בני יוסף (קריו) שנד

הנביאים ראשונים גם אחרונים בהסכמה עלו לדון ולהורות הלכה למעשה דהוי ש"ש אף על היתר מחובו מי הוא זה וכו' יערב לבו להרהר אחריהם חלילה והן אמת וכו' עד כבר נודע דכל הני אתרוותא קיימו עליהם ועל זרעם דברי הרמב"ם ומרן מהריק"א לא יטו ימין ושמאל ומרן מוהריק"א הכי אמר רב בס' הקצר דהוי ש"ש אף על המותר עכ"ד יע"ש. וא"כ האריכות בזה הוא יגיעת בשר ובמקו' שאמרו לקצר. ואולם רגע אדבר דיש להעיר על הר' זרע אברהם דייחס ס' ר"י עם הרי"ף והרמב"ם וכו' דסו' דש"ש הוי יע"ש ואנכי הרואה להטור בסי' ע"ב בהדיא וז"ל אבל ר"י פסק שהמלוה על המשכון ש"ח. ותו דהרב הנז' שם בתוך כדי דבור חזר וייחס ס' ר"י עם הרא"ש דסובר דהוי ש"ח ואחז החבל בב' ראשים. ושבתי וראיתי למרן החבי"ב בסי' הנז' בהגה"ט אות ז' שכ' דמ"ש במרדכי בשם ר"י דהוי ש"ש היינו כנגד החוב דוקא יע"ש דנר' דנעלם להר' זרע אברהם דברים אלו דהנה הרב הנז' כשהביא להקת הנביאי' הנז' הנה הוא מיירי במה ששוה המשכון יותר על חובו ומן התימה למרן החבי"ב ז"ל לפי רוב בקיאותו איך לא זכר שם להר' שער אפרים בסי' קכ"ב דמוקי דברי הטור לס' ר"י דמיירי במה ששוה ליתר החוב אבל כנגד החוב הוי ש"ש כמו שהבין מרן החבי"ב ואמאי לא הביא סמוכות לדבריו ממ"ש הר' שער אפרים כנז': סימן ד' נשאלתי בראובן ושמעון שקנו חזקת חצר שהיו דרים בו בחצר הנז' והיו שמים אותו בשומא הבתים של כל אחד מהם והיה הנשאר שוכרים אותו בשכירות ובסדר הזה עמדו זה ב' שנים והריוח באמצע ויהי היום עברו דברי ריבות בין שני השותפין הנז' פעם ושתים ושלש עד דבאמת לא היה אפשר שידורו עוד שניהם לא יכונו עד דאשתו של שותף א' באה בעלילה ובשקרנות לו' שקראה לה השותף האחר זונה נשכחה מה שלא היו דברי' מעולם באמת ובאמונ' והן היום בא השותף א' אשר נתעלל בשקרנו' הנז' לומר דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת נסתפק השותף אם יכול לכוף את חבירו לדון בדין גוד וכו': תשובה אנכי הרואה ששאלה זו סתומה וחתומ' שלא בא מפורש באר היטב כיצד מוצאי ומובאי החצר הנז' ואבא היום לבאר כל הפרטים להיכן הדין נוטה ומסתעף לכמה סעיפים. ראשונה אם יש בחצר זה כדי חלוקה או לא. עוד זאת אם כל אחד מכיר את חלקו או יד שניהם משתמשים בה. עוד בה אם שייך בחצר זה לעשות מחיצה ביניהם ולחלוק בתכלית החלוקה כדי שלא יבא היזק ראיה. זאת ועוד אם אחר החלוקה יש לכל או"א דרך בפ"ע ובור ובית הכבוד וסולם לעלות לגג לכל א' בפ"ע ותחילה נבאר אם אעיקרא בחזקות אם יש בו דין גוד וכו' ועיין למוהרימ"ט בח"מ סי' כ"ד ומוהר"א ששון סי' פ"ה דכתבו דחזקו' הם נידונין כקרקע גם לדין זה וכן משמע ממוהריב"ל בח"ב סי' נ"ב דנדונו היה בשותפין בחזקת חנות ואח"ך טען ראובן דינא דגוד וכו' והשיב הר' מטעם ס' הר"י הלוי ז"ל דגוד או אגוד לא שייך אלא ביורשין וכו' ולא בשות' יע"ש הרי דאם הוה כירושה כדינו אית ליה דינא דגוד וכו' ואולם בזאת התשו' דמוהריב"ל הנז' יש לערער דהרי כמה רבוואתא חלקו על הר"י הלוי הנז' ה"ה הרשב"א בח"א סי' תתקי"ג והרמב"ם פ"א מה' שכנים אלא דבזו אינו מספיק כיון דזה הוא המוציא והמע"ה כיון דהאחר נקרא מוחזק וזה יוכל לומר קי"ל כר"י הלוי ועיין למוהרש"ך ח"ג סי' ס"ח אמנם יל"ד אמאי לא עלה על שפתיו דגם הרא"ה ור' יונה והראב"ד קיימי בס' זו. וכזאת וכזאת יש לפקפק בתשו' מוהרשד"ם ח"מ סי' קנ"ח דפ"ז סוע"ד וז"ל ולא שייך לומר כאן ס' ר"י הלוי וכו' וכבר חלקו עליו הפוס' וכו' יע"ש אתמהא דלא זכר שר לכמה רבוותא דקיימי בחדא מחתא ואמנם אין לדקדק מכאן דנר' מדבריו שרצה לזכות לראובן מט' דכבר חלקו עליו הפוס' ולפי האמור לעיל ק' דכיון דזה הוא המוציא והמע"ה כיון דהאחר נקרא מוחזק יאמר האחר קי"ל כס' ר"י הלוי ודעימייהו זה אינו דכונת הרב אינו משום שכבר חלקו עליו הפוסקים אלא טעמא הוא במ"ש אח"ך וז"ל אלא אפי' לדעתו היכא דב' רצו לחלוק וליפרד החבילה מודה יע"ש ופשוט והביאני לזה במה שראתה עיני להר' עדות ביעקב סי' ס' שהביא תשו' הלזו ותמה עליו באופן אחר שתחי' ראו הביא לנו תשו' הרשב"א בח"ב סי' קמ"א דלא אתי ספק תקנה ומוציא מדין תורה ואח"ך הביא תשו' הנז"ל ותמה עליו כנז' והביא דברי מוהרשד"ם הנז' והוסיף נופך משלו בעד דברי הר' מה שלא קאמר הוא וז"ל וא"כ מצי למימר קי"ל כוותייהו מה דלא חזינא כהאי סימנא בדברי הר' הנז' כדברים הללו ולא ידענא מאי קאמר. ותדע דהרי הרב נקט בלשונו הטהור וז"ל ולא שייך לומר כאן ס' ר"י הלוי וכו' ואם איתא דכונת הר' היינו לומר דהוי יחיד ומצי למימר קי"ל כוותיה דרבים ולא גבי יחיד איך שייכי דברים הללו לומר דלא שייך וכו' כיון דהכונה הוא לומר דלא קי"ל כוותיה וזה פשוט וזה אינו אלא פלא: ובהיותי בהאי ענינא ראיתי למוהרש"ך ח"ג סי' ס"ח דנדונו היה בשותפין שהיו בחנות א' ואחר השותפות קנו שניהם חנות א' עם מערה לפנים ממנה לשמור נכסי השותפות וכו' ואח"ך חלקו עמו ורוצה לטעון גוד וכו' והשיב הר' ז"ל דלס' הרי"ן מיגאש וכו' הי"ד ביורשים וכו' לא בשותפים וכו' יע"ש ולדידי לא מכרעא דהרי אפשר דגם הר"י הלוי ודעימייהו מודו וכמ"ש הרשב"א והביאו הרב ב"י בסי' קע"א ס"ק ל"ג דטעמא הוא שאם עמדו וקנו מאחר מה שאינו ראוי לחלוק אם לא שנתרצו בכך מתחי' לדור או שלא לכוף וכו' ומי הזקיקם וכו' יע"ש וא"כ בנ"ד דהוכרחו ע"כ שלא בטובתו לקנות החנות והמערה כדי לשמור נכסי השותפות לא שייך הך טעמא מי הזקיקם לקנות בשיתוף עוד בה דכפי תשו' מוהרשד"ם בח"מ סי' קנ"ח דאדרבא היכא דלא לקחו אלא אדעתא שיהיו שותפין אבל כששניהם רצו לחלוק וליפרד וכו' יע"ש וכן נמי בתשו' מוהרימ"ט ח"מ סי' כ"ד יע"ש הכא נמי דכבר חלקו בשותפות' הא ודאי דיכול לומר גוד או אגוד וכן ראיתי להר' עדות ביעקב ז"ל שתמה כן לתשוב' מוהרשד"ם הנז'. עוד ראה ראיתי להרב הנז' דתמה למוהרשד"ם במה שדימו לפלוגתא דרבוותא דאית דסברי דאין דינא דגוד וכו' אלא היכא דיד שניהם משגת וזכו לראובן מטעם מש"כ הרי"ף שהכל הולך אחר התובע וכו' ולזה תמה דהרי כיון דהמלוה שבנדון הר' אינו מניח וכו' א"כ נמצא דגבי ראובן אגוד איכ' גוד ליכא ולא אמרי' ליה גוד מידי דהוה אחציו עבד וחציו ן' חורין ודכוותא נדון הר' אפשר דגם הרי"ף מודה וכו' יע"ש: ואנא זעירא באמת לא זכיתי להבין כונתו בזה דהרי תקשי זאת הקושיא להרי"ף ז"ל דקאמר דאף בעני ועשיר אם תבע העשיר גוד וכו' שומעין לו אף דליכא גוד וכו'