זוהר הרקיע, מצוות עשה סח

וטהרת הטומאה. בקרבן הנראה. וקרבן חטאה. ומוספין עשרים:

יש טמאים שלא נגמרה טהרתם בטבילה והערב שמש עד שיביאו כפרתם. וארבעה מחוסרי כפרה הם כמוזכר בכריתות זב וזבה. ויולדת ומצורע והם ארבע מצות ולא ימנו הזב והזבה מצוה אחת כמו שימנו המצורע והמצורעת באחת. לפי שאין ראוי לרבות המצות מפני שינוי שיש בין איש לאשה. אבל בזב וזבה יש ענין מחייב למנותן שתי מצות לפי שהדבר המחייב למצורע להביא קרבן הוא הדבר המחייב למצורעת ע"כ לא נמנה אותה אלא במצוה אחת. אבל בזב וזבה אינו כן שהזב מטמא בלובן ולא באודם והזבה מטמאה באודם ולא בלובן. ואחר שהדבר המחייב לזב קרבן אינו הדבר המחייב לזבה. א"כ ראוי שיבואו במנין בשתי מצות והביא הרז"ל ראיה לזה אמרם ז"ל ארבעה מחוסרי כפרה הם ולא מנאום בשלשה. ופי' בקרבן הנראה בקרבן הראוי. והנראה הוא בינוני לזכר כמו היום נראה אליכם. וכן הגאון ז"ל כתב קרבן כראוי ומשם למד המשורר ז"ל:

וקרבן חטאה הרז"ל מנה להקריב היחיד קרבן חטאת על קצת חטאים וכבר כתבתי למעלה איך ראוי למנות מעשה הקרבנות:

ומוספין עשרים הרז"ל הטעה למי שמנה המוספין כלם מצוה אחת. ונראה שכל מוסף שיש לו יום זולת יום אחר ימנה אחד כמו שהשביתה בחג המצות אחת ובחג השבועות אחת וכן בשאר הימים על כן הוא מסכים למנות מוסף שבת אחד ומוסף ר"ח אחד ומוסף ז' ימי פסח אחד אחד. ומוסף עצרת אחד ומוסף ר"ה אחד. ומוסף יוה"כ אחד. ומוסף שבעת ימי החג אחד אחד. ומוסף שמיני של חג אחד. כי כן אמר ז"ל שמיני חג עצרת רגל בפני עצמו הוא וקרבן בפני עצמו ויהיו מנין המוספין שמונה והם עשרים מוספין כל שבתות יי' אחד. וכל ראשי חדשים נמנה אחד. ופסח נמנה שבעה שכל יום יש לו שם בפני עצמו זה ראשון וזה שני וכן כלם. ועצרת אחד. וראש השנה אחד. ויום הכפורים אחד. ושבעת ימי החג עם שמיני חג עצרת נמנים שמונה כשבעת ימי הפסח ובין כלם הם מוספין עשרים נמנין לשמונה מצות: