בני יוסף (קריו) שסו

שאר יו"ט ודאי צריכים לדרוש בתוך המועד ואפי' דלא יש פרסומי ניסא אפ"ה קורין ודורשים בתוך המועד מש"ה דוקא דחי הב"ח דבריו מתוס' דוקא לא מהש"ס עצמו דכפי דברי התוס' מורים דסוברים דאף אם דרשו ג"כ ל' יום קודם אפ"ה דורשים בתוך המועד ומ"ש הר' יד אהרן תיבת או היינו הוא והסופר טעה וכתב או וזה פשוט: והנה חזה הוית למרן מלכא בס' ברכות המים בסי' זה דתי' לקושיא הנז' מהר' חק יעקב וכתב וז"ל וראיתי להר' חק יעקב שכתב עליו דא"כ מאי פריך מאי אירי' פורים וכו' ולפק"ד לפי מ"ש אנא זעירא לעיל בסי' הקודם ניחא דברי הב"ח וכו' עכ"ד יע"ש. ודבריו סתומים וחתומים לאי ידעתי מאי כונתו בזה ומאי תירץ בזה. עוד כתב הר' הנז' שם וז"ל ודברי הב"ח ז"ל הם הם דברי הפר"ח בתי' הרביעי שכתב מדברי עצמו עכ"ד יע"ש. ולע"ד קשה דמי גילה להר' הנז' דהן הם דברי הפר"ח ולא כן היתה עמדי בכונת הפר"ח ולע"ד רב המרחק ביניהם דהב"ח ס' דדוקא מה שתקן משה היינו דוקא ל' יום קודם אבל לא בתוך הפסח עצמו וכונת הפר"ח היינו לומר דמל' יום קוד' הפסח היינו זמנו ולא לאפוקי דבתוך הפסח לא מיקרי זמנו כס' הב"ח. עוד כתב הר' הנז' וז"ל וכונת הב"ח שנסתייע ממ"ש חייב אדם ליטהר ברגל הכי הוא כמו שהתם מוכרחים לומר דמ"ש ברגל לאו ממש ביו"ט אלא קודם ה"נ גם מ"ש בש"ס הלכות פסח בפסח לאו בפסח עצמו אלא קוד' וכו' יע"ש. דקשה דמה בא לאשמועי' ומי לא ידע בכל אלה דכונת הב"ח הוא כן ומאי נפקא מינה הא ודאי לא זכיתי להבין כונתו בהני תלת מילי וצ"ת: ואולם לעיקר קושית הרב חק יעקב להב"ח נר' להליץ בכונת הב"ח דמן הש"ס לא יש שום דחיה לס' הב"ח דהב"ח סובר דכונת הש"ס הוא כן מאי אירי' פורי' אפי' יו"ט נמי וכו' היינו לומר דאמאי לא למדת ג"כ דאף ענין של פסח נמי צריך לדרוש באותו יום פורים עצמו כיון דביום פורים עצמו מתחיל השלשים יום קודם פסח בדיוק כמו היש משתבשין דכתב הפר"ח ועיין להר' חק יעקב והרב חק יוסף וע' לתוס' דבכורות ד' נ"ז דכתבו כן דביום פורים מתחיל זמנו ועיין להרב ברכ"י דכתב כן משם התוס' והרא"ש ועיין להר' יד אהרן והר' ברכות המים דכ' כן ולזה משני הש"ס פורים אצטריכא ליה דלעולם הא ודאי זה פשוט ולא אצטריך לן לאשמועי' דגם ענינו של פסח קורים והא דקא אמרתי פורים שחל להיות בשבת דורשים בענינא של יום ענינא דפורים דוקא מה שהוצרכתי ללמדך דוקא זו משום דסד"א ניגזור משום דרבה והוה אמרי' דלא לידרוש בענינא דפוריא אטו מגילה קמנ"ן. ובהצעה זו היא מתורצת קושית הר' חק יוסף שם דקאמר דביום פורים עצמו מתחיל זמן שלשים יום הקשה מהא דריב"ל פורים שחל להיו' בשבת שואלין בענינו של יום ולא מענין פסח יע"ש כפ"ז לא קשיא דזה עצמו הוא קושית הש"ס וכמש"ל. ואחר זמן בא לידי ספר הבהיר פרי האדמה חלק א' הלכות תפלה פי"ג ה"ח דנר' משם דתריץ יתיב כשיטה זו דכתב וז"ל דהתוס' באו להודיענו שלא נפרש בש"ס שיטה אחרת מאי איריא פורים דמשמע דוקא ענינו של יום לחוד הלא אפי' ענין יו"ט נמי דהיינו שלשים יום וא"כ גם ענין פסח דרשי' וכו' אמנם הב"ח יאמר דנפרש כונת הש"ס הכי וכו' יע"ש וכתב עוד שם וז"ל אמנם מאי דקשיא להב"ח