקרקעי נאמן על המטלט' במגו והוא דומה למ"ש מור"ם בהגהה בסי' צ"ט דאם ידוע שיש לו עסקא מאחרים נאמן לו' על מעות שבידו אלו מעסק פ' הוא במגו וכו' אבל מ"ש בתשו' אלף מ"ז דהתם מיירי דמעולם לא שמענו שהיה לו שותפות ואמר שמטלטל שבידו לאחר הוא אינו נאמן א"ה ומן התימה על מוהר' הלוי ז"ל בסי' ע"ז שחילק לדעת הרא"ש חילוק בין עסקא לדבר אחר דבעסקא לא שייך חזקה כיון דרגילות הוא להיות בביתו של אדם סחורה לא שייך חזקה ואפ"ה הקשה תשו' הרשב"א אלו והניחה בצ"ע. ועפ"י דרכינו מיושב ג"כ מה שמקשים לתשו' הביאה מרן בא"ה סי' ק' שאלת ראובן הודה בכ"י לשמעון וכו' ובמ"ש ניחא דזה דומה לתשו' סי' אלף מ"ז גם התשו' שהביא הב"י בא"ה סי' ק' עוד שאלת על ראובן שהוציא כ"י על שמעון אחיו שהודה שקבל פקדון כך וכך מעות וכו' דהודאת בע"ד במקו' שחב לאחרי' אינו כלום דהתם מיירי דמעולם לא ידענו שהיה פקדון זה ודאי דאינו נאמן בהודאתו במקום שחב לאחרים אינו כלום כיון דחזקה כל שביד האדם הוא שלו: