בני יוסף (קריו) שעא

יע"ש דמתישב ג"כ להלק"ט. ועיין בתוס' שם בפי' ר"ת דקשה מאי פריך הש"ס בחול לשתרי וכו' כיון דראוי לבא ותירצו דלפי המסקנא קאמרינן דחד בשבת וכו' משום הכי פריך בחול יום שנדר תשתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול לע"ד לא הבנתי תירוצם כיון דקושית הש"ס הוא לפי המסקנ' דידעי הדין דאם נדר בשבת דמותר אם מש"ה מקשה ג"כ אף בחול יהיה מותר אותו יום שנדר דומיא כשנדר בשבת איך קס"ד להקשות כן כיון דאיכא חילוק גדול דשאני שבת חדא דאין אליהו בא בע"ש כי כבר מובטח וכו' ובשבת עצמו כשנדר מש"ה מותר כיון דלא יבא אליהו בע"ש אבל כשנדר ביום חול לפי' ר"ת איך מקשה תשתרי בחול כיון דראוי לבא אליהו מאתמול וא"כ מה תירצו לפי' ר"ת לא כן בנדר בשבת דאינו ראוי לבא כיון דאליהו לא יבא בע"ש דמובטח וכו' ומלשון כל יומא ויומא נראה דקושית הש"ס אינו בשביל אותו יום שנדר. ועוד למקשים ג"כ דמשיח בן יוסף וכו' גם לזה י"ל דילמא אתא לב"ד הגדול דומי' דאליהו ומש"ה בכל יום ויום אסור לשתות ולא צריכין לפרש כפי' ר"ת דאפשר דיבא משיח ן' יוסף ואליהו ביום אחד ולב"ד הגדול. גם רש"י פירש בשבתות ויו"ט דודאי לא אתי משיח האידנא יע"ש וא"כ צ"ל פירושו מכח דס"ל דיש תחומין או ס"ל מכח דאין אליהו בא בע"ש דמובטח וכו' ומש"ה דודאי לא אתי משיח בשבת א"כ איך יבא פירוש אח"ך דאסור לשתות כל ימי החול דבחד בשבת לישתרי כיון דלא אתי בשבת דיש תחומין ואליהו לא יבא בשבת אך אם נפרש כונ' רש"י דהוא מטעם דודאי לא אתי בשבת הוא דקרא אמר הנה אנכי ואליהו לא אתי בע"ש דמובטח מש"ה אמר בברייתא דאסור לשתות כל ימי החול: והנה יש לעמוד מסוגיא זאת לסוגית תענית די"ז ע"א דאנשי משמר דמכיר משמרתו ואין מכיר בית אב שלו וכו' אסור לשתות יין כל השבת אינו מכיר משמרתו ובית אב שלו אסור לעולם אבל מה אעשה וכו' והשתא כיון דאפי' נזירות דחמירא אמרינן דבשבת מותר כיון דאין אליהו וכו' דמובטח ואפי' אם נדר בחול טעמא דאסו' בשבת הוא כיון דחל נזירות ושמא בא משיח לב"ד הגדול בע"ש ואם שותה בשבת עובר על נזירותו דלא יחל דברו ואין ס' דאם יבא בשבת מטעם דאין תחומין או לא יבא דיש תחומין מוציאו מידי ודאי דחל נזירות דנדר בחול ל"ב קרא דלמה אסור בשבת וכל השנה דמשמע דשבתות וימים בכלל כיון דאין אליהו בא בע"ש מפני הטורח ופשוט שלא יבא בשבת ויהיו מותרים וגם בחד בשבת ג"כ יהיו מותרים יען שאין אליהו בא דמספקא אי יש תחומין וכו' והתם גבי נזיר יען שהוא ס' בדבר שהוא מן התורה אזלי' לחומרא לא כן הכא דאפשר בישן וכיוצא: והנה יש לעמוד בסוגיא זאת דתענית די"ז דפי' רש"י המכיר משמרתו מאיזה משמרת הוא מיהויריב וכו' ויודע שבתי אבותיו קבועים שבית אב שלו היה עובד במקדש אסור לשתות יין כל אותו שבת שוב אמר רבי קבועים שלא נתחללו בית אב שלו להיות מגואל מן הכהונה ונפקא מינה מפי' ראשון לשני דאפי' אם יודע שבתי אבותיו קבועים כל עוד שלא יודע אם נתחלל או לא נתחלל מותר לשתות עד שיוודע לו שלא נתחלל ולפי' א' הוא מספקא לא אמרי' שנתחלל ואוקמינן לחזקת כשר ודי לו שיודע שבתי אבותיו קבועים וא"כ לא חזר רש"י ז"ל לומר שצריך שיהי' יודע שלא נתחלל בתי אבותיו כיון דהעמד גברא בחזקת כשר כי מצינו בכמה מקומות דאמרי' העמ' וכן גבי תפילין הנלקח מגברא רבא אינו צריך לבודקן ואומר הברכת תפי' בכל יום דאמרי' העמד וכן גם יש לדקדק גבי רש"י דקאמר אח"ך בד"ה אסור לשתות כל אותו יום דוקא ותו לא מפני שמא יבנה בית המקדש ותכבד העבודה דבר זה ק"ק כיון דיודע משמרתו ובית אב שלו אין אנחנו צריכים מט' תכבד העבודה אלא מפני שיודע משמרתו וראוי לעבוד באותו יום שהוא שלו ודבר זה דתכבד העבודה לא נאמר כי אם באנשי משמר דמותרים בלילה ולא בימים אבל כהן בזה"ז לא אסרינן אלא ביום שיודע משמרתו ובית אב שלו אבל לא אסרינן מטעם דשמא תכבד העבודה דאלת"ה תקשי דלמה אסור לשתות כל אותו היום יהיה אסור בכל הימים דומיא דאנשי משמר וכו' אלא ודאי דטעמ' הוא משום דוקא בזמן ב"ה אבל בזה"ז לא אסרינן מטעם שמא תכבד העבו' כפי' רש"י. אך נראה לי לפרש כונת רש"י בדוחק אסור לשתות כל אותו היום ותו לא ר"ל דוקא אותו היום ולא אסרינן ליה מטעם שמא יבנה בית המקדש ויהיה אסור כל הימים דומיא דאנשי משמר דאסור בימים שמא תכבד וכו' לזה הכהן דבזה"ז לא אסרינן לוה כל הימים מט' שמא יבנה ב"ה ושמא תכבד העבודה דזה הויא כמו גזרה לגזרה ודו"ק. שוב ראיתי למוהרש"א דנרגש בפרש"י וכתב שהוא מגומגם יע"ש: והנה חזרתי לס' התוס' דעירובין דהביא ס' ר"ת דאמר הריני נזיר ביום שן' דוד ראוי לבא ובין לגירסת הש"ס דלא גריס כס' ר"ת נסתפקתי בראובן שנדר בקונם לאכול בשר וככר א' ביום שן' דוד בא חל הנדר וחייב לאכול בכל יום ויום שראוי לבא ן' דוד בין לס' ר"ת בין לגירסת הש"ס ואם לא אכל עובר משום בל יחל דברו או"ד דלא חל הנדר ואינו עובר בבל יחל ואפי' יד לא הוי כיון דנדר בקום עשה לאכול ככר א' ובשר ביום שן' דוד בא ונדר הוא דאסר חפצו עליו בשב ואל תעשה כמו קונם ישיבת סוכה עלי וכיוצא. והנה ראיתי להרא"ם בפ' מטות דשקיל וטרי בלשון רש"י איש כי ידור נדר וז"ל האו' קונם שלא אוכל וכו' יכול אפי' לאכול נבלות וטרפות קורא אני ככל היוצא מפיו יעשה ת"ל לאסור איסר לאסור את המותר ולא להתיר את האיסור עכ"ל רש"י ז"ל והביא הרא"ם ז"ל דטען הרמב"ן ז"ל דלשון ספרי אינו כן אלא גורסין יכול נשבע לאכול נבלות וטרפות ת"ל לאסור וכו' הזכירו הרב בשבועות ולא בנדרים ורש"י החליפו בנדרים. והקשה שלא מצינו בנדרי בטוי בקום עשה כיון דעיקר נדרים הוא דאסר חפצו עליו יעש"ב. ולע"ד קשיא לי טובא בין להרא"ם ז"ל בין להרמב"ן דס"ל דנדרי בטוי לא מצינו בכל הש"ס דחלין בקום עשה כמו שנדר לאכול ככר א' ביום פ' דאינו חל הנדר יע"ש דתלמוד ערוך הוא בנדרים ד"ג ע"ב וז"ל אמר מר ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר בשלמ' בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה עובר בבל יחל אלא בל יחל דנזירות היכי משכחת לה וכו' יע"ש הרי דמצינו דבל יחל דנדרים בנדרי בטוי דככר זו, אוכל ולא אכלה עובר משום בל יחל אפי' דאי' בקום עשה וא"כ כפי גירסת הרמב"ן דהיה לו בעד רש"י יכול נדר לאכול נבלות וכו' ליכא קושיא כיון דיש גדר בקום עשה ובכן מסוגיא זאת יצא לספיקינו דחייב לאכול בכל יום ויום בשר וככר א' עד שיבא ן' דוד כיון דאיכא בל יחל ודלא. כס' הרא"ם והרמב"ן ז"ל. גם י"ל לגירסת הספרי והרא"ם דגורסין לשון שבועה איך יבא יכול נשבע לאכול נבלות וכו' ת"ל לאסור איסר דוק מינה אי לא היה קרא דלאסור