בני יוסף (קריו) שפא

טפי עדיף כ"י ימ"א מהוחזק בב"ד דהיינו שקראוהו ב"ד וכיון שקראוהו ב"ד לאו כל כמיניה לאורועי שטרא ולמימר לא חתמנו כל עיקר כ"ש כשכתב ידם ימ"א דלא מצי למימר שטרא מזוייף הוא ולא חתמנו בו מאחר דכ"י ימ"א מפני זה לא ישב הש"ס הכי: אך מה שקשה הוא דלפי מש"ל דמוהריק"ו גופיה על אידך מתני' דקתני שטרי חוב המוקדמין פסולים ודייק הרב דמאן קא פסל ליה ב"ד א"כ היא גופא אית לן למימר דמתני' דכתובות דקתני הרי אלו נאמנין וכו' אינם נאמנים וכו' והכא נמי נימא כיון דמאן קא מכשר להו ב"ד הוא כמי שהוחזק בב"ד וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ודוק. שוב מצאנו ראינו להרב מוהר"ש חאייון ז"ל בתשו' סי' א' ד"ד ע"ב שנר' מדבריו שרצה להקשות כמו שהקשינו יע"ש. והנה מוהרי"ט ז"ל הובאו דבריו בתשו' מוהר"י אדרבי סי' קפ"ו תמה על מוהריק"ו ז"ל כי איך אפשר לו' דב' עדים כשרים לא יבטלו שטר שאין בו ממש וכו' והביא הרב ז"ל סוגית הירוש' דפ"ב דכתובות על מתני' דהעדים שאמרו וכו' וכתב הרב ז"ל הרי דלענין לומר מבודים היינו נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא לענין שלא יוכלו לומר אין זה חתימת ידינו וכו' ועוד הקשה מסיום סוגית הירוש' דמשמע דדוקא כשיש עדים אחרים ומכחישים את אלו האומרים אין זה חתימות ידינו הוא דאינם נאמנין אבל אה"נ דאם הם אומרים אין זו כ"י ואין מי שיכחיש אותם דודאי נאמנים זהו תורף דבריו: והנה י"ל מדבריו הללו דדברי ירוש' הללו הם משנה ערוכה דהעדים שאמרו אנוסים היינו וכו' דהרי ברור לעין כל כי האי טעמא באין נאמנים היינו משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר והוא מגו דאי בעו הוו אמרי לא חתמנו כלל וכו' ומשמע מסיפא דאם כ"י ימ"א דליכא הפה שאסר אינם נאמנים ומשמע דדוקא משום דאיכא עדים שמכחישים אותם או כ"י ימ"א הוא דאינם נאמנין אבל אי לאו הכי נאמנין וא"כ מה לו למוהרי"ט ז"ל ללכת אחר ירוש' ממשנה שלימה הו"ל להקשות אלא דהא ל"ק ול"מ וכמו שהרגיש מזה מוהריק"ו גופיה וכדלעיל ואוקי מתני' בשלא הוחזק בב"ד ולהכי נאמנים לומר לא חתמנו וא"כ ממילא אזדא לה קושית מוהרי"ט הב' דהירושלמי קאי אמשנתינו וכיון דמוהריק"ו אוקי בשלא הוחזק בב"ד א"כ ם מימרת הירוש' מוקמינן לה בכי האי גוונא ובשלא הוחזק בב"ד ודברי מוהריק"ו אינם אלא בשהוחזקו בב"ד ואזדא לה תמיהתו. אך מה שתמה בראשונה נראה לישב באופן הלזה דכפי דיוק זה דדייקינן דדוקא מבודים היינו דלא מצו אמרי אבל לא חתמנו מצו אמרי א"כ תיקשי ליה תרי סוגיות הירוש' אהדדי חדא היא זו אשר אנו עסוקים בה והאחרת אותה סוגיא דסוף שביעית אשר הביאה מוהריק"ו וכדלעיל מי מודיע לנו שהוא מוקדם הם עדיו ופרכי' לא כן אמר רשב"ל עדים החתומים על השטר וכו' התם כשאו' לא חתמנו כל עיקר וכו' ויליף מיניה מוהריק"ו ז"ל לנדון דידיה דמיירי כשהעדים אומרים אין זה חתימתנו כל עיקר ואין כ"י ימ"א ודן על נדון זה דלאו כל כמינייהו מההיא דרשב"ל וא"כ הוה ליה הירוש' היפך מיניה וביה אלא ודאי ע"כ צ"ל דלאו דוקא מבודים היינו אלא אפי' לא חתמנו כל עיקר ומאי דנקט בלישניה מבודים היינו דמשמע דדוקא וכו' היינו משום דבעי למנקט מלתא דשייכא לכל החלוקות כמו לעדים שמעידים לטמא או לטהר און לרחק או לקרב. וכו' דבהנהו לא שייך למימר בהו לא חתמנו דהא כל אותם העדויות