זוהר הרקיע, מצוות עשה נז

וקצב ותכונה. לחדשי השנה. ומתנות הכהונה. ארבעה ועשרים:

זו היא מצות קדוש החדש שנ' החדש הזה לכם ראש חדשים ומצוה זו תלויה בבית דין מומחין שיהיו מקדשין החדש ע"פ הראיה ולתת להם קצב קצוב או כ"ט יום או ל' כמו שהוא מוזכר בר"ה ובסנהדרין ובערכין והיום שאין לנו מומחין סמוכין עד משה רבינו ע"ה אנו סומכין על חשבון העיבור בין בקדוש החדש בין בעיבור השנה על ר' הלל בנו של ר' יהודה נשיא' בנו של ר"ג בנו של ר"י הנשיא הוא רבינו הקדוש והיה בימי אביי ורבא. ולפי שראה שנתבטלה הסמיכה ומפני בטול הסמיכה היו מתבטלין המועדות כמו שנתבטלו דיני קנסות ע"כ תקן לנו זה החשבון שאנו סומכין עליו בגלות עד שיבא אליהו ז"ל ונחזור לקדושינו על פי הראייה.

ומתנות הכהונה ארבעה ועשרים, כבר מנו אותן בחולין פרק הזרוע (קל"ג ב) ובפ' הגוזל עצים עשר במקדש ועשר בגבולין וארבעה בירושלם, עשר במקדש הם חטאת, וחטאת העוף, אשם ודאי אשם תלוי, זבחי שלמי צבור, לוג שמן של מצורע מותר העומר, שתי הלחם, לחם הפנים, שיירי מנחות. עשר שבגבולין תרומה, ותרומת מעשר, חלה, ופדיון הבן, ופדיון חמור, ראשית הגז, והזרוע והלחיים והקיבה, שדה אחוזה, שדה חרמים, גזל הגר. ארבעה בירושלם הם הבכור, והבכורים, והמורם מתודה ושלמים ומאיל נזיר, ועורות קדשים. ומנה הרז"ל מצוה לאכול שיירי מנחות מל' ספרא והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל מצוה כיוצא בו יבמה יבא עליה מצוה וכמו שנביא מצות יבום כן נביא בחשבון אכילה זו. וכן מנה מצות אכילת קדשים ואמרו בספרא מנין שאכילת קדשים כפרה לישראל תלמוד לומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר הא כיצד הכהנים אוכלין והבעלים מתכפרים וכן אמרו שם עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולין כעבודת מקדש במקדש מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ואחר כך עובד אף אכילת קדשים בגבולין מקדש ידיו ואחר כך אוכל: ולי נתוספה מצוה אחת בזה והוא שאם נבלע בשר חטאת בבשר חולין או שלמים לקדשו שיהיה כמוהו ולמדתי זה ממה שאמרו בפ' דם חטאת (צ"ז ב) כל הנוגע בבשרה יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תיפסל והקשו אמאי ניתי עשה ונידחי לא תעשה והעלו שם אמר רב אשי יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה את עשה ולא תעשה. ואני תמה מהם ז"ל שלא נתעוררו על זה העשה וצריך עיון. והרמב"ן ז"ל הוסיף מצוה באכילת תרומה טמאה שאם אכלה בטומאת עצמה עובר בעשה. והביא ראיה ממה שאמרו בגמ' יבמות בפ' הערל (ע"ג ב) על מעשר שני והבכורים והאוכל מהן בטומאת עצמו לוקה מה שאין כן בתרומה מלקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא מנא לן אמר קרא בשעריך תאכלנו לזה ולא לאחר ולאו הבא מכלל עשה עשה. וכן הביאוה בירושלמי של מסכת בכורים פ"ב. ואני מצאתי בירושלמי דתרומות פ"ה דתרומה טמאה היא בעשה אצל כהנים. וכן מצאתי לו ראיה אחרת מ"ש בפ' כל הבשר (קי"ג ב) כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה ופירשו שם משום שאין איסור טומאת הגוף דכהן חל אאיסור טומאת תרומה עצמה והוא אסור זה העשה וכן פי' שם רש"י ז"ל. ונראה שבאכילת תרומה טהורה יש מצוה כמו באכילת מעשר שני ותניא בתורת כהנים בפרשת אחרי מות ארבה את החולין שאינו בעמוד אכול ולא ארבה את התרומה ואת מעשר שני שהם בעמוד אכול והביאוה בגמ' באחרון מיומא כך נראה לי. ובספרי תניא אמרו עליו על ר' טרפון שהיה אוכל תרומה בשחר והיה אומר הקרבתי תמיד של שחר ואוכל בערב ואומר הקרבתי תמיד של ערב. ובפסחים פרק אלו דברים (ע"ב ב) אמרו ותרומה היכא איקרי עבודה דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית מצאו רבן גמליאל אמר לו מפני מה לא באת לבית המדרש אמר ליה עבודה עבדתי אמר לו כל דבריך אינן אלא תימה וכי עבודה בזמן הזה מנין אמר ליה הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש. והרמב"ם ז"ל לא שכח מצוה זו אבל כללה עם אכילת קדשים. אבל עדיין יש לנו פתחון פה להוסיף מצוה בזה הענין לאו הבא