בני יוסף (קריו) שסה

בית דוד ז"ל בה' שבת בסי' ק' וק"א דפסק להתיר להחם בע"ש כדי לשתות בשבת יע"ש וא"כ נימא דמאי דנקט מתני' הוחמו בשבת אינו החידוש על ענין רחיצה אלא לענין שתיה דתידוק מינה דמע"ש מותר. ובדוחק אפשר לומר דס"ל להש"ס דזה דבר פשוט ולא אצטריך לאשמועי' האי מתני' ואלא ודאי החידוש הוא לענין רחיצה ולא לענין שתיה. ועוד אפשר לתרץ דמה דלא משני הש"ס הכי היינו משום דהיינו צריכים לפרש נמי דהדיוק מתני' דמע"ש מותר בשבת לשתיה היינו דוקא כשטומנין בתנור כדי לשתות למחר דוקא ולא בלילה וכמ"ש הר' הנז' בסי' ק"א וכיון דלא פסיקא מילתא לא נדחק הש"ס לתרץ כן דכונת מתני' היינו ביום שבת דוקא. ואולם צריך להבין בדברי הרב הנז' דבסי' ק"א פסיק ותני דדוקא ביום מותר ובלילה אסור ובסי' ק' סתם דבריו וכתב בסיום דבריו וז"ל והנה מה שנוהגין ליתן מעט מים לשתיה בתנור ע"ש וכו' ומ"מ טוב ליזהר ליתן מבע"י דאז שרי וכו' ע"כ דמשתמען מלוהי דהוא מותר בכל גוונא. וצ"ל דבסי' ק"א דמיירי דהוא מבע"י שרי אף בלילה כיון דהוי מבע"י לא חיישי' שיחתה בליל' להתחמם היון דכבר היה שהות רב דדוקא אם הוא עד מוצאי שבת התם כתבו התוס' במס' שבת ד' י"ח דחיישי' שמא יצטנן וכו' דכיון דעבר זמן רב זמן זמנם מש"ה חיישינן שמא יצטנן אבל מבע"י עד הלילה לא חיישי' הכי ומה גם לפי דעת הרב הנז' דכ' דכ"ז שכתבו התוס' דחיישי' שמא יצטנן היינו דוקא כשמטמין מים לבד אבל במטמין בתנור שמטמין חמין שיש בו אש הרבה דודאי עומד בו החום לא חיישי' וכו' יע"ש. אבל בסי' ק"א מיירי במטמין עם חשיכ' דהתם לא שרי לשתות בלילה דחיישי' שמא יחתה כיון דלא היה שהות הרבה. ברם אי קשיא הא קשיא על הש"ס במאי דפריך והתניא חמין שהוחמו מע"ש וכו' ומאי קושיא שאני התם דאסור הוא משום דהם חמי האור ומשום גזרת הבלנים דמחממים בשבת אבל כאן במתני' דהם חמי טברי' דמותרין וכמ"ש בש"ס דהתירו חמי טבריא וכן פסקו קמאי ובתראי כאשר אבאר לקמן בעה"י א"כ שני דין מתניתין לברייתא ומש"ה מותר: ומטעם זה אפשר למצוא סמך להתיר בנ"ד בענין המקוה של בית המרחץ דוקא דעכ"פ אינם חמי האור ממש אלא מתחממים מחום המרחץ דשמא בזה לא גזרו רבנן כיון דכל הטעם שאסרו חכמים הוא משום דהרואה אומר היום הוחמו וכמ"ש רש"י שם גבי מ"ש בש"ס אבל בכלי ד"ה אסור כתב וז"ל דהרואה אומר היום הוחמו וכאן כ"ע ידעי דבמקוה הנז' לית בו אור מתחתיו דלא יש שם כלי מתכת כנהוג אנא מחום המרחץ ודמי קצת לחמי טבריא. ועוד דבמקוה הנז' לית בו משום גזרת הבלנין משום שמא יבא להחם בשבת כמ"ש דכיון דאין בו הכלי של מתכת כנז'. והרי זה דומה לטעם ההיתר שהתיר הרב בני יאודה עייאש ז"ל בתשו' סי' ל"ב דכתב וז"ל דמקוה המיוחד לרבים שאני דרבים מזהר זהירי ולא אתו לידי טעות שיבואו להחם בשבת דכל חד מדכר לחבריה וכו' וגם ביחידי' שיש להם לקוחות בחצרם יש להתיר דהנך נמי ליכא למיחש משום דסתם נשים עומדות על גבן לעיין לראות אם טובלות כהוגן ממילא לא יבואו להחם בשבת יע"ש. והדבר הקשה לע"ד דאינו מספיק כל זה להעלות ארוכה בתיקון זה דמה בצע כיון דכל הטעם האיסור הוי משום שהרואה אומר היום הוחמו והנה הוא עושה כן וכמו שפרש"י ז"ל וכן עלה על שפתיו הרב הנז' דברי