זוהר הרקיע, מצוות עשה נד

ושלמים ומנות. ועולות וקרבנות. ושלש מתנות. במועדים נזכרים:

כבר פירשתי איך ראוי שיבא במנין עבודות בית המקדש והם ה' מצות ובכאן פרט חלקי העבודות. ומנות הם המנחות. ועולות וקרבנות הם שאר הקרבנות כחטאות ואשמות. ומפרש האזהרות כלל בזה שתי מצות. האחד להיות כל קרבן בהמה תמימה. ובזה אין חולק ובפרק אותו ואת בנו אמרו הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. וזהו מענין לאו הבא מכלל עשה שכן הוא שם בגמ' מיום השמיני ירצה הא מעיקרא לא. ולאו הבא מכלל עשה עשה וי"ג שם דנתוקי עשה הוא והכל עולה לענין אחד שמחוסר זמן דשבע ימים יש בו איסור עשה. ואני תמה למה לא מנו מתפיס תמימין לבדק הבית שהרי עובר בעשה ובא' מתמורה (ז' ב) למדו זה מאמרו שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו בעלי מומין לבדק הבית ולא תמימין. ולאו הבא מכלל עשה עשה. ובפ' יש בקדשי מזבח בתמורה (ל"ג ב) אמרו שהמתפיס תמימין לבדק הבית ופדאן אינן יוצאין מידי מזבח. וזה צריך לי עיון ובדיקה. וכן אני תמה למה לא נמנו המלין האמורים כל הלילה על הרצפה שיש בו עשה מוסף על הלאו כמו שהוא מוזכר בא' מחגיגה ובבהמה תמימה להקדישה למזבח יש עשה. ובספרי אמרו תמים יהיה לרצון זה מצות עשה והרמב"ן ז"ל הוסיף מצוה בזה שיהיה כל מה שנקריב מן הבקר ומן הכשבים ומן העזים. ובמסכת זבחים (ל"ד) אמרו המעלה איברי חיה ר' יוחנן אומר עובר בעשה בהמה אין חיה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה וריש לקיש חלק עליו והעלו דבריו בתיובתא ונתקיימו דברי ר' יוחנן כן כתב הרמב"ן ז"ל ולא היה צריך לכל זה שאפי' ריש לקיש מודה במעלה איברי טמאה. טהורה אין טמאה לא. ולאו הבא מכלל עשה עשה. והרז"ל כתב מצוה זו בחיבורו הגדול אבל לא עשה ממנה מנין פרטי:

ושלש מתנות במועדים נזכרים. כבר פירשתים למעלה שהם ראיה שמחה וחגיגה. ולמעלה פרט שתים מהם והם לחוג ולשמחה ולמטה יפרוט הג' לראות ולעלות: