בני יוסף (קריו) שעט

מילתא במאי דנתקשיתי טובא דנר', דדבריו מרפסן בה איגרי ממ"ש הרב עצמו בחלק ב' סי' ה' דכאן בסי' קל"ג פשיטא ליה להרב דכשההסכמה שהסכימו היו יהיה באופן כן שאם פירשו שלא תהיה מקודשת כלל אינה מקו' אפילו לאחר שתכנס בביתו וכן מצוה בחזר'ת אסיפא דתשו' הנז' חזר וכתב כן וז"ל וא"כ יצא לנו מזה שאם הם פי' שיהיו קדושיו בטלין נר' ברור שאין קדושיו קדושין כלל ואם בא לכונסה צריכה קדושין אחרים וכו' דנר' פשוט מדברי' אלו דאף אם בא אחר וקידשה מקו' לשני בודאי וכ"כ בענין אם אמרו שלא יחולו הקדושין עד שעת נשואין הרי זו כל שלא נכנסה פנויה גמורה ואם נשאת לאחר מקודש' לשני בלי שום ספק כמו שבא בארוכה שם דמפורש הוא בתלמוד שיכולים ב"ד להפקיע קידושי' דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אלא דמה שעלה ונסתפ'ק הוא אם זה הכח מתפשט אף בתקנת הקהל והוא מותיב והוא מפרק בפשיטות דדא ודא אחת היא. וקשה דאיך הרב בחלק ב' סי' ה' כתב כמסתפק על נדונו בהסכמת צבור שאינו יכול לקדש אשה שלא מדעת חבר ופי' שכל מי שיקדש שלא מדעתו לא יהיו קדושיו וכו' ובאופן עלה במסקנא שאם רוצה לכנוס צריכין קידושין אחרים ואם פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר צריכ' גט משניהם וכו' יע"ש והוא היפך מ"ש שם דמקודשת לשני דוקא וצ"ע: ואחר החיפוש ראה ראיתי להר' יד אהרן ח' א"ה בסי' כ"ח הגב"י אות נ"ב דתמה כן וסהדי במרומים שזכיתי לדעתו ושמחתי כעל כל הון ושם ראיתי באות מ"ו כמה גדולי הפוסקים שנתחבטו בהאי דינא ומה גם ראתה עיני להרב עדות ביהוסף סי' מ"ג דהביא להקת הנביאים חבילות חבילות ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"ו פליגי וכבר ראיתי במקצת הפוסקים הנז' ולא עלה על לבם להביא תשו' התשב"ץ הנז' ראשונה או השניה. ועל צד הדוחק נר' לומר דתשו' ראשונה דשאלתו היה בעיר שיש תקנה קבועה משנים קדמוניות והא ודאי דאף תינוק ן' יומו ידיע ליה האי תקנתא וכמ"ש בתוך התשו' וז"ל ועוד כיון שתקנה קבועה וכו' הוי כאלו פי' ואמר וכו' ואם איתא דזה לא ידע איך הוי כאלו פי' כיון דדעתו לא היתה כך אלא ודאי דכיון דתקנה קבועה היא. וכבר ידע ואיך לא עלה על לבו בתקנה הנז' לזה אמרי' דנחשב כאלו פי' אבל בתשו' הר' האחרונה דנדונו הוה בצבור שהסכימו כנראה שנתחדשה גזרותיהם בימים ההם ואפשר דזה לא ידע א"כ איך נאמר דיתבטלו הקדושין וכי תימא משום הפקר ב"ד וכל דמקדש אדעתא דרבנן וכו' לזה כתב שהרי לא אמרו בהסכמת צבור שהם מפקירים ממון וכו' ודוחק. ולא עזבה נפשי לשאו'ל עוד להרב הלכות יו"ט הנז' דפסיק ותני דאם פירש ואמר לכשתפדי הפ"ח תהיה מקודשת אף דהפ"ח אסור בהנאה וחשיב שלא נתן לה כלום וכמ"ש במתני' המקדש בפ"ח אינה מקו' אפ"ה כיון דפי' מקו' וכ"כ כתב הר' משה ידבר במסקנא דמלתא דהוי מקו' א"כ אמאי פסק התשב"ץ בתשו' הנז' מסי' קא שאם פירשו בפי' שלא תהיה מקודשת כלל אינה מקו' אפי' אחר שתכנס בביתו כיון שמקודם זה כ' הר' הנז' דהוי כאלו פי' ואמר הרי את מקודשת לכשתכנסי בביתי וא"כ אף אם פי' שלא תהיה מקודשת כלל לא יהיה כפטר חמור דאסור בהנאה ולא הוי נתינה כלל ואפ"ה כיון דאמר לכשתפדי דהיינו בשעה ששוה ממון מקודשת למפרע וא"כ זה שפי' ואמר הרי את מקודש' לי לכשתכנסי בביתי דהיינו כשעת ההסכמה אע"ג