רובם הם ע"פ כגון לטמא או לקרב משום הכי נקט מבודים היינו אבל אה"נ דאם אומרים לא חתמנו ג"כ דאינ' נאמנים ולפ"ז מה מתוק מדבש דברי מוהריק"ו דמייתי ראי' גם מהירושלמי דסוף כתובות הלזו ומוקי ליה להירושלמי בשהוחזק בב"ד דבהא מיירי ר"ל וכמו שהאריך ודו"ק. וע' בתשו' מוהר"ש חיון ז"ל ובתשו' מוהרשד"ם חא"ה סי' א"ב מה שהאריך בענין זה ולפי שאינו מן הענין לא הארכנו עוד בזה. איך שיהיה הדרן לקו' מוהריב"ל דלעיל והנראה לישב הוא במה שיש לדקדק אעיקרא דדינא דמאי קא קשיא ליה להש"ס מר"ל הרי דברי ר"ל אינם אלא לדין תור' כמו שנר' ממס' גיטין ד' ג' ומדברי התוס' בכתובו' ד' י"ט ע"ב ד"ה מודה בשטר וכו' וא"כ מצינן למימר דמשנתינו אחר דתקון רבנן אתמר אלא יובן בהקדים מ"ש הר"ש ז"ל בפי' מס' שביעית על הירוש' הלזו ז"ל ופריך מדרשב"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אפי' מדרבנן היכ' דכ"י ימ"א וכו' יע"ש א"כ ממנו נקח למאי דאתינא עלה והוא דאפשר דהרמב"ן יסבור כן וא"כ מוקי סוגית הירוש' אדין תורה והיינו דפריך דנהי דמדרבנן היכא דאין כ"י ימ"א נאמנין מ"מ מן התורה אפי' אין כ"י ימ"א אבל תלמוד' דידן היינו בתר דתקון רבנן לדר"ל היכא דכ"י ימ"א וכדברי הר"ש ובזה נסתלקה תמיהת הרב מוהריב"ל ז"ל: אך מה שיש לדקדק הוא בדברי הרמב"ן אשר הביאם הנמק"י בשלהי איזהו נשך ז"ל ואקשי' וכו' ואין נאמני' לומר וכו' כדאתמר נמי בגמ' דילן בכתו' אליבא דר"מ עכ"ל וק' דמי הכריחו להרב ז"ל לומר דאתי כר"מ הלא כפי מ"ש אפי' רבנן מודו דהוא לדאורייתא ולזה י"ל דכונת הרמב"ן אינו אלא ללמד לאדם דעת דמות ראיה כתלמוד דידן דישנו מי שיסבור דלא מצו למימר אנוסים היינו אפי' אין כ"י ימ"א דהיינו ר"מ אבל לעולם דהירוש' אתי אפילו כרבנן ובדינא דאורייתא קאי ודו"ק. והרב מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' נ"ד כתב על דברי הרמב"ן הללו וז"ל ואי קשיא לדברי הרמב"ן ז"ל דמיירי בשאין כ"י ימ"א אמאי כשאומרים לא חתמנו אינם נאמנים הן כשאומרים לא חתמנו חספא בעלמ' הוא עכ"ל. והנה לכאורה דבריו סתומים וחתומים ואחר המחילה רבה נראה דל"ק והוא דמתוך דבריו נראה דאזיל ומודה לפי' הר"מ אלא דהוקשה לו תירוץ הירושלמי ולכאורה לאו תמיהא היא כיון דאנן מודינן ליה להרמב"ן א"כ היא גופיה תירוץ הירושלמי דכשאומר לא חתמנו דלא יהיו נאמני' דעדים החתומים על השטר וכו' וא"כ מה זה אשר תמה דחספא בעלמא הוא הרי זו אינו אלא בתר דתקון רבנן קיום השטרות אכן מלתיה דר"ל אמורה אדין תורה דכיון דחתמי אשטרא תו לא מצו למימר אין זו כ"י וכונת דבריו שמענו מלהקת הנביאים שרצו לומר דכונתו היא לתמוה תמיהת הריב"ל בעצמו וכדלעיל אבל נראה קצת דוחק דכפי דבריהם לא היה לו למוהרימ"ט ז"ל להשמיט סוגי' דכתו' ולעשותו מעלומי העין דמי לנו גדול ממוהריב"ל ז"ל דהביא כל סוגיא דכתו' כדי לתמוה תמיהא זו: אשר ע"כ מה שנר' יותר מרווח בכוונתו הוא זה והוא מאי דשלל הרב מוהריב"ל בתירוצו שכתב בח"א ד' ק"ל ע"א וז"ל ואם אמרו לא חתמנו כל עיקר דהם נאמני' כיון דאין כ"י ימ"א ומאי דקאמר התם דאמרו לא חתמנו רוצה לו' שבתחילה אמרו שחתמו ולבסוף אמרו היינו אנוסי' והוה ליה כאלו אמרו לא חתמנו וכו' אבל לא לאפוקי היכא דאמרו בתחילה לא חתמנו דהא ודאי מהימנו וכו' הרי דהרב ז"ל כתב בפשיטות דכונת לא חתמנו אינו כפשטה