רש"י הנז"ל וא"כ איך נאמר דמותר משו' דרבי' מזהר זהירי. אמנם לב' הט' שכ' בעניותין לעיל ניחא דהתם כול' יודעי' דאינם חמי האור ממש ומט' זה נר' להתיר בבית המרחץ דוק' ולא בטבי' של הכולל יע"א דהם חמי האור ממש. איך שיהיה עכ"פ גברא רבא קא חזינא ואילן גדול לסמוך עליו להתיר במקוה המיוחד לרבי' ומשו' דמדכרי אהדדי ואף שיש לדחות דבריו וכמש"ל מ"מ גברא רבא אמרה וכדי לצאת י"ח דעת עליון יקח חבר עמו כדי לטבול שם בשבת. ואולם נר' טעם להתיר אף במקוה של הכולל דכ"ז אינו נכנס בסוג מים חמין אלא פושרי' דהופג צינתן מיקרו וכהאי שיעורא וכמ"ש בתשו' חכם צבי סי' י"א דאסר לנו את החמין והתיר פושרים יע"ש אה"נ ס"ט ע' להר' שביתת יו"ט חא"ח סי' ח' ולהר' גנזי חיים מער' ט' אות ג'): סימן ט' כתב הטור א"ח בסי' תפ"ט שואלין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום. עיין להר' ב"ח דתמה לפי מנהגינו שאין אנו דורשים בפסח עצמו ועלה בישוב דמ"ש משה תיקן לישראל שיהיו דורשין הלכות פסח בפסח אינו בפסח עצמו אלא סמוך לפסח דהיינו ל' יום קודם אבל לא בפסח עצמו והיינו כמ"ש חייב אדם ליטהר ברגל לאו דוקא ברגל עצמו אלא סמוך וכו' יע"ש. וע"ז תמה הר' חק יעקב להב"ח ממאי דאמרי' בש"ס דפ"א דמגילה ד"ד על הא דאמרינן התם פורים שחל להיות בשבת דורשים מענינו של יום מאי איריא פורים אפי' יו"ט עצמו נמי דתניא משה תיקן לישר' שיהיו דורשין הלכות פסח בפסח וכו' ומאי קושיא הא התם לאו בחג עצמו אלא סמוך לחג ופורים שחל להיות בשבת דורשין באותו יום דוקא לפרסם הנס וכו' יע"ש וחזיתיה להרב יד אהרן דרצה להליץ וז"ל ומה שהביא ראיה מדברי התוס' וב"ח היינו שהתוס' כתבו בפי' דביו"ט עצמו דורשין או לרבותא דאפי' שדורשין ל' יום קודם אפ"ה דורשין ביו"ט עצמו ובזה נסתלק' קושית הר' חק יעקב עכ"ד. ודבריו באו סתומים וחתו' לע"ד לא ידעתי שכול כונת דבריו. ואחר העיון אני אפרש כונת דבריו לפקע"ד והוא דכונתו הוא לומר דהב"ח אח"ך כבר דחה דבריו מדברי התוס' דמגילה ומה שלא דחה דבריו מכח הסוגיא ערוכה שם הוא משום דהתוס' פירשו דברי הסוגיא כן אמנם לפום פירוש הגמ' לדעת הב"ח יד הדוחה נטויה לפרש כונת הש"ס דלעולם מ"ש משה תיקן לישראל שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח וכו' היינו סמוך לפסח וכונת הש"ס הוא כן פורים שחל להיות בשבת דורשין באותו יום עצמו כיון דלא יש ל' יום מקודם כמו שיש בשאר יו"ט וכן פירשו תוס' שם דבפורים לית דין ל' יום קודם ולזה מקשי בש"ס מאי איריא פורים וכו' היינו כונתו דכיון דלא יש ל' יום קודם הא ודאי הדעת נוטה דצריך לדרוש באותו יום וכ"ש דפורים הוא חמור משאר יו"ט משום דאיכא פרסומי ניסא אפי' יו"ט נמי וכו' הכונה דהרי ודאי צ"ל דבשאר יו"ט דהוי הדין דדורשים ל' יום קודם ולא ביו"ט עצמו אם עבר ולא דרש בל' יום קודם הא ודאי דהדעת מכריע דצריך לדרוש בתוך המועד עצמו זהו בשאר יו"ט כ"ש בפורים דחמיר משום פרסומי ניסא ועוד דחל בשבת דלא יש ענינא דיומא דאין קורין המגילה בז ביום משום גזרה דרבה וא"כ הא ודאי צריך לדרוש בענינ' דיומא הרי אפי' שאר יו"ט נמי דלא חלו בשבת דאע"ג דקוראים בס"ת בענינא דיומא אפ"ה אם לא דרשו בסמוך לפסח וכן