בני יוסף (קריו) שס

נתחייב היסת ולא רצה לישבע מרחיקין אותו ולאחר ל' יום מתירין בלתי תשלומין י"ל דבשלמא התם אם הדין אתו דאינו חייב לחבירו מה"ת נכוף אותו להוציא ממנו על ספק מה שאין כן כאן כבר הקשו התוס' אף שאמת העיד מ"מ הא הזיק בעדותו ותי' דבשביל כך אינו מחייבים אותו לשלם ממון אבל מ"מ לא טוב עשה בעמי'ו וכיון דאנו מסופקים אם אמת העיד או לא אין מתירין אותו דאף לפי דבריו שלא כדין עשה עד שירצה חבירו בריצוי כסף יע"ש דנר' מדבריו דתוס' מיירו שאין אנו מסופקים בדבר אלא בריר לנו מדכתב כיון דאנו מסופקים אם אמת העיד וכו' מכלל דהתוס' דכתבו דלא משמתינן ליה וכו' מיירי כשאנו יודעי' בבירור דאמת העיד דחייב לגוי ואף כי בדיננו הפקעת הלואתו מותר זה הוא מבחוץ אמנם הא מיהא האמת הוא איך חייב לגוי הא ודאי זהו כונת הר' התומים דיחס דעת התוס' עם מרן דחברם יחד. איברא דהרב הנז' הביא דברי התוס' לענין ממונא דכן תפס בדבריהם דכתב וז"ל ותירצו התוס' דבשביל כך אינו מחייבים אותו לשלם ממון וכו' ע"ש וזה אתמהא דבתוס' כתבו לא משמתי' ליה וכו' והא ודאי אשגרת לישן הוא מ"ש הרב הנז'. או י"ל כונתו דכפי המונח הנח'ה סובר'ת דמשמתי' ליה רוצה לו' ולא מתירין לו עד דמשלם א"כ הא בהא תליא וסוף סוף אתי לידי ממונא. איך שיהיה באופן דלנ"ד הא ודאי דמי למדריגה האמצעית דבר שמתא לחוד פפי ס' הכנה"ג הנאמר. וכס' מור"ם במפה וכתי' ב' מהסמ"ע: איברא דנוכל לומר כי כפי תי' ב' של הסמ"ע דנקט בסתמות שאינו יכול לברר ששקר העיד דאזי מנדין אותו לחוד נר' דאף דבדיננו הוא שלא כדין פטור לשלם מכלל דאם העד מברר בעדים כי אמת העיד אינו חייב אפי' נדוי דהכל הוא במדרגות. וא"כ לנ"ד כי העד יכול לברר כי אמת העיד אפי' כי בדיננו אינו מועיל עדותו פטור וכ"כ נוכל לפרש בדעת מור"ם במפה. וכן משתמע יפה מסוף דברי מור"ם שסיים ואם בעל דבר מודה אין משמתין אותו. ובודאי דאם הביא עדי' כדבריו היינו בעל דבר דאין לחלק ביניהם. וכן הוא סברת המרדכי פ' הגוזל קמא סי' קי"ז דכ' וז"ל ואם היה מודה שחייב לגוי לא משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח יע"ש ואף דהמרדכי בעצמו משם ר"ת בפ' הגוזל בתרא סי' קנ"ז כ' דמשמתי' ליה אעפ"י שמעיד אמת יע"ש היינו שהוא טוען שהוא אמת אבל אנחנו לא נדע וכמ"ש הרב פמ"א ח"א סי' ז"ך וס' מור"ם הנז' היא לקוחה מהמרדכי. ועוד כ' בהגהות מרדכי פ' הגוזל קמא סי' רי"ב משם ר"ת וז"ל חזרתי בכל צדדין דאותה סוגיא דלא מיירי לחייבו ממון לקנוס לשלם פי אם לשמותי בשביל דחציף יע"ש. וא"כ לדעתו נחתינן דרגא דכ"ז דוקא בטוען אמת העדתי ואנחנו לא נדע אבל אם מביא ראיה לדבריו הא ודאי אפי' שמתא ליכא. ואף שהכנה"ג הגב"י אות כ"ה בהמדרגות שסידר כ' כשאנו יודעין בבירור דהלוה חייב לגוי משמתי' ליה יע"ש היפך ס' המרדכי הנז' כבר דחה דבריו הר' זרע אברהם סי' י"ד דקי"ד יע"ש ועלה במסקנא דאפי' שמתא ליכא. והרב"י בסי' כ"ח הביא האי סברת המרדכי נר' דקאי כוותיה וצריך להכריח דכונת המרדכי בשם ר"ת הנז' היינו כמו שכתבנו דהוא טוען שהוא אמת ואנחנו לא ידענו. כדי שלא יהיו דברי המרדכי סותרין מדידיה אדידיה ואין לומר כי זה הוא דברי ר"ת והוא לא ס"ל ואם הים חולק הו"ל לפרש וכמ"ש ה' פמ"א שם יע"ש ואף שכתב הר' הנז' דהרמב"ם והרא"ש פליגי בס' ר"ת הנז' וכ"כ מוהרש"ח בסי' כ"ח. כבר הר' בית אברהם בח"מ סי' כ"ח תמה על הרב פמ"א וכ' וז"ל ולא הבינותיו דבריו דהרי הרא"ש לא כתב דמשלם ממון יע"ש. אלא דלפי דעת הרב רוח אחרת אתו בכונת המרדכי כדי להשוות עם הרמב"ם וכתב דכונת המרדכי דאינו חייב לשלם מדינא ואין מזכירין אותו דחייב לשלם אלא דמשהין בנדויו עד שהוא בעצמו ירצה לתקן את אשר עוות וישלם ואח"ך מתירין לו יע"ש והאמת כי זה דבר חדש הוא ואין גם אחד מכל הפוסקים קמאי ובתראי שסוברים זה בדעת המרדכי וכאשר פ' הר' הנז' ודלא כהגאון מוהרש"ל ומוהר"ש יונה והרב פמ"א וכו' יע"ש. וגם הסמ"ע והכנה"ג והר' משאת משה בח"מ ח"א סי' ס"ה דכולם הסכימו דמדרגות איכ' דכשאמת העיד אינו משלם כלל לדעת המרדכי וכשלא ידיע לן אין מתירין אלא עד דישלם מעצמו היפך הרמב"ם ועיין להר' עדות ביעקב סי' פ' דפ' דבמחלוקת שנוי הרמב"ם עם המרדכי ואע"ג דכ' דאין לו' קי"ל כס' המרדכי כבר כתב הר' זרע אברהם סי' י"ב ד' קי"ד דגדולי אחרוני' הסכימו כהמרדכי: וכד דייקינן שפיר בדברי המרדכי ראה תראה שאין יכולי' לסבול פירושו דהרי בסי' קי"ז כ' וז"ל אבל אינו משלם מדקאמר גבי מזבין לגוי וכו' משמתי' ליה עד שיקבל כל אונסא מכלל דהכא משמתי' ליה ולא מקבל ולא משלם ע"כ ומדשלל וכ' אינו משלם ולא קאמר אינו חייב לכלם נר' דלא יש בו שום שייכות ממון ואם כדברי הר' דאין מתירין לו עד שישלם הרי שיש בו שייכות ממון. ותו דניחזי אנן דכפי המרדכי שכתב דט' השמתא היינו משום דחציף אטו למי דחציף תשלומין יש בו דהרי המרדכי שם סמוך ונראה דימה דין זה לשף מטבע והמרדכי שם לעיל מיניה כ' דשף מטבע פטור דהוי גרמא וכמ"ש בש"ס בהגוזל קמא ד' צ"ח ואף דההלכה אינו כן הא מיהא המרדכי סו' דפטור וא"כ אמאי משלם כדי להתירו נהי דאין מזכירין לו חיוב ממון הא מיהא כיון דאין מתירים לו עד שישלם סוף סוף אתי לידי ממונא ומאי נפקא מינה וכי יכול להיות כל ימי חייו בשמתא ח"ו מיחזי כמו ערמה וכן לא יעשה כי התורה היא דרכיה דרכי נועם סוף דבר כי דבריו לא נתישבו על לבי. ועיין להכנה"ג בסי' כ"ח הגב"י אות פ"ה דכ' וז"ל ואעפ"י שאפשר לידחק דהמרדכי שכ' לא קנסי' ממון היינו לשלם ע"י הורדה הוא דוחק וגם שהרבנים וכו' יע"ש וע' להרב זרע אברהם סי' י"ב ד' קי"ד שהק' על דבריו כמו שהקשינו בעניותין יע"ש: איך שיהיה נחזור לענינינו דבנ"ד דשמעון מביא ראיה לדבריו א"כ היינו כהודאת בע"ד ואפי' שמת' ליכא כשאמת העיד ואף שהר' שלטי הגבורים סו' שאפי' שהעדות אמת חייב לשלם למ"ד חייב לשלם ולמ"ד שאינו משלם משמתי' ליה. וכ"כ הוא ס' בעל הטורים דכתב מפני שמפסיד לישר' שאינו כדין ועיין בכנה"ג הגה"ט אות י"ב יע"ש יכול לו' קי"ל דהמע"ה. ברם מדברי המרדכי בסי' קי"ז נראה דכשטוען אמת היינו הפונה דבאמת חייב לגוי אלא שכופר ומן הדין הוא חייב אלא דלא היה לו אלא עד א' דהכי כ' שם וז"ל משום דלא חסריה ולא מידי וכו' ואם זה היה מודה שהיה חייב אלא שרצה לכפור ולהרויח לאו כל כמיניה להרויח וכו' יע"ש. ועיין באורים ותומים ס"ק ז' דחילק לקו' הסמ"ע למרן מסי' של"ד וז"ל אך יותר נראה לחלק דכאן איירי שמעיד שראה שלוה לו וישר' כופר וא"כ אם האמת אתו לא הזיקו כלל ולכך פטור מן התשלומין