בני יוסף (קריו) שעז

דאמרי' בבכורות הוא לכתחילה אבל בדיעבד מותר וכמ"ש במשנה אם מכרן וקידש מקודשת א"כ אמאי סלקא בתיקו בעיא דרמי בר חמא בנדרים ד' מ"ז דכתב הרא"ש דלא איפשיטא הא כבר אמרו ת"ש המקדש בערלה וכו' ודחי לכתחי' הוא דלא וכו' דחייה בעלמא הרי בהכרח לומר כן כמ"ש וצ"ע ע"כ: ולדידי נראה פשוט לומר דמ"ש בבכורות היינו דאסור למוכר אבל לדידה אינן דמי פטר חמור וכמ"ש הרשב"א בחי' לקידושין שם במתני' משם רש"י ולא היה לי פנאי לראות דברי רש"י בשורשו דכתב וז"ל רש"י פי' בפ"ק דחולין ובע"ז דכי אמרי' דאין איסורי הנאה כגון אלו או חמץ בפסח אין תופסין דמיהן לא אמרו אלא במוכר עצמו דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ותניא בתוספתא האוכל תרומת חמץ בפסח פטור ודמי ערלה נמי ביד המוכר כערלה דמו ובמקדש בדמיהן מקודשת משום דלגבי דידה שרו דלאו דמי ערלה הן בידה וכו' הא למה זה דומה למקדש בגזל וכו' יע"ש וא"כ לק"מ דכיון דבידה אינה תופסת לגבי דידה אבל לגבי ע"ז תופסת דמיה אף לגבי דידה דגזרת הכתוב הוא זה דכתיב כי חרם הוא למעוטי ערלה וכו' כדאמרי' בע"ז ד' נ"ד ע"ב וזכיתי לראות דברי הרש"י הנז"ל שם דפי' כן דכתב שם דאה"נ דלגבי דידיה המעות אסור ליהנות ממנו מיהו ההיא הנאה מטיא לה ע"י ערלה אבל איהי וכו' ודוקא קידו' אשה אבל אתהנויי מנייהו אסור וכו' יע"ש אבל ע"ז גלי קרא דתופס בכל ענין אף בקידושי אשה. ועוד נ"ל לתרץ במ"ש הטור י"ד סי' שכ"א דפטר חמור מותר למוכרו קודם פדיון ובלבד שיודיע ללוקח שהוא פ"ח ואפי' שמכר לו בשיווייו וכו' מותר אבל אם מכרו בשיוויו למי שאינו יודע דמיו אסורים והר' ב"י שם הביא דברי הרא"ש דכתב שם וה"ד הנאת דמיו כגון דמזבין ליה למאן דלא ידע וכו' יע"ש וא"כ השתא דאתית להכי א"כ ל"ק ול"מ דבמתני' דהכא איירי דמכרן היינו למאן דידע ופלוגתא דר"י ור"ש דהתם מיירי למאן דלא ידע כפי' הרא"ש וכן פי' רש"י דהתם דכתב דהנאת דמיו הוא אם השכירה לאחרים היינו כמכירה בלתי ידיעה דכיון שלא נפדה היתה ההנאה מכל גוף פ"ח אך אמנם מה דקשה הוא לדעת הרמב"ם בפי"ב מה' בכורים דסתם וכתב אם מכרו קודם פדיון דמיו אסורים וכבר השיג עליו הראב"ד ע"ז יע"ש. ואעיקרא אני תמה בקושית הרב פרי עץ חיים ז"ל דמאי תלונתו על התוס' הרי דברי התוס' הם גמ' ערוכה בע"ז ד' נ"ד שם שהבאנו לעיל. א"נ יש לתרץ לדעת התוס' דס"ל דמ"ש בגמ' בהנאת דמיו היינו כפי' רש"י דפי' דהנא' דמיו אינו משכירו לאחרים דהוי כמעט הנאת הגוף אבל אה"נ דאין תופסין דמיו כשמכרו וכמו שתי' כן הר' חזון נחום ז"ל בפ"א דבכורות ד' פ"א ע"ב לקושית הכ"מ על השגתו על הראב"ד ז"ל שהרי דבריו דברי הגמ' הם. ועיין להר' חזון נחום בד' ק"פ ע"ב בענין זה. ולפי תירוץ הב' שתי' לקו' פרי עץ חיים הנז' מתורצת יפה ג"כ קו' הכ"מ להראב"ד הנז' דדבריו דברי הגמ' וכו' והוא דאם היה מפ' הרמב"ם כפי' הרא"ש דהיינו דוקא כגון דמזבין למאן דלא ידע לא היה משיג הראב"ד אבל מדסתם הרמב"ם וכתב דאם מכרו דמיו אסורים בכל גוונא משמע דעיקר טעמא הוא משום דתופס דמיו מש"ה השיגו עליו וכן ראיתי להר' משה ידבר ז"ל בה' אישות בסי' י"ג גבי מה שעלה ונסתפ'ק במקדש בפ"ח חי וכו' תריץ יתיב כמ"ש בעניותין. ושם ראיתי מה דסיים וכתב אסיפא דמלתא דלענין דינא עם מ"ש הרשב"א