בני יוסף (קריו) שסד

מינה שמעי' בע"א גוי וע"א ישר' אינו נקרא מפסיד ממון וע"ש ואף דאח"ז כ' דכ"ז לא יגהה מזור להר"מ וכו' הא מיהא לדעת הרי"ף נוכל להסביר האי סברא דאינו רחוק מן השכל כיון דדמי למומתא דשבועתם אינו מועיל דאם לא רצה לישבע ושילם עפ"י עדות ע"א ישר' אינו נקר' מפסידו ממון בעדותו כן נמי דכוותא כשיש ע"א גוי וא' ישר' אינו נקרא מפסיד ממון בעדותו: ותו דבנ"ד כפי הטענות המסודרות בשאלה הוא דשמעון לא ידע מתחי' בהאי חאקורה הנז' אם הוא שייך לראובן כלל אלא חושב דמסיח לפי תומו הגוי והוא שאל לשמעון אתה זוכר במעבר המים דהיה שם והוא השיב האמת במה שהוא דהיה שם המעבר הנז' וכ"כ שאל ממנו על בנין בית התבשיל והשיב הן. ושמעון הנז' הוא משתומם ושואל ממנו מאי נפקא מינה משונה השאלה הנז'. ואיך שיהיה אחר גמר הויכוח שביניהם הנה היו שם באותו מושב גדולים ואילי הארץ ואמר להם אתם עדי והוא לא ידע על מה ועל מה הוצרך ליחדם לעדים ואמר הלא דבר הוא וא"כ לא כיוון להזיק ולא במרד ובמעל ולאו אדעתיה והא ודאי פטור. ועיין להר' משאת משה ח"מ ח"א סי' ס"ח דנדונו היה בגוי דהגידו לו איך ראובן בא בתוך העיר ושאל מאחד מהם מי הוא ראובן והראה א' מהם את ראובן ותבע ממנו סך מה שהלוה לו וראובן צווח ככרוכיא ואמר שאין עליו שום תביעה ומעולם לא לוה ממנו ושאול שאל ראובן משפט זה שגילה לגוי היכן הוא דחייב כדין מוסר והשיב וז"ל דאילו הא בכי הא דנ"ד כי לא במרד ובמעל עשה כי אם לתומו הגוי גופיה אטעיה לפי דרכו כי דבר סתר לו דבר פשוט ומבואר לגמרי דפטור יע"ש וא"כ בנ"ד הוא ממש דומ' בדומה כנדון הרב הנז' דלאו אדעתיה ופטור: ברם נשאר לנו להבין דהתינח מה שהעיד באותו מושב אמנם במה שהעיד אח"ז בערכאות לפני הערכי דהו"ל להשתמט ולפי הפוסקים שכתבנו לעיל זו הלכה נעלה דג' מדרגות יש ועיין להר' משאת משה שם בנדונו הנז' דחייבו למי שגילה הראשון שראובן בא לעיר ואמר לו כבר בא הבע"ח שלך דחייב לשלם כל מה שפרע מכח ס' הכנה"ג יע"ש. אמנם יש לדחות דלא דמי דהתם שאני דהגוי לא תבעו לעד אלא הוא מעצמו הלך ומסר לא כן בנ"ד דתבעו הגוי מתחי' וטרדו בדברים בערמה ובתחבולה ובתומו הודה לדבריו כי לא ידע מזה כלל ועשה הגוי עדים לאילי הארץ וא"כ היינו יחדו וביחדו כבר מלתינו אמורה דמסהיד בדיעבד לכ"ע מלבד דיש פוס' דס"ל דאף לכתחי' מסהיד וכמ"ש לעיל ואדרבא עשה מצוה וקדש את ה'. ואולם כפי מה שכתבנו לעיל בענין אדם חשוב דכתבו הפוס' דאזיל ומסהיד אף גם זאת כתב מור"ם בסי' פ"ח ודישרן סמיכין עלוהי דחייב לשלם דהוי מציל עצמו בממון חבירו אף גם זאת דחילול ה' נגעו בה אפ"ה יען דגרם היזק לחבירו כיון דבדיננו לא היה חייב כמו חבלות חייב לשלם אם באמת העיד. א"כ השתא דאתית להכי אף אנו נאמר דגם ביחדו דהוי חילול ה' אהני לן כדי לפוטרו משמתא אבל לענין ממונא כדקאי קאי וחייב לשלם לפי סברתם בנ"ד. אך אמנם לענין דינא יכול המוחזק לו' קי"ל כס' הרב פמ"א בסי' ק"ה דכ' דפטור מתשלומין כדעת המרדכי כשאומר דאמת העדתי אף שבדין ישראל אינו חייב יע"ש. ואף שהר' עדות ביעקב בסי' פ' כ' דאין לומר קי"ל כס' המרדכי כבר כ' ה' זרע אברהם סי' י"ב ד' קי"ד דגדולי אחרונים הסכימו כהמרדכי יע"ש