בני יוסף (קריו) שעג

דכתבו התוס' שם דאין בין לאו דוקא ותנא ושייר החי חילוקא דנדבה באה מן המעשר ונדר אינו בא אלא מן החולין וכו' דא"כ איך כתבו כן דהרי אף גם זאת בהאי מתני' דייק עלה בש"ס הא לענין בל תאחר זה וזה שוין וא"כ מאי דייק בש"ס כן דהכרח הר' שמחת יו"ט בעצמו במתני' דאין בין שבת וכו' וא"כ ולדידיה מי ניחא לדעת התוס' אלא ודאי מה שיש לתרץ במתני' דאין בין נדרים נתרץ נמי למתני' דאין בין שבת וכו' וא"כ מה תלונתינו על הר' מוהר"ע מפאנו ז"ל ונוכל לומר דהדין דין אמת. ועוד יש לתרץ לקושית הרב מוהריט"א למוהר"ע מפאנו דמשמע ממתני' דהא לענין חילוק מלאכות שוין הן במאי דראיתי להריטב"א בשיטתו והיא כתובה בס' מכתם לדוד חאסאן בסוף הספר דתמה חבילות חבילות מקושיות דאיך קתני בכל הני מתני' אחת לאחת למצוא חשבון אין בין אלא דוקא זה והרי יש כמה חילוקים יע"ש והיתה תשובתו וז"ל והנכון דכל הני אין בין דוקא נינהו ולא שייר מידי בההוא ענינא דאית ביה דאין בין דקתני אינו כולל כל דבר אלא בענין פ' דלענין יו"ט דקאמר אין בין יו"ט לשבת בענין איסור מלאכות אין בין אלא מלאכות אוכל נפש בלבד ולהכי דייק עלה בש"ס הא לענין מלאכת מכשירין זה וזה שוים וכן אין בין שבת ליוה"ך היינו בחומר עונשין אין בין וכו' אלא שזה זדונו וכו' וזה בכרת ולהכי דייק עלה דלענין עונש תשלומין זה וזה שוין וכן כל אין בין דאיתמרו שם בש"ס פירש עליהם כמין חומר אמיתותן של דברים דברי פי חכם חן יעש"ב. וכיון שכן לא קשיא למהר"ע מפאנו ז"ל דמשמע הא לענין חילוק מלאכו' שוות דהתנא לא מיירי לא במלאכו' ולא משום דבר אלא בענין עונשין ודו"ק: סימן ט"ז גרסינן בפ' הבא על יבמתו דנ"ב ע"ב אתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה וכ' התוס' משם ר"י דלפי' הקונטריס דפליגי רב ושמואל בחופה בלא כסף צ"ל דרב ושמואל סברי כר"ה דחופה קונה וכו' וע"ש. ואולם הא קשיא לע"ד לפי שיטה זו דרב ושמואל קיימי כס' רב הונא ממאי דאתמר בפ' המדיר דע"ב ע"ב איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכ' הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה גט וכ' התוס' שם בד' ע"ד ע"א בד"ה דברי הכל צריכה הימנו גט וז"ל ולא פליגי רב ושמואל אלא בכנסה ולא בעל וכו' יע"ש. ואם איתא דרב ושמואל ס"ל כר"ה דאמר דחופה קונה אמאי קסבר שמואל דאינה צריכה גט אפי' דהקדושין כמאן דליתנהו דמי משום דהוו על תנאי ולא סמכ' דעתה בכנסה סתם עכ"פ דהוי חופ' כנס לשם קידו' כיון דסברי דחופה קונה. ושוב חזיתיה להר' שער המלך בפ"י דאישו' בחופת חתנים דתמה לפי שי' זו האמנם נקט עצות מרחוק ותמה באופן אחר דלעולא דקאמר בד' ע"ד שם המקדש במלוה ובעל על תנאי ובעל בפחות מש"פ ובעל ד"ה צריכה הימנו גט לזה תמה מאי איריא בעל אפי' כנס סתם יע"ש ולא ידעתי אמאי תמה מדיוקא דמילתא ולא הקשה ממאי דקאמר שמואל הוא בעצמו דלא צריך גט דהוא היפך סברתו וצ"ע: סימן י"ז גרסינן בש"ס דקדושין ד' נ"ב ע"ב ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי אתא לקמיה דרבא א"ל מאן אחלך וה"מ במוזא אבל כישא מצי א"ל אנא שקלי כישא שקיל אה כישא כי כישא. וכתב הרשב"א בחי' לקידושין