בני יוסף (קריו) שפ

התוס' תיבת מקח טעות א"כ גם עניני איסור אכילה עכ"פ הוי מקח מעות דיכולה לטעון מקחי הוי מילי דמותרים באכילה אלא ודאי דלא אפשר לאוקומי מתני' בענין זה דלא ידעה דא"כ הול"ל אחריני וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתין או נוכל לתרץ כתירוץ ראשון של תוס' דמיירי כשלא יש שוה פרוטה שלא כדרך הנאתן זהו כונת דבריו בפשיטו' והוכרחתי לזאת משום שראיתי להרב משה ידבר שם דהביא דברי הלק"ט הנז' ותמה עליו וז"ל ואחר המחילה באמת דבריו באו שלא בדקדוק ולא ידענא מאי קאמר דהא ודאי מתני' משום איסורי הנאה מתניא אבל מכח הקושיא צ"ל דמטעם דהוי מק"ט אינה מקו' וכו' יע"ש. וכשאני לעצמי באמת לא ידענא מאי קאמר ומאי כונתו לא יכולתי להולמו ודבריו אחרי ניו"ק לא באו בדקדוק ודבריו צריכים עיון: סימן י"ח כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מלוה ולוה ה"ד וזה לשונו כשיתבע המלוה הלואתו וכו' טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי או שכורין או שאולין אין שומעין לו וכו' וכתב מרן הכ"מ שדין זה נלמד ממאי דאמרי' בפ"ב דכתובות יע"ש וזהו תופס הסוגיא. גרסי' בכתובות די"ח ע"ב מתני' העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנין וכו' ואם יש עדים שהוא כתב ידם וכו' אינם נאמני' ואמרי' עלה בש"ס אמר רב"ח לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אבל אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות הרי אלו נאמנים א"ל רבא כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכ"ת הני מילי על פה אבל בשטר לא והאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחק' עדותן בב"ד אלא ארישא אתמר וכו' ע"כ. והנה המתבאר משמועה זאת דמעולם לא אמרי' עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה אלא דוקא כשכתב ידם יוצא ממקום אחר אבל כשאין כתב ידם יוצא ממ"א לא אמרי' עדים החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה בב"ד והיינו כפי תירוץ הש"ס דקאמר אלא ארישא קאי ורישא מיירי כשאין כתב ידם ימ"א דהתם לא אמרי' נעשה כמי שנחקרה דאי אמרינן נעשה כמי שנחקרה עדותן ליקשי והא עדים החתומים על השטר נעשה וכו' כמו דאקשינן מעיקרא אלא ודאי דהא דאמרי' נעשה כמי שנחקרה בשכתב ידם ימ"א אבל כשאין כתב ידם ימ"א לא ע"כ: ומשמועה הלזו תמה הרב הגדול מוהריב"ל זלה"ה בח"א כלל י"ב סי' ס"ה על דברי הרמב"ן ז"ל אשר הביאם הר"ן ז"ל בריש ר"ה שפי' הירושלמי דסוף מס' שביעית דתנן במתני' שטרי חוב המוקדמי' פסולים והמאוחרי' כשרים ובעי בירושלמי מי מודיע לנו שהשטר הוא מוקדם והשיב העדים מודיעין שהשטר מוקדם ומקשינן מהא דר"ל דאמר עדים החתומים נעשה וכו' וא"כ איך העדים נאמנין לומר שהוא מוקדם ופריק דמעול' לא קאמ' ר"ל עדים החתו' וכו' אלא היכא דבאים לעקור כל העדות כגון שאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם ההיא דשטרי חוב המוקדמין מיירי כשאו' על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו אז נאמנין העדים לו' שטר זאת מוקדם הוא עכ"ל ועל הירוש' הלזו כתב הרמב"ן ז"ל דמיירי בשאין כתב ידם ימ"א ומש"ה נאמנין עכ"ד הרמב"ן אשר הביא הר"ן משמו ותמה הרב הגאון ז"ל וז"ל וצ"ע בדברי הרמב"ן דקאמר דהירוש' קאי בשאין כתב ידם ימ"א דהא משנה שלימה וכו' והעתיק הרב כל סוגיא דכתובות הכתובה לעיל וכו' יע"ש ובאמת דתמיהא רבא היא דלכאורה נראה דנעלם ממנו סוגי' הלזו ואחר החיפוש מצינו למוהריק"ו בשרש ע"ד שפירש כונת הירושלמי הנז' מסברא דנפשיה כמו שפי' הרמב"ן ז"ל דמיירי בשאין כתב ידם ימ"א וז"ל ויש לי ללמוד משם דרשב"ל איירי אפי' שאין כ"י ימ"א דאל"כ מאי פריך וכו' הוה ליה לשנויי דלא אמרה רשב"ל אלא היכא שכ"י ימ"א אז ודאי וכו' וכי אמר ר"י בשאין כתב ידם ימ"א נאמנין לו' אפי' לא חתמנו וכ"ש מוקדם אחר דנעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד וכו' עכ"ד: והנה דבריו הללו קשים להולמם אחר המחי' רבה דקשה כמו שהקשה מוהריב"ל זלה"ה על הרמב"ן ז"ל שהוא היפך מסוגיא הלזו ועוד ק' דההכרע אשר הכריע דמיירי רשב"ל בשאין כ"י ימ"א לכאורה אינו דיש לדקדק דמאי אולמיה האי סתמא מאידך סתמא דהרי ר"ל סתמא קאמר ומתניתא סתמא נישנית וא"כ מה כח בידינו לאוקים אידך מתני' בשאין כ"י ימ"א דמשום הכי קאמר ר"י דנאמנין העדים ואילו מילתיה דר"ל נוקמה בשכ"י ימ"א והרי המשנה סתם נישנית ויד הדוחה נטויה לדחות ולומר דמשנתינו מיירי אפי' בשכ"י ימ"א ואין פה להשיב יען כי אין בידינו להכריע וא"כ חלף הלך לו הכרע הרב ז"ל דלעול' דמלתיה דר"ל לא נאמרה אלא בשכ"י ימ"א ומתני' בכי האי גוונא מיירי ואין לחלק חילוק הרב מוהריק"ו. ותו יש להבין בסיום דבריו סיים וכתב וכי אמר ר"י וכו' דאז נאמנין וכו' וכ"ש מוקדם אחר דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ותו לא מהימני וכו' והדברים הללו קשים ובודאי דט"ס נפל כאן דהרואה יראה דהרי כל בנינינו אינו אלא באמור כי מלתיה דר"ל לא איתמרה אלא בשכ"י ימ"א וא"כ כשאין כ"י ימ"א שפיר מצו למימר לא חתמנו מאחר דלא נעשה כמי שנחקרה וכו' וא"כ היכי קאמר דמצו למימר לא חתמנו וכ"ש מוקדם אחר דנעשה כמי שנחקרה הוה ליה למימ' וכ"ש מוקדם אחר דלא נעשה כמי שנחקרה דאי אמרינן דנעשה כמי שנחקרה לא מצו למימר לא חתמנו אלא ודאי צ"ל דטעות סופר נפל כאן וכן צריך להיות אחר דלא נעשה וכו' ודו"ק: עוד הוקשה להרב מוהריק"ו ז"ל דלפי המונח שהניח לעיל דדברי רשב"ל אינם אלא כשהובא השטר לב"ד וקראו ב"ד את השטר והוחזק בב"ד ואז תו לא מהימני למימר לא חתמנו וא"כ זהו עצמו היה לו לישב הירושלמי דההיא דר"י מיירי בשלא הוחזק בב"ד וכו' ולזה ישב דאי אפשר למימר הכי דהרי מתני' קתני שטרי חוב המוקדמין פסולים ומאן קא מגבי ביה ומאן קא פסיל ליה אלא בי דינא והוי הוחזק בב"ד ולפי זה קשה דאחר המחילה נראה שהרב בעצמו כ' להיפך והוא דלקמן הוקשה לו דלפי מאי דמוקי הרב ז"ל למימריה דרשב"ל אפי' בשאין כ"י ימ"א א"כ מאי קא משני ש"ס דילן אלא ארישא קאי וכדפ"ל ולזה ישב ז"ל אלא התם מיירי בשלא הובא השטר לב"ד ולא נקרא לפני ב"ד הלכך נאמנים לומר אנוסים היינו וכו' עכ"ל ובאמת דלפום ריהט' היה ק' דכפי מה שישב הרב ז"ל א"כ תיקשי לן דאמאי עיילנא נפשין בדוחקא ואוקימנא דמילתיה דרמי בר חמא ארישא קאי היא גופא הוה ליה לתרוצי דלק"מ דמלתיה דרשב"ל מיירי כשבא השטר לב"ד והוחזק בב"ד ומתניתין מיירי כשלא הוחזק בב"ד וכמו שישב הרב ז"ל אלא שלזה א"ל דלק"מ דכיון דסיפא דמתני' מיירי כשכ"י ימ"א א"כ