בני יוסף (קריו) שעב

היה אוכל נבלות לקיים שבועתו קשה איך יכול כיון דקי"ל דאין שבועה חל על השבו' כי כן הדין בכל התורה כולה וכדגרסינן בשבועו' דכ"ו ע"א דאיכא קרא מלהרע ולהיטיב ואידך מפיק מרבויי ומעוטי יע"ש ועוד קשה היכי ס"ד דאתי עשה דמוצא שפתיך ודחי לאו דנבלה דשוה בכל דאפי' דקי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת היינו לאו דקיל לא כן הכא דעשה הוא קיל דאיתא בשאלה ולאו חמור דשוה בכל וכמ"ש בעירובין ד"ק בגמ' ובתוס' ד"ה מתן דעשה דבא על ידי פשיעה הוא קיל ולא דחי הלאו כן עשה דאיתא בשאלה הוא קיל וא"כ האי עשה הוא קיל דבא מעצמו שנשבע ואיתא בשאלה ל"כ בל"ת שוה בכל וקא עבר בקום עשה: איך שיהיה הנה ראיתי להר"מ פ"א מה' ביאת מקדש ה"ז וז"ל כל כהן וכו' ויודע שבתי אבותיו אסור לשתות אותו היום יודע מאיזה משמר ואינו מכיר בית אב שלו וכו' לא היה מכיר אפי' משמרתו הדין נותן דאסור יע"ש והנה הראב"ד ז"ל הקשה לבבא א' א"א הלכה כרבי שתקנתו קלקלתו ובין מכיר ובין שאינו מכיר יע"ש לע"ד הוה ליה להקשות דגם בזה הלכה כרבי ואיך מזכי שטרא לבי תרי דבסיפא פסק כרבי ולא היה לו לומר דבין מכיר ובין שאינו מכיר דבשאינו מכיר כבר פסק רבינו כרבי היה לו להקשות גם במכיר הלכה הוא כרבי דאביי סתם קאמר גם הרב כ"מ אמר בעד הר"מ דלבבא ג' לא היה גור ויודע שבתי אבותיו ק"ק דמאין בא לו מדהשמיטו זה אינו הכרח דהרי גם בבבא אמצעית ג"כ לא נקט הר"מ וצ"ל דסמך למאי דאמר ברישא לדין מכיר משמרתו ובית אב וכו' ויודע דעיקר הוא דיודע דבתי אבותיו בין לפי' ראשון דרש"י דהיו קבועים במקדש בין לפי' ב' דלא נתחללו דאי אינו יודע אם היו קבועים למה יהיו אסורים לשתות לעולם דאיכא ס"ס ספק אם היו קבועים או עראי ואת"ל דהיו קבועים ס' אם משמ' אותו יום או ביום אחרת וגם הוא מתהפך ס' אם היו עובדים היום או לא ואת"ל דהיו עובדים דילמא היו עראי או נתחללו כפי' שני וא"כ למה פסק הר"מ באינו יודע לא משמרתו ובית אב שלו הדין נותן דאסור לעולם למה הדין נותן כיון דאיכא ס"ס אלא ודאי דזה לא רצה להאריך הר"מ דודאי הוא דיודע דהיו קבועים מש"ה הדין נותן דאסור אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו וא"כ מנא ליה להר' כ"מ מדהשמיטו הוא דלא גריס אם לא גריס ברישא ג"כ לא היה לו לגרוס דמאי שנא ריש' לסיפא: והנה ראיתי להרב שיו"ט בסי' צ"ב דהביא לשון הר"מ מה' ביאת מקדש והקשה מסוגיא דעירובין דמובטח לישר' שאין אליהו בא בע"ש יע"ש לע"ד הי"ל להק' מסוגי' לסוגי' יען כי הר"מ נקט כצורתה דשמעתתא גם הביא תוס' מתענית די"ז ע"ב דהקשו בלא יין יהיו אסו' מטעם טמאי מתים ותירצו דטומאה הותרה בציבור והביא קושיא על תירוץ התוס' דס"ס יהיו אסורים משום טומאת זבים יע"ש ותירץ הרב מטעם ס"ס ואף דהוי ס"ס שאינו מתהפך לית לן בה דכבר העלו הפוס' דלא בעינן מתהפך ולע"ד קשיא לי על תירוץ הרב דאם בא לתרץ על קושית מוהרי"ד שהקשה לתוס' ותירץ דגבי זב איכא ס"ס אפי' דאינו מתהפך ע"כ הויא ס"ס ומש"ה הקשו התוס' דוקא בטמאי מת אם כונתו הויא כן כבר מצינו לבעלי התוס' דבעי' ס"ס מתהפך וא"כ עדיין חזרה קושית הר' לדוכתא וכן מצאתי מפורש בס' יבין שמועה בד' צ"ו ע"ב יט"ש באורך אך להש"ס ליכא קושיא כיון דליכא ס"ס אפי' שאינו מתהפך אבל לדע' התוס' עדיין קושית מוהרי"ד במקומה. והנה נחזור לתירוץ התוס' בתענית דאמרו דמשום טמאי מת מותרים משום דטומאה אה הותרה בציבור ולא בעינן הזייה ג' וז' לע"ד תירוצם אתיא דלא כהלכתא דהא מצינו בזבחים דל"ב דס"ל תרי תנאי דדחויה בציבור וכן פסק הר"מ וכן ביומא ד' וי"ו הלכתא כרב ששת וא"כ הניחא למ"ד דהותרה אלא למ"ד דדחויה קושיתם במקומה עומדת דלמה אסורים ביין כיון דטמאי מתים בעו הזאה וכי תימא דאפי' למ"ד דדחויה לא בעו הזאה זה לא אפשר דהרי מצינו ביומא ד"ח ע"א גבי מחלוק' רבי מאיר ורבי יוסי ואפי"ה דס"ל דדחויה עכ"ז בעו הזייה. גם מסוגי' זאת דיומא ד"ח קשיא לי לתירוצם דתוס' בד"ו ע"ב ד"ה רב תחליפא דהוציאו חילוק אפי' למ"ד דהותרה ס"ל דהיינו דוקא בקרבן ציבור וזמנו קבוע ובא בשותפות כל ישראל לא כן בק"פ אפי' דדוחה את הטומאה כיון דלא בא בשותפות כל ישראל כגון תמידין ומוספין ס"ל דטומאה דחויה בציבור יע"ש כפי חילוקם מאי מקשה הש"ס לס' רבי יוסי הזאה כלל ל"ל ומכח קושיא זאת חזרו לו' דדחויה היא כיון דביום הכפורים כ"ג מביא קרבן שלו שהוא אילו של כ"ג ואפי' למאן דס"ל דהותרה גבי קרבן יחיד דלא בא בשותפות ס"ל דדחויה. והנה שם ביומא בתוס' ד"ה אי ס' רבי יוסי הקשו על הש"ס דמאי מקשה הזאה ל"ל כיון דאיכא קרבן יחיד ותירצו כיון דאיכא ס' טומאה למ"ד דהיתר היא בציבור לא מצרכינן מידי דטהרה אפי' דיחיד יע"ש לכאורה דבריהם הם היפך תוס' לעיל ד"ה רב תחליפא דאפי' בקרבן יחיד מהדרינן אטהרה. וכן יש להקשות לע"ד בפי' האי חילוקא דתוס' מאי מקשו לר"י בסנהדרין די"ב גבי רבי יהודה אומר מעברין את השבת מפני הטומאה אלמא ס"ל דחויה כיון דק"פ הוא יחיד וא"כ נימא לעולם דהותרה ושאני הכא דהוא קרבן יחיד שהוא ק"פ מש"ה מעברין גם יש להקשות לסוגית סנהדרין דמאי מק' סתמא דתלמוד' וליטעמיך תקשי לר"י מברייתא גופא דמעברין וכו' כיון דיש לדחות דמה שבקש רחמים הוא דעבר ניסן בניסן כמ"ש רש"י לעיל וא"כ מש"ה מקשה מברייתא דציץ יעש"ב:. סימן ט"ו גרסינן במגילה ד' ז' ע"ב במתני' אין בין שבת ליוה"ך אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת. ע' למורינו הרב מוהריט"א זיע"א בספרו הבהיר שמחת יו"ט בסי' פ"ח בענין חלוק מלאכות דחקר דביוה"ך מה דינו והביא דברי הרמ"ע מפאנו שכתב בפשיטות דיוה"ך דינו כיו"ט דכמו יו"ט אין חילוק מלאכות כדאמרי' בפ' אלו הן הלוקין גבי מתני' דיש חורש תלם א' וכו' כן נמי ביוה"ך ותמה הרב הנז' על דבריו ממתני' הנז' דקתני אין בין יוה"ך לשבת וכו' משמע הא לענין חילוק מלאכות שוות הן ואף דהתוס' שם במגילה גבי מתני' דאין בין נדר לנדבה כתבו דמצינו דאין בין לאו דוקא וכן כתבו בכמה דוכתין מ"מ גבי מתני' דאין בין יוה"ך קא דייק הש"ס הא לענין תשלומין זה וזה שוין וכו' ואם איתא דלאו דוקא אין בין מאי קא דייק הש"ס הא לענין תשלומין וכו' נימא דגם בזה יש חילוק זת"ד יע"ש: ולדידי אחרי נשיקות עפרות רגליו לא זכיתי להבין כונתו במאי דקאמר דאף דהתוס' כתבו דאין בין לאו דוקא גבי מתני' שאני דצ"ל דאין בין דוקא מהכרח דאם איתא דלאו דוקא מאי קא דייק הש"ס אלא ודאי דהאי אין בין היא דוקא דא"כ גבי מתני' דאין בין נדר לנדבה