והאגודה ס"ל כס' המרדכי. וכן הרמ"ה כבר כתבנו לעיל דדעתו כס' המרדכי וכן הראב"ד ז"ל קאי כס' המרדכי הובאו דבריו בש"מ בפ' הגוזל וז"ל אבל בעדות שאין לו לטעון עליו שום טענה כיון שהודה בפניו והזמינו לעדות דא"ל אני רוצה לכפור בו ולחלק ביני ובינך או שתשחוק בעבור אהבתי אני אומר (עכ"מ וחע"ד): סימן ח' נשאלתי בענין המקוה שנעשה מחדש זה כמה ימים פעה"ק ירושלם ת"ו ומחממין מימיו מתחתיו מעש"ק ואנשי מעשה טובלים בתוכה ביום ש"ק כשיש לו צורך. וכ"כ כשלא יש מים במקוה הנז' טובלים במקוה של בית המרחץ ולכאורה נר' דלאו שפיר עבדי כאשר נבאר. אם יש טעם להתיר בכחא דהיתרא. וה' אלדי'ם יעזור לי כיר"א: תשובה לע"ד נראה לכאורה דמלתא כדנא לא מצאתי דבר מספיק כדי להתיר וזה החלי בס"ד. והנה שורש דין זה נובע במס' שבת ד' מ' ע"א דאמרי' התם אמר ריב"ל בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע"ש והתחילו הבלנין להחם בשבת ואומרים מע"ש הוחמו אסרו את החמין והתירו את הזיעה ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרי' מזיעים אנחנו אסרו להן את הזיעה והתירו חמי טבריא וזיעה במקומה עומדת ע"כ. וכן אמרי' שם ד' ל"ט ע"ב גבי מאי דאיפליגו תנאי בברייתא לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ור"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר ואמר ר' יוחנן הלכה כר"י וכ' רש"י ז"ל בד"ה והאי תנא דפלוגתייהו הוא בחמין שהוחמו מע"ש וכ"פ כתבו התוס' בד"ה בין בחמין וכן כתב הריטב"א בשי' לשבת מכ"י יע"ש. ועוד איפלגו אמוראי התם בחמין שהוחמו ע"ש דרב סובר דרוחץ כל גופו אבר אבר ושמואל סבר פניו ידיו ורגליו. והרא"ש בפסקיו הביאו האי סברא דשמואל לחוד לפסוק הלכתא כותיה. וכן הרי"ף ז"ל הביא האי סברא דשמואל דדעתו לפסוק כוותיה. והר"ן שם כתב דנקטי' כותיה דשמואל דתניא כותיה יע"ש. והרמב"ם בפ' כ"ב מה' שבת ה"ב פסק וז"ל מפני מה אסרו חכמים ליכנס במרחץ בשבת מפני הבלנין וכו' וכ"כ הטור בא"ח סי' שכ"ו פסק וז"ל אסור לרחוץ כל גופו בשבת ויו"ט אפילו במים שהוחמו מע"ש ויו"ט וכן פסקו מרן בס' הקצר יע"ש דמכל הני רבוואתא דאסרו רחיצה בשבת הא ודאי דבנ"ד נמי דינא הכי דדא ודא אחת היא דמ"ש טבילה מרחיצה. ואף גם זאת דהיה אפשר לחלק בין לחיצה לטבילה דלאו דרך רחיצה היא וכמ"ש בש"ס בפ' חבית ד' קמ"ז דקאמרי' שם הרוחץ דיעבד אין לכתחי' לא מכלל דלהשתטף כל גופו אפי' לכתחי' ש"ד ופי' רש"י דלאו דרך רחיצה היא יע"ש. הא לא קיל"ן כהאי מתני' דאוקימנן כר"ש ולית הלכתא כוותיה אלא כר"י דאפי' שטיפה אסור. ובסוגיא הלזו מפ' כירה ד' ל"ט ע"ב הנז' לא עזבה נפשי לשאו'ל מאי דקשיא לי לכאור' במאי דמותיב הש"ס מאי רחיצה אילימא רחיצת כל גופו אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין הא חמין שהוחמו מע"ש מותרין והתניא וכו' אמאי לא משני דהא דנקט במתני' אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת לאו משום דתידוק מינה לחמין שהוחמו מע"ש דמותרין ברחיצה אלא כדי לאשמועי' דאסורין בשתיה משום דהוחמו בשבת ותידוק מינה דאם הוחמו מע"ש מותרין בשתיה דדוקא רחיצה אסורה אבל בשתיה מותר להחם בע"ש כדי לשתות בשבת. ועיין להרב