בני יוסף (קריו) שעה

היינו ודאי לומר דמיירי דלא הבינה דהוי פטר חמור דאם הבינה היינו דאמר לה במאי דביני ביני והיינו כתי' ב' של תוס' הנז' דמיירי כשלא ידעה. ולא עזבה נפשי לשאול לדעת הרשב"א בסתמא דתלמודא זו דלא ידעה ואינ' מקו' לדעת ר"י משום דלא סמכא דעתה במאי דביני ביני אלא דוקא בכוליה א"כ אמאי נקט מתני' דוקא מילי דאיסור הנאה לחוד ולא ג"כ מידי דאיסור אכילה מאכלו' אסורו' דאף גם זאת אינה מקו' משום דלא סמכא דעתה אלא לאכול לא למוכרו דוקא וליהנות. וכמו שכן ראיתי להרב הלכות יו"ט ז"ל בד' קנ"ו ע"ג שהיק' כן לדעת תוס'. וכ"כ הקשה הרב קמ"ר בריש פ"ה מה' אישות ועפ"י הינוח זה פשט לכאורה מאי דנסתפק הרב הלכות קטנות בח"ב סי' קצ"ז המקדש את האשה בבשר סתם ונמצא שהיתה נבילה אי הוי מקח טעות וכו' ופשט מדברי תוס' הנז"ל ואח"ך דחה דבריו והקשה ע"ד התוס' כקושית הרב היו"ט והר' קמ"ר יע"ש: וכשאני לעצמי יש להק' ע"ד התוס' הנז"ל באופן אחר דא"כ לדעת תוס' דלא סמכא דעתה וכו' כנז"ל א"כ מאי האי דקאמר הש"ס גבי בשר בחלב מתני' דלא כי האי תנא דתניא ר"ש ן' יאודה אומר בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה וכו' ואי כדברי תוס' דמתני' מיירי כשלא ידעה ולא סמכא דעתה מצי אתי מתני' אף כר"ש ן' יאודה דלא הוי מקודשת משום דלא סמכא דעתה. ובעמדי בענין זה נתקשתי במ"ש הש"ס בד' נ"ח גבי ברייתא הנז"ל המקדש בפ"ח ובבשר בחלב וכו' ר"ש אומר מקודשת משום דאזיל לטעמיה דמתיר בהנאה וכדפי' רש"י שם א"כ ודאי דלא מצי מתני' להיות כר"ש וכמ"ש הש"ס בד' נ"ז א"כ איך קאמר הש"ס הכא גבי חלוקת פטר חמור נימא מתני' דלא כר"ש וכו' אמר רב נחמן לאחר עריפה ודברי הכל דא"כ לישרי לן מר מ"ש במתני' בכלל זו ובשר בחלב וכו' אינה מקו' דזה לא אתי כר"ש וכן אמרו הש"ס כן בבכורות ד"י באיכא דאמרי קמא ואפי' לגבי רישא וסיפא קאמרו בש"ס בכמה מקומות רישא ר"ע וסיפא ר' ישמעאל ואפי' דלפעמים דחיק הש"ס נפשיה לו' אין אינו אלא ברישא וסיפא אבל בבבא אחת זו לא שמעתי ושוב ראיתי להגאון ז"ל דגריס ר"ש ן' יאודה משום ר"ש דנתקשתי טובא במ"ש רש"י שם בד' נ"ח גבי ברייתא הנז"ל ציין רש"י בד"ה ובשר בחלב ר"ש לטעמי' דאמר לעיל דמותר בהנאה וזה לא מצינו לעיל אלא ר"ש ן' יאודה ור"ש סתם הוא ר"ש ן' יוחאי ובראותי דברי הגאון שמחתי וכתב דכן הוא בבכורות הגירסא וכו' יע"ש אמנם מה שהקשתי אנא זעירא דאיך מצי אתי כר"ש נר' קושיא חזקה ואפשר דלפ"ז נוכל להבין מאי דקשיא לי בש"ס דבכורות שם דמייתי הש"ס תרי איכא דאמרי דאיכא דאמרי קמא קאמר לימא מתני' דלא כר"ש אמר רב נחמן לאחר עריפה ודברי הכל איכא דאמרי מני לא ר"י ולא ר"ש וכו' אמר רבה בר אבוה וכו' לעולם ר"י וכגון שאינו שוה אלא שקל וכו' די"ל דמאי דחיק לאוקומי כר"י ודלא כר"ש וכתי' קמא ושוב ראיתי במקצת המפרשים דקמקשו כן ולפי האמור נר' דזה הוא מה שהוכרח לאוקומי מתני' כיחידאה ולא ככ"ע והאיכא דאמרי קמא לא חש לזה דיותר טוב רצו לאוקומי ככ"ע אף דשאר מתני' לא אתי כוותיה עכ"פ דינא דפטר חמור אתי כוותיה כיון דעכ"פ לא קאמר דהך מתניתין הוא ר"ש אלא תנא אחר הוא אלא דאתיא אליביה. נחזור למאי דאתאן עלה דכפי מ"ש