דהנה בעתה דבריו לא מעלין כיון דלכי תיתי מהני בפ"ח גם הכא אמאי אינו מהני וכי מה יפה כחו הסכמת הצבור מפ"ח ובאמת לא על הרב מוהריט"א והר' משה ידבר נופל עליהם התלונה אלא על התשב"ץ כיון דדבריהם הם דברי הש"ס בבכורו' דאמרי' ותיקדש במאי דביני ביני: ובהיותי בענין זה אחת שאלתי בדבור התוס' הנז' דאתאן עלה מקדושין דנ"ו דהקשו דהא שרי ליהנות שלא כדרך הנאתן ותי' דמתני' איירי בלא ידעה האשה וסמכא דעתה וכו' דא"כ אמאי לא מני בהדייהו במקדש בטבלים ואח"ך ודעה האשה וצריך להפריש תרו' ומעשרות ומחסר מנייהו ולא סמכא דעתה דהא ודאי דאינ' מקו' ובשלמא באיסורי אכילה כבר העלה לישוב מוהריט"א בד' קנ"ו כמש"ל וכ"כ תי' הרב מוהר"מ סוזין זלה"ה בגליון מוהריט"א כמש"ל מאי דלא שייך זה לתרץ באיסורי הנאה וטבל נר' דאסור בהנאה כמ"ש בחולין ד' ז' ע"ב בעובדא דר' פנחס ן' יאיר. ועוד אמרי' התם דלא יאכיל לבהמתו ולבהמת אחרים כנר' דאסור בהנאה וא"כ אינו יכול למכור ושייך סיפא דמתני' מכרן וקידש בדמיהן מקוד' וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' אישות ה"ו דפסק שאינו יכול למכור ואין לו בה אלא טובת הנאה שנותנה לכל כהן שירצה וכו' דנר' דדוקא הנאה זו שנותנה לכל כהן שירצה מותר אבל הנאה אחריתי לסוך אם היא שמן או להדליק אסור ועיין מ"ש מור"ם בהגהה ביו"ד סי' של"א דהנאה שאינה מכלה אותם מותר אף לזרים ועיין להרב משה ידבר בה' אישות סי' יו"ד דשקיל וטרי בענין זה ועלה במסקנא דמי שקידש בפירות טבלים ולא ידעה דאינה מקודשת ואף אם קידשה באתרוג של טבל פסק דאינה מקו' מספק ובמה שנסתפק במקדש את האשה בטבלים ואחר אכילה נודע לה שהם טבלי' עיין להרב מוהריט"א בדף הנז' דבתחילה פשיט ליה דמקו' בענינים שהם מותרים בהנאה ואסורים באכילה ובאיסורי הנאה אינה מקודשת ולא עוד אלא דהדר מר שם סמוך ונר' לומר דאפי' במידי דאסורים באכילה לבד אינה מקו' יע"ש וא"כ דון מינה דטבלים בהנאה של כילוי אסור וזאת האשה אכלה ונהנית בענין איסור הנאה אינה מקודש': איך שיהיה באופן הדרן לקושיין דאמאי לא מני מתני' בהדייהו טבל ואף בסיפא דמתני' קתני המקדש בתרומות וכו' מקודשת כבר מוקים עולא למתני' דמיירי בישר' שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וכו' ואין לנו אלא תירוץ הר' הלק"ט סי' קצ"ז דליהנות שלא כדרך הנאתן לא שכיחא ופי' דבריו מרישיה לסיפיה הוא דנסתפק במקדש בבשר סתם ונמצא נבילה מה דינו ויליף לה מדברי התוס' דקאמרו דכיון דהאשה סבורה שיש ליהנות דרך הנאתה ואינו כן לא סמכא דעתה א"כ גם בנדון דידיה כיון דסבור' האשה דמותרת באכילה ואינו כן לא סמכא דעתה ודחה אותו דלא דמי דדוקא בענין שלא כדרך הנאתה הא ודאי לא סלק' דעתה אעיקרא ליהנות שלא כדרך הנאתן משו' דהוי מלתא דלא שכיחא אבל בנ"ד אף דלא סמכא דעתה אעיקר' אלא לאכול לא למכור כיון דהכל חד מלתא הוא בענין כזה אף התוס' מודים דמקודשת וסמכא דעתה משום דהוי מילת דשכיחא וע"ז חזר ואמר דאעיקרא דבור התוס' מוקשה דאיך בתירוץ זה העלו התוס' ארוכה לקושייתם שהקשו והא יכולה ליהנות שלא וכו' עם מה שחי' דמיירי מתני' כשלא ידעה האשה ולא סמכא דעתה משום דהוי מקח טפות משו' דאי הכי א"כ אמאי לא נקט מתני' מילי אחריני דהיינו מילי דאיסור אכילה נמי דהוי מקח טעות אינה מקו' כיון דהזכירו