בני יוסף (קריו) שסב

לן אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי מפקי ממונא אפומיה א איבעי לן לאסהודי או דילמא כיון דאדם חשוב הוא לא מצי לאשתמוטי תיקו. וכתב הרא"ש וז"ל וכיון דלא איפשי' אזיל ומסהיד יע"ש דנר' מדבריו דאדם חשוב אף לכתחי' אזיל ומסהיד ואין לו שום עון אפי' דגרם לאפוקי ממונא אפומיה דחד דבדיננו לא יש חילוק בין חשוב לשאינו חשוב דאפי' החשוב אינו נאמן כבי תרי אפ"ה אזיל ומסהיד לכתחי'. איברא דכפי פי' הרב"י בכונת הרא"ש נפיק מיניה חורבא לנ"ד דהנה הרב"י ז"ל יהיב טעמא בכונת הרא"ש דכיון דבשעה דקמסהיד לא בריר לן דליסמכו עליה כבי תרי מצי לאסהודי ע"כ דנר' מדבריו דכל טעם ההיתר הוא משום דלא בריר לן ומחוסר ידיעה אבל אם ברור לן כשמש דיסמכו עליה כבי תרי הוא אסור להסהיד כיון דגרם דמפקי ממונא עפ"י עד א'. וא"כ דכוותא נמי כשכבר העיד העד א' גוי עדותו ובא זה הישר' והעיד בין חשוב ובין אינו חשוב ונצטרף לשנים דבריר לן דמקבלים עדותו דעפ"י ב' עדים יקום דבר הא ודאי דמשמתי' ליה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וא"כ בנ"ד נמי דבריר לן דיקבלו עדותו מכח דכבר בא העד א' מקדמת דנא. וא"כ החשיבו' אינו מעלה ומוריד לפי פי' הרב"י: אך אמנם חזה הוית להרב מוהר"ש חייון ז"ל בסי' כ"ח דהביא דברי הרב"י הלזו ותמה על דבריו וז"ל והר' מוהרי"ק נתן טעם לדבריו ואינו נר' לי במחילה דהסברא היא דאין לו להעיד לכתחי' כיון דלא איפשיטא ולי נראה דצדדי הבעיא הוו אי מצי לאסהודי כיון דאדם חשוב הוא ולא מישתמיט ואיכא חלול ה' או לא מסהיד והוי ספק איסור חלול ה' ואזלי' לחומרא עכ"ד. וא"כ לפי דבריו דצדדי הבעיא הוא משום חלול ה' א"כ לכתחי' אזיל ומסהיד ואל"ה חיישינן מחטאת וה' יחשוב לו עון. וכן נר' דעת הסמ"ע בס"ק כ"ה. ואף דרש"ל בסי' כ"ג כ' דט"ס נפל בהרא"ש וצ"ל לא יעיד אלא ישלם מכיסו. הרי סיים הרב הנז' וכ' דהיכא דעבר וקמסהיד לא משמתי' ליה וכו' יע"ש וכן כ' הש"ך בס"ק י' יע"ש ואף דלא ביאר הר' הנז' ע"ע תשלומין הא ודאי כ"ש הוא. וע' להר' בתומים תפס דברי רש"ל בין לשמתא ובין לתשלומין דהכי כ' בס"ק י"א וז"ל ודעת הש"ך כדעת יש"ש דטעות נפל בדברי הרא"ש וצ"ל לא יעיד והיינו לכתחילה אין לו להעיד אבל כשהעיד לכ"ע פטור מריחוק ותשלומין דהא הוא איבעיא דלא איפשיטא בש"ס ולא מפקי' ממון מספק. וע' עוד להרב כנה"ג בהגב"י אות כ"ג דתמה עוד על הרב"י וכ' וז"ל אם בעית הש"ס היתה אם הלך להעיד וכו' היה צודק תי' ר' המחבר אבל כיון דבעית הש"ס היא אי מצי לאסהודי אין תי' זה צודק ובס' בני שמואל תי' וכו'. וכתב עוד שכן מצא בכ"י למוהר"א די בוטון ז"ל ונכון הוא יע"ש. וא"כ בנ"ד פטור שמעון ממה שהעיד מכח ספק חילול ה' ואזלי' לחומרא ולכתחי' אזיל ומסהיד ושמעון הנה הוא מכובד גם בעיני הגוים ולא מצי לאשתמוטי ועיין בסמ"ג עשין ק"ז דקראו לאדם חשוב צורבא מרבנן והגוים מחשבים בו לצורבא מרבנן שמעון: אך מה שעומד לנגדינו אוא תשובת מור"ם בסי' פ"ח דנדונו היה בעדים שראו שהכה את פ' והלך המוכה וקיבל לפני שופט העיר והביא עדים והשיב הרב וז"ל ואין לחלק דשאני הכא דאלו הדיינים לא יוכלו לאישתמוטי ודמיא לאדם חשוב דסלקא בתיקו וא"כ נאמר דאפי' דלכתחי' לא היה להם לעשות מ"מ בדיעבד אין לענשם וכו' ואפשר דכאן דגיזם וכו' אפי' לכתחי' שרו מ"מ לא יועילו טענה זו כי מ"מ הצילו עצמם בממון חבירו וחייבים לשלם וכו' יע"ש הרי דהר' סובר דאדם חשוב נהי דפטור משמתא אבל מממונא חייב מדינ' דגרם לו היזק. לזה אמינא דראה ראינו שהלכה זו דחאוה גדולי הפוסקים ראשון אדם הכנה"ג והר' פמ"א בח"א סי' ק"ה דתמה עליו כמה תמיהות זה יצא ראשונה דמה שייכות איכא בדין המעיד בעש"ג עם מציל בממון חבירו דמעיד עדות לא אסרו אלא במצי לאשתמוטי אבל על צד האונס אין כאן איסור כמ"ש ר"ת. שנית דהביא ראיה גמור' ממ"ש בהגוזל בתרא ד' קי"ז ההוא גברא דהוה מפקיד כסא דכספא אתו גנבי וכו' ופטר רבא אף שהוא מציל עצמו בממון חבירו יע"ש. שלישית מ"ש עוד דלא מיירי הש"ס אלא לענין שמתא אבל לענין ממון פשיטא דחייב כמבואר במרדכי דהרי המרדכי כ' בהדיא שהוא פטור מממון יע"ש: ברם כד דייקינן שפיר אי מהא לא איריא ואמינא לה כי לקושיא ראשונה ושלישית יש להשיב דכונת מור"ם לומר דבש"ס לא מיירי אלא לשמתא וכל השקלא וטריא מראש וע"ס בש"ס היינו לענין שמתא לא לענין ממון ואף דהכונה לומר דבממון פטור וכמ"ש המרדכי דיכול לו' אמת העדתי היינו בנדון הש"ס דאומר בבירור שלוה ממנו והוא כופר ואומר להד"מ דהאומר לא לויתי וכו' ולפי דבריו לא הזיקו דאם ב"ד היה מאמינו בתורתינו היה חייב לפרוע והכי פירש דבריו לעיל מיניה וז"ל ואלו העדים צריכים לפרוע לראובן אע"ג דכ' המרדכי וכו' דאין העד מחוייב לשלם דיכול לו' אמת העדתי וכו' מ"מ בנ"ד מחוייבי' לשלם וכו' הואיל ובדיני ישר' לא מחייב וכו' יע"ש והכונה הוא כמו שכתבנו. ובתירוץ זה מתישבת מאיליו מה שתמה הר' כנה"ג בהגב"י אות כ"ה לתשו' מור"ם הנז' דדבריו סתרי מסי' פ"ו לפ"ח והניחו בתימה. ועפ"י האמור הנה נכון. ואחרי מופלג ראיתי להר' פרי הארץ ח"מ סי' י"ג ד' פ"ג והרב זרע אברהם סי' י"ב ד' קי"ד יע"ש דתי' כן וכ"כ בתומים ס"ק י"א. וסיים הרב הנז' וז"ל ויפה פסק יע"ש דסמך שתי ידיו על תשו' מור"ם הנז' וכ"כ הרבנים הנז' כולם קבעו לפסק הלכה. וכן בקדש חזיתיהו להרב שלטי הגבורים בפ' הגוזל בתרא וז"ל נמצא בשם הר"מ ב' יהודים שהכו זה את זה והלך השלטון וציוה לקהל לגזור בחרם אין להם לגזור ולהציל עצמם בממון אחרים וכו' ואם אינם יכולים יעידו ויפרעו לניזק הזיקו יע"ש ואפילו דבאמת מעידים אפ"ה חייבים כיון דבדיננו אינם חייבים כמו דמענישים בדיני גוים: וחזה הוית להר' פמ"א שם דתמה לתשוב' מור"ם הנז' ולדברי מהר"ם הנז' במ"ש בהגוזל ד' קי"ז ההוא גברא דהוה מפקיד כסא דכספא וכו' דפטרו רבא דאדעתא דכספא אתו וכו' יע"ש. ולענד"ן לישב דהתם שאני דכיון שהגנבים היו בביתו והכל היה בידם מיקלא קלי מעיקרא ולאו מידי עבד וכמ"ש בש"מ קמא משם ר' יהונתן ז"ל יע"ש וכן כ' הר' תורת חיים בשיטתו במס' קמא, ועוד דהתם הוי אונס מיתה וכמ"ש שם ר' יהונתן וז"ל מסתמא דכל גנבים נכנסים ואי קאי לאפייהו בע"ה קטלי להו וכו' יע"ש והנה גם הר' פמ"א שם עלה לישוב לקו' הנז' עם מ"ש הסמ"ע יע"ש ולע"ד גבה טורא בינייהו ולא דמי להתם דהתם כשמאנסין אותו שיביא ממון ראובן מבית ראובן אין האונס בא מחמת ראובן אלא רוע מזל שכנגדו דהרי עפ"י הסברא מה יש לו ליתן ממון ראובן שאינו בידו משא"כ