בש"ס דמתני' דלא כר"ש דמתיר בהנאה ולא דחי הש"ס דלעולם נימא דאתיא כר"ש ואפ"ה אינה מקודש' משום דלא סמכא דעתה כמ"ש תוס' צ"ל בהכרח דאפי' לדעת תוס' היא מקו' באיסור אכילה דאפי' תוס' לא קאמרו אלא דוקא באיסורי הנאה דלא סמכא דעתה כלל דליהנות שלא כדרך הנאה לא שכיחא אבל לאכול או למכור הכל חשבון א' הוא דבאותן דמים חוזר וקונה בהיתר ולא באיסור זו שמעינן מדברי הש"ס דקאמר דלא אתי כר"ש וכמו שכן דחה הר' הלכות קטנות שם על ספקו. ואולם הרב הנז' על ענין ספקו הנז' לא פשט הספק סוף סוף מאי דינו זולת דמדברי תוס' משמע דאינה מקו' ושוב כתב ויש לדחות וכו' יע"ש והין ולאו רפיא בידיה ברם לפי האמור פשוט הוא דלדעת תוס' היא מקו' ממ"ש הש"ס וכמש"ל דאם איתא להא דאינה מקו' אמאי לא קאמר הש"ס דאתי כר"ש כיון דמתני' איירי בסתם לדעת תוס'. ולפ"ז מה מאד קשה לתי' הר' הלכות יו"ט בד' קנ"ו שם דתי' לקושיתו הנז"ל דאה"נ דאינה מקו' ומאי דלא נקט מתני' המקדש באיסו' אכילה דא"מ משום דלא הוי מילתא פסיקתא כאיסורי הנאה דאילו איסו' הנאה אפי' אכלה האשה מה שנתן לה לקדושין מ"מ אינה מקודשת כיון דהוא איסור הנאה משא"כ באיסורי אכילה דאם קדמה ואכלה ונהנית מקודשת וכו' יע"ש ואף גם זו לא הרוה צמאונו דקאמר עוד ואולם דבר רחוק הוא כיון דבשעה שקדשה אם היה נודע קודם אכילה פשיטא דבטלין וכו' יע"ש הרי דנר' מדבריו דפשיט ליה להר' ז"ל דאינה מקו' היפך מהש"ס. וכ"כ קשה למאי דחזיתיה בגליון שם בהר' ה' יום טוב ז"ל שכתוב בגליון זו כתב ידו של רבי מהרב הגדול מרן מלכא כמוהר"מ סוזין זלה"ה בשם ובכינוי שכתוב וז"ל על קושיתו הנז' וכ"כ ראיתי להר' קמ"ר וכן להלק"ט ח"ב סי' קצ"ז ולדידי אחר המ"ר אינה קו' משום דקבעי למתני בסיפא מכרן וקידש בדמיהן מקו' לאשמועי' דלמוכר עצמו אסיר החליפין לרש"י ודעימיה או למכור לכתחי' דאסיר לכ"ע וזה לא שייך לא באיסור אכילה ולא בשאר דברים של מקח טעות וכעין זה תי' התוס' ז"ל בסו"ד הצעיר משה סוזין. ולפי האמור הוי היפך הש"ס דלפי דבריו לר' דדוקא משום דקבעי למתני בסיפא אבל מ"מ הדין דין אמת דאינה מקו' ולא כן אנכי עמדי. ומלבד דאחרי ניו"ק אינו כ"כ כדי שביעה בתי' הנז"ל דבכמה דוכתי דקתני כן דכיון דיש בכללם מילי דשייך לסיפא והראיה שהביא מתוס' אחרי ניו"ק לא דמי דהתם הוא דהוי סיפא היפך דינא דבע"ז אפי' מכרן אינה מקוד' ובסיפא קאמר דמקודשת אבל לגבי איסורי אכילה שייך הוא מ"ש בסיפא דמקוד' אלא דלא הוי רבותא דמילתא דפשי' הוא ומ"ש דמאי דתני בסיפא וכו' הוא לאשמועי' דלמוכר עצמו אסור הא ודאי קדמה לי ידיעה זו דדוקא הוא לאשמועינן ופשט דברי מתני' הוא לאשמועי' דדינא הכי דמקודש' אלא דמאליו תצא דינא דמדתני מכרן משמע בדיעבד דוקא אבל אינו מותר למכור. עוד בה יש להק' לדבריו כמש"ל ואמנם אחר החיפוש ראתה עיני להר' שער המלך בפ"א מה' אישות ה"א דתריץ יתיב כמין חומר על קו' הרב תנא מה' יסודי התורה לדברי התוס' הנז"ל דאיך מייתו ראיה התוס' דברי ליהנות שלא כדרך הנאתן מפרק כ"ש הלא איסורא מיהא איכא וכמ"ש התוס' עצמם בכמה דוכתין יע"ש ועלה לישוב דברי פי חכם חן דכונתם הם מפרק כ"ש בד' כ"ה דהתם נאמרו תרי לישני ובקיצור נמרץ