היינו לשון הש"ס דקאמר בענינו של יום דמשמע ביו"ט עצמו וצ"ע עכ"ד: וכשאני לעצמי הא לא איריא להק' להב"ח וכי מי גרע מלשון הש"ס דקאמר חייב אדם ליטהר ברגל והוי הכונה סמוך הרי דהבית משמע סמוך וכן הב"ח עצמו שם ביאר דבריו וכתב וז"ל ומ"ש בברייתא ה' פסח בפסח ר"ל סמוך לפסח יע"ש כן ה"נ נוקים בענינו של יום היינו סמוך לענין יום הפסח. ואע"ג דהרב הנז"ל דחה האי ראיה דהב"ח דהביא ממ"ש חייב אדם לטהר ברגל דכ' וז"ל ולע"ד י"ל בזה דלעולם הטבילה היא קודם הרגל מ"מ הטעם הוא משום דחייב לטהר היינו להיות טהור ברגל מ"מ עכ"ד יעו"ש. ולדידי נר' לע"ד כונה הפר"ח ראיה מהב"ח דאם איתא דהאי ברגל הוא ברגל עצמו שיהיה טהור אמאי דקדק הש"ס חייב לטהר וכו' דמשמע דיפעל ברגל עצמו לטהר דאל"ה ליתני חייב אדם שיהיה טהור אלא ודאי דהאי ברגל היינו סמוך והיינו שיפעל שיטהר את עצמו בסמוך לרגל הרי דהבי"ת משתמש בהבנת סמוך. אך אמנם מה שנרא' לע"ד להקשות להב"ח דאם כונת הש"ס הוא כן כמש"ל וכמ"ש הרב פרי האדמה דא"כ אמאי לא משני בש"ס פורים איצטריכא ליה סד"א דכיון דבשאר יו"ט לא צריך לדרוש בתוך המועד עצמו כפי שיטת הב"ח א"כ גם בפורים נמי אין שואלין ודורשים בפורים עצמו קמל"ן דצריך לדרוש בפורים עצמו כשחל בשבת דכיון דאין אנו קורים בענינא דיומא כלל ואפי' מגילה א"נ משום פרסומי ניסא מש"ה דורשים בפורים עצמו וא"כ איך מיחס הר' פרי האדמה שיטה זו בש"ס לדעת הב"ח ודו"ק. תו חזיתיה להרב ברכות המים שם דתמה תמיהא רבתי להרוקח בסי' רמ"ד דכתב וז"ל ואע"ג שדורשים הלכות החג בחג יש לדרוש שלשים יום קודם כדכתיב החודש הזה וכו' והרואה יראה בפסחים ד' ו' שבתחילה הביאו סיעתא לרשב"ג מפ' זה והודחה ודברי הרוקח צ"ב עכ"ד יע"ש באורך. ובאמת נראה דזה קושיא גדולה לרוקח דאיך קאמר דסומך דבר להחודש הזה כיון דבש"ס שם דחה אותו דדילמא בחמשה בירחא קאי ועיין בתוס' שם דפי' פי' הש"ס דאע"ג שאמר הקב"ה למשה בריש ירחא דילמא משה לא אמר לישר' אלא בג' בירחא. אך אמנם מציאה מצאתי במכילתא בפ' בא על פסוק דברו אל עדת בני ישר' וכו' כ' וז"ל הדיבור הזה בר"ח ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד אתה אומ' הדיבור היה בר"ח וכו' או אינו אלא הדיבור ולקיחה בעשור ת"ל החדש הזה דברו וכו' אימתי היה הדיבור בר"ח ולקיחה בעשור וכו' יע"ש נמצא דהמכילתא דרש סמוכין דלא היה אלא בר"ח היפך הש"ס דפסחים משום דסמך החודש הזה לדברו וא"כ הרוקח הוא דאמר כי האי תנא דמכילת' אלא דהרוקח הוסיף ודרש דהחודש הזה היינו חודש אחד שלם תן לחכם ויחכם עוד ושמחתי שמחה גדולה. ואנחנו לא נדע טעמא מאי השמיטו הרמב"ם הילכתא זו דשואלין בה' פסח שלשים יום קודם כמו שפסקו כל הפוסקים. סימן יו"ד כתב הטור בסי' ת"ל שבת. שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס וכו' והטעם דפסח מצרים מקחו בעשור ויום שבת היה ולקחו כל א' שה לפסחו והיו אלדיד'ם ממצריים ולא היו רשאין לומר דבר. והנה כל, המפרשים אחזו צע'ר דא"כ הו"ל ליחס הגדולה לעשרה בחודש אפי' בחול. ולע"ד נר' פשוט במה שהקשה עוד הב"ח דא"כ כל הד' ימים יהיו נקראים גדולים וכל אחד