ז"ל דאפילו נתן לה שוה ב' פרוטות אינה מקו' לפי שבכולו היא מתקדשת לו ולא בחציו אא"כ פי' לו במה שיש בו אלו דבריו ז"ל וכ"כ הר"ן ז"ל בסוף פ"ב דקידושין קאי בס' זו והביא דברי יש מי שאומר דסובר דאפי' במוזא אם היה שוה ב' פרוטו' מקודשת שהרי אחת מהם שלו ודחה דבריו ובסו"ד כ' וז"ל אבל מ"מ נר' שאפי' היה שוה כמה פרו' אינה מקודשת דכיון דאמ"ל התקדשי בזה במוזא קדיש בפלגא לא קדיש עד שיאמר לה התקדשי לי בחלקי שבמוזא ויחסו להרמב"ם ז"ל בה' אישות דקאי כס' זו והרב המגיד בפ"ה מה' אישות ה' ט' הביא דברי הרשב"א הנז"ל וכתב שכן דעת הרמב"ן ז"ל ומרן בכ"מ כתב שם שכן דעת הרמ"ך יע"ש וכן כתב הריטב"א ז"ל בחי' לקדושין וז"ל יש אומרים דדוקא כשאינו שוה אלא פרוטה אחת אבל שוה ב' פרוטות מקודשת שהרי יש בחלקו וכו' ולא נהירא דכיון דכוליה מוזא יהב לה דעתיה אכוליה והו"ל כאומר לאשה התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר דאינה מקו' וכו' יע"ש. ובדרך זו הלך התוס' רי"ד שכתב וז"ל ואי אמרת תתקדש מיהא בפלגא דאית ליה בגווה כיון דכוליה יהיב לא סמכא דעתה לאתקדושי אלא בכוליה וכו' יע"ש. וקשה לפקע"ד דא"כ איפוא מאי מקשה הש"ס בפ"ק דבכורות ד' יו"ד ע"ב גבי מ"ש במשנה המקדש בפטר חמור אינה מקודשת הא מני לא ר"י ולא ר"ש אי ר"ש תיקדיש בכוליה אי ר"י תיקדיש במאי דביני ביני דכיון דהאשה מצי פריק לה בשה בר דנקא כדפרש"י ז"ל שם ומכח קושיא דחיק לאוקומי דמיירי דאינו שוה אלא שקל וסבר לה כר"י בר יאודה וכו'. ולפי האמור לא קשה קושית הש"ס דמאי דאינה מקודשת היא משום דלא ידעה דהוי פטר חמור אלא סתם חמור וסמכא דעתה בכוליה והשתא מפסדת דמי השה וזאת האשה בחמור נתקדשה לא בפדיון שה. ואני אומר לפקע"ד דראיתם דהיש מי שאומר דהביאו הריטב"א והר"ן דהבאתי לשונם דסוברים דדינא הוא דאם יש במוזא ב' פרוטות מקודשת שהרי אחת מהם היא שלו מהכרח הש"ס נפקא להו וכדכתיבנא וא"כ לימא תיהוי תיובתייהו להקת הרבנים הנז"ל מסוגיא זו. אמנם אין להקשו' ג"כ לסברתינו ממ"ש הש"ס שם בבכורות ד' ט' ע"ב בפטר חמור נמי מיקדשא כדר' אליעזר וכו' ומיקדשא בהך דביני ביני דהתם הוא דפירש בהדיא בעת הקדושין דפטר חמור הוא ע"מ דתיקדיש בהך דביני ביני ומש"ה היא מקודשת ברם בהך מתני' דסתם הוא לידחק ולתרץ ולאוקומי בדוחקא דמיינ' דאינו שוה אלא שקל יותר טוב הו"ל לאוקומי דמתני' מיירי בסתם שאינה יודעת האשה דפטר חמור הוא זה: ולפ"ז מתורצת לי במאי דקשה במ"ש במתני' בפ' האיש מקדש ד' נ"ו המקדש בערלה ובכלאי הכרם וכו' דאינה מקודשת דהרי קי"ל כל הנשרפים אפרן מותר וא"כ לא יבצר דבאפר יש שוה פרוטה. אמנם לפי האמור לא קשה דהאשה לא סמכא דעתה אלא על כולו והוא עפ"י שיטתייהו דאגודת הנביאים הנז"ל וא"כ מן התימה להריטב"א והר"ן במתני' שם דהקשו כן ותירצו דמיירי כשאין באפר שוה פרוטה. וכ"כ הקשו בתוס' בע"ז ד' ס"ב ע"ח בד"ה בדמיהן וכו' ולא העלו על לבן להליץ כמ"ש אנא זעירא בהיות דהם עצמם העלו ברצונייהו בקדושין ד' נ"ו ע"ב גבי מתני' המקדש בערלה דהקשו דהא שרי ליהנות שלא כדרך הנאתן ותירצו בתי' א' דמיירי כשלא יש ש"פ שלא כדרך הנאתן א"נ דמייר' שפיר שיש בו ש"פ מ"מ כיון