בני יוסף (קריו) שעו

אמינא לה דללישנא קמא ס"ל דאיסורא מיהא איכא וללישנ' בתרא ס"ל דשרי לגמרי והתוס' קמקשו ללישנא בתר' הנז"ל וסיים בכי טוב דעפי"ז תיקן ג"כ קושית הר' תנא אחריתי הנז"ל מסוגי' דבכורות ד"ט הנז"ל והוא דגם התם נמי איכא תרי לישני דלישנא קמא קאמר לימא דלא כר"ש וכו' ולא קאמר דלא כר"י נמי כלישנא בתרא וכ' דהני תרי לישני נמי בהא פליגי דלישנא קמא סבר כלישנא בתרא דפ' כ"ש הנז' דשלא כדרך הנאתו שרי לגמרי ולדידיה קשה קושית התוס' דאמאי אינה מקו' הא שרי ליהנות וכו' ובהכרח צ"ל דמתני' איירי כשלא ידעה וא"כ משו"ה מוקמינן למתניתין כר"י משום דכיון דסבורה ליהנות בחמור בלתי פדיון הוי מקח טעות ולישנא בתרא ס"ל דאסור ליהנות שלא כדרך הנאתן כלישנא קמא ולדידיה אעיקרא ל"ק להאי לישנ' קו' התוס' הנז"ל כדי לאוקומי בהכרח דמתני' איירי בלא ידעה אלא דסתמא קתני אף כשידעה וא"כ לא אתי מתני' כר"י כיון דתיקדיש במאי דביני ביני דשפיר ידעה דהוא פטר חמור וסמכה דעתה לפדיון וכתב עוד דגם שמעתין לקמן בד' נ"ז ע"ב דפריך לימא מתני' דלא כר"ש אזיל ומוד' כשי' לישנא קמא דבכורות דסובר דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי וכו' יע"ש: וא"כ השתא דאתית להכי מתורצת יפה לע"ד מאי דהקשתי בעניותי לעיל דלדעת תוס' אמאי לא מצי אתי כר"ש דקאמר מתני' דלא כי האי תנא הרי אפי' כר"ש אתי כדברי הכל דכיון דלא סמכא דעתה בחושבה שהוא דבר לאכול כיון דמתני' בלא ידעה והוי מקח טעות אך לפי האמור הנה נכון דכל זה שכתבו התוס' הוא לדעת האיכא דאמרי בתרא מפ' כ"ש וכאיכא דאמרי קמא מבכו' וכשמעתין מלקמן בד' נ"ז והאיכא דאמרי קמא מפ' כ"ש ואיכ' דאמרי בתרא סברי דשלא כדרך הנאה אסור ולדידהו מוקמו מתני' כפשטא דסתם מיירי אף כשידעה א"כ נימא דהך פסקא משמעתין דלקמן דקאמר מתני' דלא כר"ש וכו' קאי כמ"ד דשלא כדרך הנאתו איסורא מיהא איכא ואוקמי מתני' כשידעה וא"כ אמאי אינה מקו' לדעת ר"ש כיון דידעה וסמכא דעתה ומותר בהנאה הוא ועפי"ז מתורצ' ג"כ קושי' אחריתי שהקשינו דאיך קאמר הש"ס בתחי' דפטר חמור מצי אתי כר"ש הרי בבשר בחלב דקאמר הש"ס שם סמוך ונרא' דלא אתי כוותיה אמנם לפי האמור דכתבנו דהני תרי פסקי מהש"ס פליגי אהדדי ומר אמר חדא ומר אמר חדא דפסקא ראשונה דפטר חמור דקאמר נימא מתני' דלא כר"ש ולא קאמר כר"י הוא דסובר דשלא כדרך הנאתו מותר ולדידיה צ"ל בהכרח דמתני' איירי כשלא ידעה אה"נ דלדידיה מצי אתי כר"ש כולה מתני' אך אמנם פסקא אחריתי דלאחריו מבשר בחלב דקאמר מתני' דלא כר"ש פליג אל הקודם דסובר דשלא כדרך הנאתו אסור ומתני' איירי אף כשידעה ומשו"ה לא אתי כר"ש. וא"כ איפוא גם מה שהקשינו להר' הלכות יו"ט ולהר' כמוהר"מ סוזין זלה"ה ל"ק ול"מ כיון דלא נגע ולא פגע דעת התוס' לסוגיא הנז"ל דהתוס' קאי לא"ד א' והסוגיא לא"ד הב' ומה דמות ראיה יערוך לספק הלק"ט הנז' מסוגית הש"ס ומשו"ה הניחו בספק הר' הנז' והין ולאו רפיא בידיה. או יאמר כפי תירוץ הרב קרבן אליצור בד' ק"ח ע"ב לקו' הרב תנא הנז"ל דיישב על נכון וכמעט נוטה לתי' הר' שער המלך דבכלל דבריו דבריו יע"ש. ועפ"י היסוד הנז' פי' הר' שער המלך הנז' דברי התוס' ריד דשמעתין ד' נ"ח וכו' דתמה דהוי היפך הש"ס וכו' ולפי שיטתו הנז' ישב על נכון שכונתו להקשות הסוגיא בדוכת' דקאמר נימא מתני' דלא כר"ש משמע דכר"י אתי ואהא קאי ואעפ"י שהאשה וכו' ותריץ יתיב דס"ל דסוגי' דידן אתיא כלישנא קמא דהתם וכו' יע"ש. ומלבד דיש להקשות על דבריו דקאמר דהתוס' ריד דכונתו להק' הסוגי' בדוכתא דקאמר נימא דלא כר"ש וכשאני לעצמי נראה דדברי תוס' ריד אינם נאמרים שם בסוגיא הנז"ל אלא בד' נ"ח ע"א דהביאו ברייתא בפני עצמה ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה דהוא בד' נ"ח דכן תפס התוס' ריד בד' נ"ח. ותו דא"כ לפי שיטתו מהר' שער המלך הנח'ה סובר'ת הנז"ל הא אין אנו צריכים לטעם זה דמפני שבשעת הקדושין לאו מידי יהיב דתיפוק ליה דכיון דאתיא כלישנא קמא דהתם דסובר דשלא כדרך הנאתו מותר ומיירי כשלא ידעה מש"ה אינה מקודשת. וצ"ל דמ"ש הר' שער המלך וז"ל אכן כפי מ"ש יש לישב וכו' אינו ממש לפי יסודו הנז' בדקדוקיה ובטעמיה אלא לומר דהתוס' ריד סובר דפליג הלישנא קמא עם לישנא בתרא אבל הבנייא דאיכא בינייהו אינו כפי יסודו והיינו ממש כתי' הר' קרבן אליצור בדברי התוס' ריד בד' ק"ז ע"ב קחנו משם דכתב דתוס' ריד לא ס"ל הכי וכו' יע"ש: ולפי האמור ניחא לי להליץ מאי דהקשה הר' קרית מלך רב בה' אישות שם לדעת התוס' הנז"ל בתי' א' וז"ל ועוד ק' דאם איתא דכל דאיכא שוה פרוטה שלא כדרך הנאתן מקודשת א"כ מאי מקשה הש"ס בד' נ"ח גבי מאי דקתני בברייתא המקדש בפטר חמור וכו' וחולין שנשחטו וכו' ורמינהי וכו' דילמא לעולם ר"ש ס"ל דהיא דאורייתא ואפ"ה אמר ר"ש מקו' משום דאיירי דאיכא שוה פרוטה שלא כדרך הנאתן ולפי האמור לא קשה כיון דהתוס' לא העמיקו קושיתם ותירוצם אלא למ"ד דסובר דשלא כדרך הנאתן מותר אמנם האי שקלא וטריא משמעתין דף נ"ח קאי לסברת מ"ד דשלא כדרך הנאתן אסור א"כ מאי נפקא מינה אי איכא שוה פרוטה או לא הא אפי' איכ' ש"פ שלא כדרך הנאתן אינה מקו' משום דלאו מידי יהיב לה אי סובר ר"ש דהוי דאורייתא והוי איסור הנאה ממש: תו מה שסיים והק' עוד על תי' ב' של תוס' דמאי מק' הש"ס ורמינהי דאיירי שפי' לה. אף גם זו יש להליץ לע"ד דאם איתא דברייתא הלזו מיירי כשפי' א"כ מאי איריא בפטר חמור ובשר בחלב דאמר ר"ש דמקו' כשפירש דמשמע דוקא כשפירש הרי אליביה דר"ש אף אם לא פיר' מקו' כיון דר"ש מתיר בהנאה וממונא יהיב לה ואפילו דבבשר בחלב יש לו' דאם לא פי' סו' ר"ש דאינ' מקו' משום דלא סמכא דעתה דהיתה רוצה לאוכלם בחושבה דאינו בשר בחלב והוי מקח טעות עכ"פ בפטר חמור קשה מאי איריא דפי' הרי כבר ראתה האשה דהוי חמור וסמכא דעתה ליהנות דוקא וא"כ אף דלא פי' דהוי פטר חמור הוי מקוד' וא"כ מש"ה לא ניחא להש"ס לאוקומי הכי. וכ"כ י"ל מאי דהקשה עוד הרב הנז' להתוס' מד' נ"ח דמאי מקשים מרב גידל התם מיירי כשלא פי' אבל הברייתא מיירי כשפי' ולפי האמור לא אפשר לאוקומי הכי וכמ"ש. ועיין להר' פרי עץ חיים בה' אישות פ"ה דתמה כקו' הר' חזון נחום ובדברי קדשו הקשה שם עוד במה שסיימו התוס' שם ולא חשיב ע"ז שהרי ע"ז תופסת דמיה וכו' משמע הא שאר דברים אינו תופס דמיו וכן משמע מדברי הר"ן ולכאו' השתוממתי על המראה שהרי אמרי' בבכורות שם רישא בהנאת דמיו וסיפא וכו' וצריכא יע"ש והלכתא כר"י משמע דאפי' דמיו אסורין ויש תפיסה וצ"ע. ואם לחשך אדם לומר דכל זה