בני יוסף (קריו) שעד

שהאשה סבורה וכו' לא סמכא דעתה וכו' והוי מקח טעות וכו' יע"ש דלתי' השני נראה פשוט דסוברים דמתניתין מיירי כשלא ידעה ולא סמכא דעתה. והא ודאי מוכרח דהתוס' דע"ז קיימי לתי' א' דהא ודאי צ"ל הנפקותא בין ב' תירוצים של תוס' הנז"ל הוא דלתי' א' הוא דסוברים דמתני' מיירי כשפירש דהוי איסור הנאה ואפ"ה אינה מקוד' משום שלא יש ש"פ והתי' השני הוא דמיירי שאינה יודעת וכמו שכבר ראיתי כן להרב תנא המש"ל ז"ל בפ"ה מה' אישות ה' ג' עמ"ש הרמב"ם המקדש בפירות שביעית וכו' דהביא דברי התוס' הנז"ל וכתב בכונת דבריהם כן והוא פשוט וא"כ השתא דאתית להכי צ"ל עפ"י הדוחק דאגודת הרבנים הנז"ל ס"ל כשי' התוס' בתי' ראשון דמיירי מתני' כשיודעת דהוי פטר חמור וא"כ סמכא וסמכא כיון דמתני' סתמא קתני בכל גוונא משמע אף דידעה ומש"ה הקשו בש"ס דלא ר"ש ולא ר"י ומש"ה לא העלו על רצונם לתרץ על קושיתם שהקשו דקיל"ן כל הנשרפין אפרן מותר כמו שתירצתי אני הדל משום דלפי שיטתם מיירי דכבר פירש: אמנם אי קשיא הא קשיא לפי תירוץ הב' של תוס' דמיירי כשאינה יודעת ולא סמכא דעתה א"כ מאי פריך הש"ס שם תיקדוש במאי דביני ביני וכמו שכבר ראיתי להר' חזון נחום ס' קדשים ד' ק"פ ע"ב דהקשה כן משם הרב תנא ז"ל ושפתים יושק והניחו בצ"ע. וחזיה הוית למרן מלכא מוהריט"א זלה"ה בספרו הבהיר הלכות יו"ט ד' ח"י ע"ב ראו הביא לנו דברי התוס' ריד תמוהים שכ' בפ' האיש מקדש ד' נ"ח גבי פסקת הש"ס ובפטר חמור וכו' דכתב וז"ל פי' אעפ"י שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מתרת בו אפ"ה כל זמן שלא פדאתו הוי איסור הנאה ונמצא שלא נתן כלום וכו' ותמה עליו דהא בהדיא בפרקין ד' ט' דאפי' לר"י דפ"ח אסור בהנאה אם קדשה בו מקודשת דמיקדשא במאי דביני ביני וכן אמרי' בד' יו"ד דפריך אי ר"י תיקדיש במאי דביני ביני ואח"ך כתב דכבר הקשה כן בס' חזון נחום ועלה לישוב הרב הנז' בקיצור דהתו' ריד סו' כס' הרשב"א דכל שקדשה בפ"ח סתם דמשמע דמעכשיו מקדשה בו אפ"ה אינה מקודשת דכיון דהשתא לא נתן כלום ואף אם יפרש שמוכר לו מאי דשוה יותר משה כיון דכונתו הוא מעכשיו אינה מקודשת כיון דהפדיון מחוסר מעשה וכו' ומאי דאמרי' בגמ' דלר"י מקדשה במאי דביני ביני היינו במפרש ואמר התקדשי בו לאחר שתפדנו ומאי דדחיק הש"ס גבי מתני' דהמקדש בפ"ח דמיירי דאינו שוה אלא שקל הוא כיון דמיירי מתני' במקדש סתם דמשמע דבכל גוונא אינה מקודשת אפי' כשפירש דלאחר שתפדנו תהיה מקודשת אפ"ה אינה מקודשת מש"ה מקשי הש"ס דאי לר"י באופן זה אמאי אינה מקודשת ומשני דאינו שוה אלא שקל וא"כ לא נתן לה כלום מש"ה אינה מקוד' וכו' יע"ש: וחזיתיה בגליון מדף זה של ס' הלכות יו"ט שכתוב מזה כתב ידו של רבינו מרן מלכא הרב הגדול משה סוזין זלה"ה שהגיה עליו וכתב וז"ל תם אני על הרב המחבר איך לא חריץ יתיב בזה קו' אחרת שהביא שם בס' חזון נחום סמוך ונראה משם מוהר"י רוזאניס ז"ל על התוס' דקדושין דנ"ו ע"ב ד"ה המקדש בערלה יע"ש דבמה שתי' רבינו המחבר לקו' תוס' ריד יתורץ ג"כ אותה קו' דוק הצעיר משה סוזין ס"ט אלו דבריו. ולי אני העבד אחרי ניו"ק ולחיכת עפרות רגליו נראה דלא שייך לתרוצי כן לדעת התוס' דכיון דהם הקשו קושיא על האי גופא דמתני' דהמקדש בערלה וכו' ופטר חמור