בני יוסף (קריו) שע

כשנשתמש ממנו ואינו כחטים דכשרוצה להשתמש בו תכף כלה ונאבד ובענין כזו לא יש בו היתר כלל. וכפ"ז לדידי דעת קלושה אין נראה להתיר למכור קמח שיש בו תולעים לגוי מעט כמו בחמץ דלא דמי לחמץ מכמה ענינים וכמ"ש לעיל ועיין להט"ז והש"ך ביו"ד סי' פ"ד דהתירו למכור מעט אבל המ"א והפר"ח והר' פני' מאירו' בח"ג סי' ל"ה הוכיחו דבשאר איסורין לא סמכינן אהך תקנתא ולפי קע"ד האמת אתם: ואגב זה אמינא מה שהראה לי הרב כמוהר"ן ירושלמי יצ"ו מ"ש הרב ערוך השלחן בסי' תס"ז דברים סתומים וחתומים לא ידעתי שכול דהביא מ"ש הפר"ח והמ"א והר' פנים מאירות דהוכיחו דבשאר איסורין לא סמכינן אהך תקנתא מע"ז ד' ס"ה ול"נ דהתם כיון, דאפ' בתקנתא אחרינא דלא חיישי' בה למידי לא שרינן קבא קבא אמנם בחמץ לא שייך הך תקנתא למטחינהו וכו' דאע"ג דפת של גוים אסור באכילה בהנאה מיהא מותר וחיישינן שמא יקנה ישר' ויתן לפועליו וחמץ אסור בהנאה יע"ש. ודברים אלו אין להם שחר דמלבד דאי חיישת להכי גם ביין נסך נמי ניחוש הכי כיון דגם יין נסך הוא אסור בהנאה ובזה יש לישב. עוד קשה טובא דאיך יש חששא בזו דמי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לקנות פת מן הגוי דלו יהיה דהישר' אינו יודע דדגן זה הוא שנטבע תיפוק ליה דהוא חמץ דהגוי ודאי לא נזה' לעשותו מצה וכי פת סתם מן עכו"ם הוא מותר וכ"ש דפת זו כבר עשאו הישר' מקודם שלא בפני ישר' דכך הוא תקנתא דרבא בע"ז ד' ס"ה דודאי אין לו' דחיישי' דעושה הגוי כעין מצה דהרי אין עכו"ם עושה אלא כישר' מקודם וא"כ אדרבא לא יש חששא לא מינה ולא מקצתה וצע"ג: סימן י"ג לדידן בני א"י כשחל שביעי של פסח ביום ששי אי שפיר מצי ביום ש"ק ליקח מן הגוים פת חמץ אי אמרי' מגו דאתקצי בין השמשות של יום השביעי אתקצאי לכוליה יומא של יום ש"ק כדקייל"ן בנויי סוכה דאסורים בשמיני ו הטור ומרן הב"י בסי' תרס"ז יע"ש. ונר' לענין דינא דלא אמרי' בכי האי גוונא מגר דאתקצאי כשהאיסור מחמת יום שעבר. וא"ת הא נויי סוכה איסורו הוא מחמת יום שעבר ככר כתב מרן משם הר"ן שם דשאני נויי סוכה דמוקצה למצותן חמירי טפי ומוקצה מחמת איסו' לא אמרי' מגו דאתקצאי וכ"כ התוס' בפ"ק דבינה ד"ד ע"א ד"ה נימא קסבר רב יע"ש ועיין בתוס' דפ"ק דסוכה ד"י ע"ב ד"ה עד מוצאי יו"ט ועיין שם בהרא"ש ז"ל בפ"ד מ"ש על מ"ש בגמ' אר"י אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר יע"ש ועיין מ"ש הרשב"א ז"ל בשיטתו באותו מקום דכולם הסכימו דלא אמרי' בכה"ג מגו דאתקצי בין השמשות אתקצאי לכוליה יומא ושרי ומותר בנ"ד ליקח פת מן הגוים ביום שבת קדש לנוהג לאכול פת גוים: סימן י"ד עיין במס' עירובין דמ"ג ע"א דבעי רב חנניא אי יש תחומין למעלה מעשרה וכו' ת"ש הריני נזיר כיום שכן דוד כא מותר לשתות יין בשבתות ובי"ט ואסור לשתות כל ימי החול ופריך בגמ' אי אמרת דאין תחומין אמאי מותר לשתות בשבתות וימים טובים שאני התם דאמר קרח הנה אנכי שולח את אליהו הנביא לבשר את ישר' שיבא משיח ה' והא לא אתא אליהו מאתמול וע"ז הקשה דילמא לב"ד הגדול אתא תירץ בש"ס כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות וי"ט מפני הטורח ודוקא אליהו לא אתי בערבי שבתות וכו' אבל משיח אתי בערבי שבתות כמ"ש בש"ס ומש"ה אסור לשתות כל ימי החול וע"ז פריך דליפשוט דאין תחומין דאי יש תחומין באחד בשבת לשתרי דלא אתי אליהו בשבת מתרץ בגמ' האי תנא ספוקי מספ"ל ודילמא אין תחומין ולחומרא ומש"ה אסור לשתות כל ימי החול ואפי' בא' בשבת ואח"ך אמרו בש"ס אימת קא נדר אילימא דקא נדר בחול היכא אתיא שבתא ומפקעא ליה דדילמא אתא משיח בע"ש לבית דין הגדול ובכן אסור לשתות בשבת שלא יעבור נזירותו אלא דקאי בשבת אותו שבת ואותו יו"ט מותר מכאן ואילך אפי' בשבת אסור דדילמא אתא משיח בע"ש לב"ד הגדול דהוא לשכת הגזית ונמצא עובר נזירותו ביום שבת: והנה ראיתי להרב הלכות קטנות דף כ"ג ע"ד בהלכו' נזירות למוהריק"ש ז"ל אות נ"ב וז"ל האו' ה"נ ביום שבן דוד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסור לעולם ואם בשבת או ביום טוב נדר אותו שבת וי"ט מותר מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבא בשבת או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה נזירות דס' נזירות להקל ומכאן ואילך אסו' אפי' בשבת כיון דחלה נזירו' ושבת הבא' שהוא ס' אינה מפקעת נזי' שחלה עליו עכ"ל. ולע"ד י"ל האי דקאמ' שהדבר ספק אם יבא בשבת ומש"ה מותר באותו שבת חדא כיון דאמרי' דמובטח שאין אליהו בא בשבת מפני הטורח א"כ פשי' דבן דוד לא יבא בשבת כיון דאליהו לא אתי בע"ש ומה שאמרו בגמ' שהוא ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו אבל משיח לא אתי בשבת כיון דאליהו לא יבא בע"ש ועוד דבגמ' אמרי' ספוקי מספק"ל ולחומרא ואם כן אפי' דנאמר דהס' הוא בשביל משיח אם יבא בשבת מספיק' היה לנו לילך לחומרא זאת ועוד לפי ס' דאזלי' לקולא עדיין הדרא קושית הש"ס לדוכתא בחד בשבת לשתרי כיון דיש לנו ס' אם יבא בשבת או לא יבא וס' נזירות להקל גם יש לחקור לתנא דש"ס דס' מספקא ולחומרא א"כ גם בנדר בשבת למה מותר דילמא אתא משיח בע"ש לבית דין הגדול ותכף חל הנזירות בעת שנדר בשבת וס' לחומ' והיה ראוי לאסור אפי' באותו שבת כיון דמשיח אתי בערב שבת דהכל עבדים הן. והנה ליכא למימר דהאי דאמרינן דאין משיח בא אם לא יבא יום א' קודם אליהו לבשר האי יום א' לאו דוקא קאמר קרא הנה אנכי שולח וכו' אלא יכולים לומר דיבא אליהו שני ימים או שלשה מקודם ביאת משיח אלא צ"ל דהוא דוקא יבא אליהו יום א' מקודם ולא שני ימים או שלשה כי כן נראה מפשט סוגית הש"ס דקאמר אלא אי אמרת דאין תחומין וכו' אמאי מותר בשבתות וכו' ותירץ שאני התם שלא אתא אליהו בערב שבת כי כבר מובטח וכו' ומש"ה מותר לשתות בשבתות וימים טובים כיון דקרא ר הנה אנכי שולח הוא יום א' קודם ביאת משיח דוקא ולא ב' ימים מקודם דאם איתא דיבא ב' ימים מקודם הדרא קושית הש"ס בשבת יהא אסור ג"כ דילמ' אתי אליהו בה' בשכת לב"ד הגדול וכן ג"כ באחד כשבת אסרי' מטעם דספוקי מספ' אם יבא אליהו בשבת דאין תחומין ואזלינן לחומרא ל"ל מטעם זה תפ"ל שמא כא אליהו בה' בשבת לב"ד הגדול. אח"ך ראיתי להר"מ בפ"ד מה' נזירות ובכ"מ