מכלל עשה עשה והוא מה שאמרו בפרק אלמנה לכהן גדול (ס"ח) בבת כהן (גדול) שנשאת לישראל ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל הא קודם לכן לא תאכל ולאו הבא מכלל עשה עשה. ובענין כל מתנות כהונה כתב הרז"ל בשורש י"ב משרשיו שיש בראשונים ז"ל מי שטעה במנותו כ"ד מתנות כהונה בעשרים וארבע מצות אחר מנותו קצת המצות שהמתנות חלק מהם כמו עור העולה וחזה ושוק ועל כן הוא מונה ההפרשה מצוה לא הנתינה והרמב"ן ז"ל סובר כי יש לחלק בין מתנות שההפרשה מצוה והנתינה מצוה, פשר הדברים לפי דעתו ז"ל שהמתנות שהם טובלות כלומר שהן אסורות באכילה עד שיפרשו מהם מתנות הכהונה בזה נמנה ההפרשה מצוה והנתינה מצוה והמשל בזה החלה שכל העיסה אסורה עד שיפרישו ממנה חלה ובהפרשתה יש מצוה שנא' חלה תרימו תרומה ובין שיתננה לכהן בין שישרפנה הרי נגמרה מצוה זו והותרה העיסה באכילה על כן באה מצוה שנייה לתת אותה לכהן ולא נגזלה ממנו שנאמר ראשית עריסותיכם תתנו ליי' תרומה. וכן הדין בתרומה כמו שאמרו בספרי תרימו תרומה ליי' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה בתרומה גדולה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בתרומת חלה כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי תרומת חלה אמורה הא מה ת"ל תרימו תרומה ליי' בתרומה גדולה הכתוב מדבר דברי ר' יאשיה [ר' יונתן אומר] לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר תרימו תרומה ליי' חובה ולא רשות. ולפי שיש בהפרשתה מצוה חייב לברך עליה בהפרשתה כמו שהוא מפורש בתרומ' ובתוספתא דברכות ואלו לא היתה המצוה אלא בנתינתם לא בהפרשתם לא היו מברכין על הפרשתם שהרי אמרו כל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אין מברכין עליה. ועוד הרי הכהנים מפרישים תרומה ומברכין והיא לעצמן כמו שאמרו בבכורות פרקא קמא ובפ' יש בכור וכן כתב שם רש"י ז"ל ובחלה טמאה מברכין על הפרשתה ואינה ניתנת לכהן כמו שהוא מפורש בגמרא בכורות אם כן התרומה הפרשתה מצוה ונתינתה מצוה אחרת מן פסוק תתן לו. וכן בחלה הפרשתה מצוה מפסוק תרימו תרומה ליי' ונתינתה מצוה מפסוק ראשית עריסותיכם תתנו ליי' תרומה וכן במעשר ראשון נמנה הפרשתו מצוה מפסוק עשר תעשר כמו שכתבתי למעלה ונתינתו מצוה ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ויכלול זה שתי מצות נתינת מעשר ראשון ללוי ומעשר שני לגר ליתום ולאלמנה. אבל לפי מה שכתבתי בשרשים אין נמנין כי אם מצוה אחת כיון שבדבור אחד נאמרו. ובמתנות שאין טובלות לא יבא במנין אלא נתינתן על כן נמנה ראשית הגז מצוה אחת וזרוע ולחיים וקיבה מצוה אחרת וזה גם כן פשט הכתוב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה ראשית גז צאנך תתן לו ואינו מברך על הפרשתן אבל במתנות כהונה שבמקדש כגון חזה ושוק כמו שפירשתי למעלה שאין ראוי למנותן לפי שלא באה בהן מצוה בנתינתן אבל הם זוכין בהם משולחן גבוה והם חלק מחלקי מלאכת הקרבנות שמצוה בהם מי יאכלם ולמי יהיו וכפרתם תלויה בזה כמו שאמרו כמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא הויא להון כפרה דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם והנה הם קרבן ממש הנה נוספו לנו במנין לפי דעת זו הפרשת חלה והפרשת תרומה והפרשת מעשר ראשון וגם מעשר שני וגם מעשר עני כל זה כתב הרז"ל ולא פי' אם הוא מסלק מהחשבון אכילת שיירי מנחות ואכילת קדשים וכבר כתבתי מזה למעלה בבית וקדשי מתני וכו' והוא ז"ל הוסיף מצוה שנפריש תרומה מן היפה ולא מן הרע על היפה וכן הלויים בתרומת מעשר ולשון ספרי מכל מתנותיכם תרימו את תרומת יי' מכל חלבו את מקדשו בתרומה גדולה הכתוב מדבר ושם כתבתי ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו הרי זו אזהרה לבית דין של לוים שלא יהיו תורמים אלא מן המובחר ואומר הרז"ל שזו מצוה נבדלת היא ממצות הפרשה שהמפריש מן הרע על היפה תרומתו תרומה כמ"ש בא' מתמורה ובטל מצות עשה זו שלא הרים מן היפה, ובענין מתנות כהונה במנינם הוא מסכים למנין הרז"ל ולא ראיתיו שזכרם בתוספת שהוסיף על מנינו: