בני יוסף (קריו) שנא

מעתה אלכה נא אל הסעיף האחר ע"ע הסילוק הבעל אם מהני הסילוק לבל יירשנה. אשר אני אחזה לפום ריהטא דלא מהני הסילוק והוא משנה ערוכה בכתו' ד' פ"ג פלוגתא דת"ק ורשב"ג והלכתא כרשב"ג דאם מתה יירשנה ובגמ' אמר רב הילכתא כרשב"ג ופסקו הרמב"ם בה' אישות פכ"ג ה"ז וכן פסק מרן הקצר בסי' ס"ט וסי' צ"ב ואפי' קנין לא מהני כמ"ש ה"ה שם וכן כ' בס' בית שמואל סי' צ"ב ויהיב טעמא יע"ש. ואולם לפי תשובת בארות המים שהבאנו לעיל דכ' דקריעת הכתובה היא הוראה עצומה שנפרדו ממש וכמו זרים יחשבו ופסק דזכו יורשי האשה יע"ש וא"כ בנ"ד דקרעה הכתובה הא ודאי מהני הסילוק ולפי דברי הרב הנז' הוא אף דלא עשה הבעל שום מעשה לא סילוק ולא שום דבר ממילא אזדא ירושתה כי כן כתב בסיום התשובה וז"ל הדעת נוטה כי סילק עצמו עכ"ד נר' דלא עשה שום מעשה אלא ע"י אומדנ' כ"ש בנ"ד דב"ד הצדק קנו מידו על הסילוק וליותר יפוי כח נשבע ע"כ הנז' הא ודאי דמהני הסילוק: ועוד מצאנו ראינו אופן אחר לאלים הסילוק בלשון חיוב כן ראינו להרב תורת חסד סי' רכ"ח ראו הביא לנו תשו' מהר' חסדאי ן' שמואל פרחי' ז"ל וכ' דמהני בלשון חיוב ובסיום דבריו כ' כי מחמת השבועה חייב לקיים אפי' דאינו בלשון חיוב. ולרווחא דמלתא נוכל לחייב הבעל שיתן, שטר כראי מוצק חיוב גו"ש להחזיר ליורשיה מה שירש ממנה כמ"ש הר"ן והריב"ש הביא דבריהם מור"ם ז"ל בסי' צ"ב ס' ז' וזהו אופן נאות להוציא מכל ספיקות ויזכיר קצבה כמ"ש מוהריק"ש ז"ל ועיין בס' גו"ר כלל ד' סי' כ"ב יע"ש: מעתה אלכה נא לסעיף האחר על רשות שנתנה לישא אשה דאין דין צריך בשש דכיון שנתנה רשות יוכל לישא אשה כנזכר לעיל מכל הפוסקים ועד אחרן תשו' בארות המים אשר כתבנו סמוך ונראה. ועיין בס' גו"ר סי' נ"ז ובנ"ד כיון דבההיא הנאה דקא מטיא לידה דמרדה בבעלה והניחה בעלה ליטול כל בלאותיה כי כתו' לא ניתנה לגבות מחיים וכ"כ הסך ת"ר אריות נ"מ גמרא ומקניא. הן אמת דדברי הרב גו"ר בתשו' הנז' לא הבנתים וסתומים דבריו דהנה הרב הנז' כ' ואני אומר כה יעשו ראשונה יפייס את אשתו על עסקי כתובתה ויקרעו הכתו' וגו'. שנית תתן האשה רשות לבעלה שישא אשה אחרת עליה ויתירו ב"ד השבועה. ואח"ך חזר וכ' בג' הדיוטות יע"ש. ועוד כ' דיכתבו כתובה אחרת מב' ריאליס וגו' י"ט דרהם כסף יע"ש ולא ידעתי מאי אידון בה כיון דהשאלה הנצבת הוא דאיש ואשה שקצו בחייהן ורוצים ליפרד זה מזה כמו גירושין ממש בלא גט אלא כי הם בני טובים ואין רוצים ערעור וגו' א"כ למה צריך לכתוב כתובה אחריתי מה נאמר כיון דאסור להשהות בלא כתובה א"כ הפוכי מטרתא ל"ל הרי נניח ר' טרפון במקומינו ומה הכרח הוא. שציוה שיקרעו אם לא שנאמר דעיקר השאלה היה על הכתו' דהיתה מרובה וא"כ הוא די להרב לומר דיפייסו את אשתו על הכתו' ודיו מה הוכרח לתקן על המזונות כיון דעדיין היא אשתו ואגידא ביה מה הכרח הוא שיכניס במקומו את חתנו: איך שיהיה זכינו לדין שרשות האשה מהניא ברם צריך התרה או מב"ד ואפי' בג' הדיוטות. אלא דלבי מהסס דלפ"ז בנ"ד דהאשה לא רצתה לקבל גט הויא לעיכובא וצריך לכתוב כתובה ממנה לפי דברי הרב הנז' דנתן עצה לעשות כך וכך. אמנם לא דמי נדון הרב לנ"ד כיון דשניהם כאחד אינם רוצים גט א"כ עדיין היא אשתו אבל בנ"ד דהבעל צווח ככרוכיא דרוצה ליתן גט להנצל ממנה דהיא שנואה מתוך מעשיה הרעים איך נוכל לומר לו שיכתוב כתוב' אחריתי ה"ז דומה למי שאכל שום וריחו נודף וגו' הא ודאי אין הדעת סובלתו גמלא בעי קרנא אודניה וגו'. אבל התם שניהם רוצים בקיומם דהכי כ' הרב אסור לשהות עמה וגו' ועדיין יושבת תחתיו כי לא נזכר בשאלה בכלל הארבע תיקונים שתיקן הרב הנז' לא תיקן שתפטור אותו מעונה אפי' שהיתה חולה אפשר שהשי"ת מרפא אותה אלא ודאי כי על העונה לא פטר אותו ואמטו להכי צריך כתו' אחריתי כי אפשר בעת מן העתים מזדקק לה וח"ו הוי בעילתו בעילת זנות. והראיה כי בתשו' בארות המים הנז' בשאלה שרצה לילך הבעל בא"י ואשתו לא רצתה ואמרה שתתן לו כתובתה ונותנת לו רשות לישא אשה והלכו לפני ב"ד והתירו לו השבועה וכתבו לו מעשה ב"ד איך נתנה לו רשות לישא אשה ולקרוע כתובתה ולא נרגשו לעשות כתו' מנה ודאי צ"ל כיון דהוא הלך לא"י וא"כ אין ס' דיזדקק לה בעלה ואמטו להכי לא הצריכוהו כתו' אחרת. ואם נפשך לומר דגם בנ"ד יש לחוש דחוזר בדעתו ויזדקק לה יש תיקון לזה דמדירה לאשתו וכמ"ש בשאלה הר' פה"א ח"ד בתשו' הנז'. הן עתה אתאן לסעיף האחרון דשאל אם הדין נוט' לגרשה בע"כ כי שנואה היא. מה אענה ומה אומר אשר אני אחזה מקור דין זה בש"ס פ' המגרש ד' צ' כי שנא שלח רב יהודא אמר אם שנאת שלח ור"י אמר שנאוי דמשלח ולא פליגי הא בזיווג ראשון הא בזיווג ב' ופסקו הרמב"ם פ"י מה' גירושין ה' כ"א וז"ל אין ראוי למהר לשלח אשתו ראשונה אבל ב' אם שנא ישלחנה וכן פסקו מרן בספר הקצר סי' קי"ט ס"ג יע"ש. וע' בתשו' מים עמוקי' סי' א' ועיין להר' ידיו של משה חא"ה סי' ח' דכ' דבזיווג א' אין ב"ד נזקקין לו לסדר גט שהוא שנאוי לפני המקום יע"ש וא"כ בנ"ד דהוי זיווג ב' יכול לגרשה דכל עכוב הבעל הוא ע"ע הכתובה דאם כתובתה מרובה אינו יכול ליפרע לא כן בנ"ד דהכתובה כבר נפרעה וכבר הודית האשה שקיבלה נשאר הגט לבד: ואולם יש לנו לדעת אם האשה אינה רוצה בשום אופן להתגרש מה תרופה יש אם יכול לגרשה בע"כ מטעם חרם רגמ"ה שלא יוכל לגרש בע"כ. וע"ז אמינא כפי מה שראיתי ברוב הפוסקים מסקנא דמלתייהו הוא כי בזמן הזה ובגלילותינו לא פשטה. ועיין להר' הון יוסף בתשו' ראשונה שאסף וקיבץ כמה פוסקים. ובתוך התשו' עשאו הרב ג' ספיקות ספק אם החרים על גלילות אלו וס' אם החרים אחר אלף החמישי וספק אם החרים בדבר מצוה יע"ש. וא"כ בנ"ד כיון דהיא שנואה כמ"ש בשאלה. ואם אין אנו נותנים לו רשות ליגרש בע"כ לא יהבי ליה אחריתי דהעולם אומרים דאח"ך זוכר את ושתי ואת אשר עשתה ולאו כ"ע דינא גמירי ליקח מעשה ב"ד בכל תוקף או להדירה כמ"ש א"כ להתירו מכבלי העיגון ואפשר כי ימצא מנוח אשר ייטב לו ויקיים מצות פו"ר דעדיין לא קיים א"כ אין לך מצוה גדולה כזו ועיין להמבי"ט ח"א סי' ר"י דהתיר שניהם לישא אשה אחרת ולשלוח לה גט ע"י שליח וכ' כיון שיכול לזורקו לה מדינא ולא חש לחרגמ"ה דלא תיקן אלא משום קטטה והכא ליכא כיון דלא רצתה לבא והיא מורדת יע"ש ובנ"ד אין לך מורדת גדולה מזו. וה' היודע כי כל