בני יוסף (קריו) שנה

הרי בחציו עבד דלא אמרינן כן בש"ס אלא ודאי דזה לא נכנס בסוג קו' כלל דהרי אוקמה הרי"ף כונת הש"ס בהדיא דב' אחים אחד עני ואחד עשיר וכו' ומקשי' לימא גוד או אגוד וכו' ומשנינן גוד איכא אגוד ליכא וכו' היינו לגבי העני דהוא התובע דדבריו קאי לגבי עני דהכי קאמר הרי העשיר אומר לעני וכו' קאמר הברייתא הכי אבל אה"נ אם העשיר הוא התובע אמרי' גוד וכו' א"כ ה"ה נימא הכי בכונת הש"ס דמקשה מההיא דחציו עבד וכו' דמשנינן גוד איכא אגוד ליכא דהיינו לגבי התובע דהיינו רבו דאינו רוצה שיכופו אותו לעשותו ן' חורין אין בו גוד או אגוד אבל אה"נ דאם הנתבע יש לו טענת גוד או אגוד שומעין לו אפילו דשכנגדו לא אפשר ליה לגוד או לאגוד. ותו דאעיקרא בחציו עבד וכו' לא יש טענת גוד או אגוד לא לזה ולא לזה דדוקא העבד יכול לקנות חלקו ויעשה ן' חורין אבל אינו אומר קנה חלקו וכו' כאשר פי' רש"י ז"ל בד"ה ה"ג שאני הכא וכו' יע"ש וא"כ מאי תלונתיה על מהרשד"ם מהך סוגי'. אלא דניחזי אנן פי' רש"י הנז' מאי כונתו פי' המלות. ותו דמתני' מיירי בעבד כנעני וכ"ת כיון דשחררו ה"ז נקרא ישר' א"כ הרי נעשה גר ובגר אמרי' במציעא דע"א דגר אינו נמכר כעבד עברי ותו במוכר עצמו נמכר יותר על שש וכמ"ש בקידושין די"ד ע"ב ועיין להרמב"ן בחי' לבתרא והר מלך שלם בשער הב' דס"ג ע"ב והרב מחנה יאודה דקע"ב ע"ג ומה שפי' כונת רש"י פי' המילות וכ"כ ק' לע"ד מ"ש בש"מ לבתרא ד"ב וז"ל אין ע"ע מוכר עצמו ליותר משש כמו שפירש"י עכ"ד וכנר' מדבריו שהוא דברי הרשב"א ז"ל והוי היפך סוגיא ערוכה מקידושין ד' י"ד וכנז': והנה עיקרא דמילתא שורשו פתוח בפ"א דבתרא די"ג פלוגתא דר"ן ור"י בדבר דאית ביה חלוקה ופסקו הפוס' כר"ן כמ"ש הטור ומרן בס' הקצר בסי' קע"א ואולם העיקר תלוי בפלוגתא דרבוותא דלדעת ר"י והראב"ד וכו' וסיעת מרחמוהי סוברים דכל זה דאיכא דין גוד וכו' היינו ביורשים ומקבלי מתנה לא בשותפים שנשתתפו וכן ס' הרא"ה כמ"ש בס' נימוקי יוסף וכ"כ עוד שם דרבינו יונה ז"ל קאי בהך ס' וכן הביא בש"מ בשם רבינו יונה בעליות. אמנם רבינו האיי והרמב"ם והרשב"א בסי' תתקי"ג סוברים דהאי דינא דגוד וכו' שייך אף בשותפי' וכן הסכים הרא"ש בפ"ק דבתרא וכן פסק מרן הקצר בסי' קע"א שהרי מהיכן יצא לנו דהרמב"ם סובר דאף בשותפין איכא האי דינא משום שפסק דבשכירות ששכרו ב' מקום אחד בשותפות כל אחד מהם יכול לכוף וכו' כמ"ש הרב נימוקי יוסף ז"ל שם דכ' וז"ל ומדברי הרמב"ם נראה וכו' ומרן פסק כן בשכירות והן אמת דזו היא שקשה דאיך כ' הרב הנז' כמסתפק דמדברי הרמב"ם נר' וכו' והרי ודאי סובר כן. איך שיהיה נקיטינן דבמחלוקת גדול שנוי בדברי הפוס' אם בלקוחות שייך דינא דגוד וכו' והא ודאי בנ"ד דהוי הטוען גוד וכו' היינו המוציא והמע"ה דהאחר נקרא מוחזק וכמו שנבאר בס"ד: ומיהו נוכל לומר דכ"ז דסוברים כת החולקים ואומרים דלא נאמרו כ"ז בלוקחי' היינו כמ"ש הרשב"א בסי' תתקי"ג דנתן טעם לדברי הראב"ד דסו' כנז' וז"ל דהדעת נוטה להם שאם עמדו שנים וקנו וכו' אם לא שנתרצו בכך לדור וכו' מי הזקיקם לקנות בשיתוף ולפיכך אם קנו או שכרו ביחד הוברר וכו' יע"ש וא"כ אחרי הודיע אלדי'ם אותנו את כל זאת בנ"ד דלא שייך האי טעמ' דהרי הראשון אינו לוקח אלא יורש דיתיב בההוא פחדא שמא תמכור מ' זקנתה את החזקה וכליא קרנא עשה זאת ונתחייב כך וכך בשבוע והב' לקח ממנו מחציתה דהשתא טוען הלוקח סבור הייתי שתתרצה למכור דליכא למימר דהיורש הא' טוען דלא היה דעתי בזה משום דא"כ מי הזקיקני לקנות כאשר כ' הרשב"א שם בסו"ד לדעת הראב"ד וז"ל שהרי הלוקח יכול לטעון סבור הייתי שתתרצה למכור וכו' וע"ד כן קניתי ועכשיו שאינך מתרצה למכור גוד וכו' ועיין להרב פרח מט"א ח"א סי' מ"ט שכ' וז"ל עוד נ"ל לומר דבנ"ד כ"ע מודו כיון שזה הלוקח אשר בא לטעון כנגד יורשי וכו' והט' ודאי דכל שהוא יורש כיון דלא קנה אותו אפשר שימכרנו דליכא למימר מי הזקיקו לקנות וכו' יע"ש א"כ גם בנ"ד כ"ע מודו דשייך דינא דגוד וכו' ואע"ג דאין כ"כ דמיון מהתם דשאני התם דאיכא דעת אחרת אבל כאן קנה מאדם אחד הבעל החזקה כולה ולא יש דעת אחר באמצע עכ"פ הא מיהא נימא דזיל בתר טעמא דלא איכא האי טעמא דמי הזקיקו לקנות כיון שבדעתו למכור דלא שייך זה משום דהוא יורש ולא קנאו מתחי' ובזה מודה הראב"ד לט' מ"ש ה"ה בס' הרמב"ם דיכול לומר ע"ד כן קניתי ונשתתפתי שלא להרבות בדמים וכו' ובתוספת נופך משלי דאם הייתי רוצה כולה היה הכרח להרבות בדמים דהא ודאי לעקור כל החזקה מידו ולבקש מנוחה אחר דירה אחרת כל כי האי הא ודאי היה צריך להרבות דמים יותר ויותר דרך משל דאם במחציתה יכולני לקנות באלף בכולה היה צריך לקנות בג' אלפים והיה נזק בכולו אבל עכשיו דנשאר חציה אם שוה אלף יכולני לקנות באלף ות"ק ודוק היטב. ותו דאעיקר' היה הכרח ליתן דמי כולה ובאותם הימים לא היה לי ספוק לקנות כולה והשתא יכולני לקנות הנשאר וע"ד כן קניתי א"נ דמ"ש הרשב"א בטעמו של הרמב"ם דעד השתא יכולני לקבל אותך ועכשיו איני יכול (עכ"מ וחע"ד): סימן ה' שאלה ראובן מכר לש' תיבות מצבע איסטיס דהיינו ג'יביט והראה לו ב' תיבות שהיה מקדמת דנא בחנותו וראה הלוקח דהיה מן המין המובחר ובאו לו מחדש כמה תיבות ואמר ראובן המוכר שכותב לו השולח שהם מהמין המובחר כמו הראשונות ועל דעת זו מכרם וקנאם שמעון מידו בסך מו"מ מאה אלפים גרושי' בין שני מקחים וטוען ראובן שאמר לו תפתח את התיבות ותראה אותם אם הם מהמין המובחר אך אמנם צריך שתדע דיש נזק בסחורה הלזו בפתיחתם ואח"ך לא יהיה לך שום תרעומת עלי לומר זה אינו מן המובחר. והלוקח לא רצה לפותחם אלא סמך על נאמנותו. והלוקח הנז' לקח את התיבות והוליכם עמו לקושטא יע"א כדי למוכרם שם. ויהי בנסעם והוליכ' למחוז חפצו למכור שם לאחרים ופתח אותם וראו שהשורה העליונ' היה מן המין המובחר והיה הנשאר הוא דבר האבד רע רע יאמר המוכר והוכרח שמעון הנז' להפסיד סך עצום עשרת אלפים גרושי' מן הקרן מלבד ההוצאות הדרכים ושכר הליכת' ושכירות פועלים להביאם ולהוליכם כמה פעמים. ונפשו לשאו'ל הגיע שמעון הנז' מאת ראובן למה רמיתני לומר לי דהוא מן החשוב והמובחר ואדעתא דהכי לא קניתים אלא סמכתי עליך דאמרת לי שהוא ממין המובחר ותובע אונאתו וש' אומר מה לי ולצרה כמו שבאו אצלי בחזקת מן המובחר כן מכרתי' לך וכבר אמרתי לך פתוח תפתח ולא השגחת בי: