בני יוסף (קריו) שסג

גבי כסא דכספא שהאונס בא ממש מחמת המפקיד זהו מה שמחלק הסמ"ע משם הר"ן. ברם מה שדימה אותו הר' פמ"א לדין מהר"ם בענין שלטון דהו"ל רוע מזלייהו הקהל ואין האונס בא מחמת המוכה. זה אינו דהאונס בא מחמת המוכה וכך הוא דרך השרים לגזור על הקהל דיוציאו המשפט לאורה ואם לא יהיו שומעים חייבים עונש וא"כ הדר דינא דבא מחמת המוכה והרי זה דומה לדין דכסא דכספא דאמרי' אדעתא דכספא אתו והדרא קו' לדוכתא אבל לפי מה שכתבנו בעניותין ניחא. עוד כתב וז"ל בין כך ובין כך דין זה במחלוקת הוא שנוי ומצי לומר קי"ל ופטור יע"ש. ואולם בנ"ד לא נוכל לומר כן אף אם נניח דכל זה נקרא אונס אפ"ה אנן דבאתרא דמרן יתבינן ומרן כבר פ' בס' הקצר בסי' שפ"ח סעיף י"ד כסברת הרי"ף והרמב"ם דאף באונס הכאה חייב. ועוד סיים הר' הנז' וז"ל וכ"ש דבנ"ד מצינו מחלוקת במעיד עדות לגוי לר"ת ולמרדכי והאגודה אין כאן חיוב ממון וכ"ש שאין שמתא וכו' יע"ש. ועפ"י מה שכתבנו לעיל וכמ"ש הרבנים הנז"ל דדברי ר"ת ודברי המרדכי הנז' הם מוסכמים כשבדיננו אפילו אם היו ב' עדים אין אנו מוציאין ממון על פיהם כנ"ד דהר' פמ"א דהיה עד א' ערל או דהיה טוען פרעתי וכן בנ"ד דחייב לפרוע העד ומה גם דהרב פמ"א בעצמו בסי' ז"ך בח"א בנדון שלו דהיה לו מודעא וכתב בתוך התשו' וז"ל ומעתה נבאר הדין שלפנינו וכו' אם יברר ראובן שהוא פטור עפ"י המודעא יראה ודאי שחייב יהודה כיון שאם היה בדינינו היה פטור וכו' יע"ש. ומפשט דבריו נראה דהכונה לומר חייב ליפרע ואמאי חייב ליפרע לדברי המרדכי דהרי זה דומה למדרגה ב' דהביא לעיל מיניה אלא ודאי דכונת הר' לומר דכיון שבדיננו אינו חייב הו"ל כמו שהעיד עדות שקר דחייב לשלם מדינא דגרמי כמו שכ' במדרגה שלישית היפך ממ"ש בסי' ק"ה. אלא דצ"ל בהכרח דמ"ש חייב רצונו לומר חייב נדוי ולא ממון כמדרגה השנית וסובר הרב דכונת המרדכי דקאמר שהוא אמת היינו אף שבדיננו אינו חייב הא מיהא עדותו הוא אמת כדי להשוות ס' הרב מדידיה אדידיה: איך שיהיה נמצא כי כפי הפמ"א בסי' ק"ה תור' יוצאה לנ"ד דפטור שמעון מתשלומים מטעם דאמת העיד ואף שבדיננו אינו עולה לפו"ד אפ"ה פטור כס' המרדכי ועיין בשיטה מקובצת בפ' הגוזל דהביא דברי הרמ"ה שוה כדעת המרדכי הנז' דאינו חייב בתשלומים וא"כ יכול לו' קי"ל וכמ"ש הפמ"א שם ופטרו בנדון דידיה לעד א' ישר' ועד א' ערל אף דבדיננו פטור דערל פסול לעדות ועוד דאין נזקקין לנכסי יתומים ומצי לומר פרעתי אפ"ה פטרו הר' מג' טעמים. א' שהכריחו אותו ע"י גוים. ב' משום דאיכא חילול ה' שיחדו. וג' משום זה החוק יע"ש ובנ"ד איכא ב' טעמים הנז' משום חילול ה' דהרי כבר כתבינן בעניותין דבענין זה מפורסם דהיה דר בו כמה שנים אין לך יחוד גדול מזה ואף דלא יחדו מעיקרא כבר פירשנו לעיל דזיל בתר טעמא דהעיקר הוא כדמצי לאשתמוטי כמ"ש המפרשים ובנ"ד לא מצי לאשתמוטי כי ביודעו ובמכירו דהוא אדם חשוב ומכובד הא ודאי אינו יכול להכחיש דאין החי מכחיש החי בכה"ג אין לך חילול גדול מזה. וכ"כ טעם הב' משום ביטול החוק וכדאמרן לעיל. והטעם הג' דכ' הרב הנז' דהכריחוהו להעיד בעש"ג הן אמת דבנ"ד בזמן הזה לא יש בו שום אונס אך