וכו' דהא שרי שלא כדרך הנאתן וע"ז תירצו דמאי דאינה מקו' הוא משום דמיירי מתני' דאינה יודעת מעיקרא שהוא פטר חמור וכמש"ל וכמ"ש הרב תנא בס' מש"ל בפ"ה מה' אישות א"כ איפוא דמיירי מתני' דוקא באינה יודעת דאל"ה חוזר וניעור קושית התוס' אמאי אינה מקודשת דהא שרי ליהנות שלא כדרך הנאתן אלא מוכרחים אנו לומר דכולה מתני' מיירי דוקא כשאינה יודעת א"כ איך בבכורות הקשו בש"ס וליקדיש במאי דביני ביני כיון דהאשה לא סמכא דעתה וא"כ איך נוכל לומר דמתני' מיירי בסתם ואפי' במפרש היפך ממה שכתבו והכריחו כאן וכן דייק הר' חזון נחום שם בלשונו הטהור משם הרב תנא בקושי' הנז"ל וז"ל והנה מתי' השני משמע דמתני' איירי דלא ידעה האשה וכו' ואי כדברי התוס' מאי פריך הרי אינה יודעת דפטר חמור הוא וכו' יע"ש הרי דכל חוזק קושיתו הוא כיון דתוס' מכריחים לומ' דמתני' כולה איירי כשלא ידעה א"כ מאי קמקשו שם על האי מתני' ופטר חמור אינה מקודשת וכו' א"כ לא שייך תירוץ זה לדעת תוס': וכי תימא השתא דאתית להכי גם תירוץ הר' הלכות יו"ט לדעת תוס' ריד נמי אינו מתישב יפה דכיון דהתוס' ריד נמי הוא קאי על האי מתני' גופא ועל זו פירש דמתני' איירי כשלא פירש שיחול קידושי' אחר פדיון וא"כ איך אמרי' התם בבכורות דמתני' קתני סתמא דמשמע בכל גוונא אף במפרש שיחול קידושי' אחר פדיון אף אתה אמור לו דלזה כבר נרגש הרב שם ותיקן במתק לשונו וז"ל ודברי התוס' רי"ד לא באו ליתן טעם אמאי אינה מקוד' במפרש לאחר הפדיון דזה כבר מפור' בש"ס וכל עצמו לא בא אלא דבמקדש סתם דסתמו מעכשיו אין אנו צריכין לומר דמאי דאינה מקודשת הוא משום דלא שוה אלא שקל דאוקמתא זאת לא נצרכה אלא במפרש לאחר פדיון אבל בסתם אפי' שוה יותר אינה מקו' כיון דבשעת חלות הקדושין עדיין אסור בהנאה וכו' יע"ש דרצונו לומר דהתוס' לא בא ליתן טעם כדי לתפוס אותו אלא על הסתם קאי ברם לדעת התוס' דהיק' קו' כדי להבין האי מתני' וע"ז תירץ וא"כ הוא מוכרח לומר דמתני' דוקא קאי כשלא ידעה. ותו י"ל לדעת תוס' רי"ד והוא בהק' קושיא אחריתי דאמאי התוס' ריד לא כ' דברים אלו במתני' בד' נ"ו אלא המתין על פסקת הש"ס בד' נ"ח אלא לאו משום דמשמע מהאי סתמא דתלמודא דפריך נימא דלא כר"ש וכו' ולא תקשי הקו' דלא ר"י ולא ר"ש וכדמקשי' בבכורות משמע דלא קאי בשיטת סתמא דתלמוד' דהתם וכדראתה עיני להרשב"א בקדושין שם בפסקא הנז' וז"ל והא דלא פריך מינה בין לר"ש ובין לר"י הכא ולוקי בהכי כדפריך מינה בפ"ק דבכורות משום דאההיא שנוייא דהתם קסמיך א"נ דמשמע ליה הכא דמתני' במקדשה בכוליה פטר חמור ולא במאי דביני ביני עכ"ד דנראה מתי' ב' דכתב דסתמא דתלמודא דהכא עם סתמא דתלמודא דהתם אינם בחדא מחתא וא"כ התוס' רי"ד דפי' על האי פיסק' דסתמ' דתלמודא דהכא לא שייך לאקשויי מסתמא דתלמו' דהתם ודוק ותשכח. ותו יש לומר אחר הישוב דדברי תוס' ריד תפוסים בד' נ"ח והתם אינו הפסקא על מתני' כמש"ל דזה הוא בד' נ"ז ברם בד' נ"ח הוא דהביא ברייתא בפ"ע המקדש בפטר חמור וכו' וא"כ אה"נ דלגבי הבריי' סובר תוס' רי"ד דמיירי דמעכשיו קאמר התקדשי לי וכתי' הרב הלכות יו"ט אבל בש"ס דבכורות גבי מתני' מיירי דפי' לי וכו'. והנה נראה מהך תירוצא שניה דהרשב"א הנז"ל דכ' דמשמע ליה הכא בש"ס דמתני' מיירי דמקדשה בכוליה