בפ' האיש מקדש וכו' וא"כ כשלא אמר לכשיהיה פדוי וכו' אינה מקו' ואם אמר לכשתפדהו מקו' מ"מ אם בא אחר וקדשה קודם שתפדהו צריכה גט מב' וכו' יע"ש: ולכאורה כפי מ"ש הרב מוהריט"א בס' הלכות יו"ט ד' י"ט ע"א עליה ס' דברי הרשב"א הנז"ל וייחס עמו ס' תוס' ריד וכתב וז"ל ונר' דהתוס' ס"ל ס' זאת וכו' ואה"נ דאם פי' שמוכרו לו למאי דשוה יותר משה ולא יחול הקנין כי אם אחר שיפדנו ונ"מ דיכול לחזור המוכר קודם פדייה ש"ד וכו' וא"כ לענין קדושין נמי וכו' יע"ש דפסיק ותני דבמכר לו פ"ח בתנאי דאחר שיפדה דיחול הקנין יכול לחזור המוכר ובודאי דה"ה הלוקח דמ"ט הוא דוקא המוכר ובקדושין נמי דינא הכי דהא בהא תליא וכן הרב נקט נמי בלשונו הטהור וז"ל וא"כ לענין קדושין נמי וכו' וא"כ לפי ס' הרב אם בא אחר וקדשה מקודשת לשני קודם פדיה וה"ז דומה להא דתנן בריש פ' האומר האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקו' לשני וה"ז דומה נמי למ"ש התשב"ץ בח"א סי' קל"ג דנשאל בעיר שיש תקנה שלא יקדש אדם אלא בשעת נישואין וכו' ועבר וקידש וכו'. ושערי תשו' נפתחי' וז"ל דכיון שתקנה קבועה שלא לקדש אלא בשעת נשואין וזה קדש שלא בשעת נשואין הרי הוא כאלו פי' ואמר הרי את מקו' לי לכשתכנסי בביתי ואינה מקו' אלא אחר שתכנס בביתו ואם לא פי' כן אלא שאמרו שלא יחולו הקדושין כלל אלא עד שעת נשואין הרי כל שלא נכנסה בביתו פנויה גמו' היא ואם נשאת לאחר הרי היא אשתו של ב' ואם נכנסה קודם שנשאת לאחר חלו הקדושין וכו' ואח"ך חזר וכתב כן וז"ל הרי היא מקו' משעה ראשונה כמקדש על תנאי שאם נתקיים התנאי הרי היא מקו' משעה ראשונה ואם נשאה לאחר וכו' יע"ש. וזה דבר השמיט'ה שנעלם מהרב משה ידבר סוגית הנז"ל ותשו' התשב"ץ אלא דזה ל"ק ול"מ דהתם שאני דכיון דלאו בידו להנשא עכשיו דצריך להמתין עד שיעברו ל' יום וא"כ מחוסר מעשה וכ"כ בנדון התשב"ץ כיון דקדושין שנתן הוא לכשתכנסי בביתי דעת אחר' באמצע עד שתתרצה היא ליכנס בביתו ברם כשנתן לה הפ"ח בתנאי כשיפדה הפ"ח הוי בידו ותמן תנינן בפ' האומר ד' ס"ב דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה ומש"ה חלו הקדו' למפרע ואינה מקו' לשני ואע"ג דאמרי' במציעא ד' י"ו ע"ב אמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה והאלדי"ם אמר רב אפי' בשדה זו וכו' אפי' דלא הוי בידו כבר הקשו בתוס' בכתובות ד' פ"ב ד"ה התם בידו וכו' וכתבו דלא קיל"ן הכי וכו' יע"ש: והשתא ניחא מאי דהוה ק"ל לכאורה בהאי תשובת התשב"ץ הנז' מהירוש' שהביא הר' משה ידבר שם מהירוש' דפ"ק דמעשר ב' וכו' דמשם בארה דלא פסיק' ליה לירוש' והיא בעיא דלא איפשיטא ואזלינן לחומ' וא"כ איך פשיטא ליה להרב דמקו' לשני יכול יפטר הראשון על מגן. ועפ"י האמור ניחא דבנדון התשב"ץ כיון דלא הוי בידו הוי מחוסר מעשה ומש"ה אינה מקו' לראשון אם קדם אחר וקידשה. אבל בענין הירוש' במעשר בהמה שתתקדש לאחר שחיטה יש לאל ידו לשוחטו תיכף וכיון שבידו לאו כמחוסר מעשה וכמ"ש בש"ס פ' אעפ"י ד' נ"ט ופ' הרמב"ם בפ"ו מה' ערכין ה' כ"ט וגדולה מזו אפי' דאין בידו עכשיו דאם א"ל שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תהי קדוש אפי' היתה ממושכנת לזמן קצוב מוקדש שהרי יש בידו לפדותה כדפסק שם הרמב"ם. וכל כי האי מלתא חל חובת