אמנם איכא אונס דאיבה ויכולים לעשות רעה. ופוק חזי מ"ש הרב מוהר"ח טאטייצאק בס' משפטים ישרים סי' ס"ה דאפי' אינו אונס גמור אלא שאם לא מגיד יהיה לו חסרון כבוד מצי להעיד וסיים בסוף התשו' וז"ל ואפשר דטעמו דפסקי הרא"ש דכ' דבזה"ז היודע עדות לנכרי צריך להעיד לא הוי מטעם החק אלא טעמו משום דבעה"ר אנו בגלות ואנו כפופים תחת ידם ואם אין אנו מעידים מה שאנו יודעים יש לאל ידם לעשות עמנו כמה רעות וכו' יע"ש: ועוד טוען שמעון דהוא לא העיד איך נשתמש הגוי בחרישה וזריעה כמו שהעיד הע"א דזהו מה שהועיל לפי דינם אלא מה שהעיד דוקא הוא דמעבר מים היה שם דזה הענין אף בלא עדותו יכולים לברר דשולחים עדים גוים ורואים איך קבוע שם זה המעבר ואם נאמר דעיקר העדות הוא על זמן קדמון זה כ"ה שנים שהיה המעבר שם לזה מברר שמעון בירור גמור איך שאל זה השאלה מאילי הארץ וכולם השיבו לו דבזה העדות אינו מועיל לזכותו כלל ופוק חזי בכל חאקורא' העומדו' פעה"ק יש חצרו' בנויו' אחורי החאקוראס ובכולם יש מעברות לבתי הכבוד דנוטפי' שם וזה מפורסם ועבידא לגלויי ואם דינם היה כן דהמעבר נקרא שמוש א"כ כיצד היו מניחים בעלי החאקורה לבעלי החצרות הרי היו מחזיקים בהם הא ודאי דזה לא מעל' ולא מוריד ושמעון יש לו עד א' המסייע לו דאו' דשמעון לא העיד איך הגוי נשתמש אלא המעבר כנז'. וג"כ במה שהעיד שהגוי אמר לו שיבנה לו בית התבשיל ניחזי אנן איך זוכה בעדות זו אף לפי דינם דאדרבא איפכא מסתברא דיש צד לומר דממה שלא בנה משם ראיה שאינו שלו. אלא עיקר זכיה אמיתית בדינם הוא מטעם מיסריף רוצה לומר שמוש בגוף הקרקע דהיינו חרישה וזריעה מה שלא העיד וכאשר מסייעו כן לדבריו העד ישראל. ואם הבי דוואר קלקל המשפט ולקח שוחד ומה גם כדי להרויחו לגוי ולהפסידו לישר'. וכן מצאנו להרב בתומים אות יו"ד דכתב עמ"ש מור"ם וכן במקום שאין מוציאים ממון עפ"י ע"א יכול להעיד הקשה פשיטא ותי' וז"ל דנימוס של בי דוואר שלא לפסוק עפ"י ע"א אך בזו שהעיד קלקל הבי דוואר הדין ועיוות משפט והוציא ממון על פיו והו"א דחייב ע"א לסלק היזיקו דגרם היזק עפ"י עדותו ולכך קמל"ן דהוא פטור כי לא הו"ל לאסוקי אדעתיה שיקלקלו המשפט ואין בו עון ופטור יע"ש: עוד יש לאלו'ד מלין במאי דכתבינן מעיקרא בנ"ד דהוי העד הא' גוי ובדיננו גוי פסול לעדות וא"כ הדר דינא למ"ש בש"ס דמשמתי' ליה מט' דאינהו מפקי ממונ' אפומיה דחד. לזה יש מקום לפטור את שמעון במה דחזיתי' להר' בית אברהם בח"מ סי' כ"ח דהק' אמאי הרי"ף השמיט האי דינא דלא אמרן אלא חד אבל תרי לא. וכ' דכונת הש"ס דקאמר אבל תרי לא אין פירושו שהם ב' עדים ישר' דהא ודאי פשיטא אלא הכונה הוא דסו' הרי"ף דאם הם ב' עדים א' גוי וא' ישראל והעיד הישר' עם הגוי לא אמרינן כיון. דעדות נכרי אינו מועיל והו"ל כאילו העיד ישראל לבד והוציא ממון על פיו אלא כיון דהוו ב' סהדי א' גוי וא' ישר' עפ"י ב' עדים מיקרי ועלה אמרי' לא אמרן אלא במיגסתא אבל בי דוואר אינהו למומתא שדי להו וכיון שהעתיק הרי"ף האי ס' דבי דוואר כבר שמעי' מינה חלוקה ראשונה דכמו בי דוואר אפי' דשבועתם ודינם כלא חשיבי ואין בו מועיל אמרי' דאינו נקרא מפסיד ממון בעדותו