זוהר הרקיע, מצוות עשה נג

חנוכה ומלאכת. קטרת נסכת. ושש המערכת. ושתי ככרים:

חנוכת המזבח כתבה הגאון ז"ל והרז"ל תפש עליו והרמב"ן ז"ל למד עליו זכות ועוד אאריך בענין מחלקותם ז"ל ובמה שנראה לי בע"ה. ומכל מקום בענין המצות הוא מסכים עמו ואינו מונה אותה:

ומלאכת קטורת נסכת כבר ביאר הרז"ל שאין למנות ההקדמות שהן לתכלית אחת מן המצות. על כן לא מנה הוא ז"ל עשיית הקטורת מצוה אלא ההקטרה על המזבח מאמרו והקטיר עליו אהרן קטורת סמים והוא מונה אותה מצוה אחת והרמב"ן ז"ל מונה אותה שתים בקר וערב כקרית שמע וכמו שכתבתי למעלה והמשורר ז"ל הזכיר מלאכת הקטרת לפי שהיה בפטומה אומנות יתירה כמו שנזכר ביומא ואמר נסכת לשון נסיכות וגדולה מאמרו מעולם נסכתי מראש לפי שהיא עבודה מהודרת ומביאה לידי עושר על כן כשהיו מפייסים על הקטורת היו אומרים חדשים לקטרת לפי שהיא מעשרת מאומרו ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך יי' חילו ולזה נהגו לקרוא בבית הכנסת ברייתא של פטום הקטורת מוצאי שבת אחר פסוק ויתן לך האלקים: ושש המערכת הוא חלק מחלקי סידור לחם הפנים ואינו נמנה. וכבר כתוב ולחם הנתכן:

ושתי ככרים הם שתי הלחם שהיא מצוה להביאם ביום הבכורים והם חמץ כמו שכתוב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים והקרבן הוא בכלל הלחם ואינו נמנה:

אמר שמעון בר' צמח ז"ל הנה הגאון ז"ל בה"ג ר' שמעון קיירא הכניס במנין המצות חנוכת המזבח והרז"ל תפס עליו במאמרו לפי שהוא אצלו מצות שעה לא מצוה לדורות כמו שהונח בשרשים שאין ראוי למנותן. והרמב"ן ז"ל לא חלק עליו בשרש הזה והוא עם כל זה מלמד זכות על הגאון ז"ל לומר שמצות חינוך המזבח היא מצוה לדורות כמו שכתוב בפרשת ואתה תצוה וזה אשר תעשה על המזבח שהיא מצות חנוך. ומזה שנינו (מנחות מ"ט) אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר אלו הן דבריו ז"ל. ואני אומר לעניות דעתי שלא היתה זאת דעת הגאון ז"ל שהחינוך הזה ששנינו בפרק התכלת אין ראוי שיכנס במנין המצות לפי שאין בו תוספת ענין שיקרא מצוה אלא התמידין שהן חובה בכל יום כשבונין מזבח חדש ומתחילין להקריבם כמו שעשו במדבר במצות השם יתע' כמו שכתוב וזה אשר תעשה על המזבח אותה התחלה קרויה חינוך. וכן במזבח הזהב ובשלחן ובמנורה כשיתחדשו ויעשו בהן המצוה המוטלת עליהם חובה אותה התחלה קרויה חנוך שכן שנינו אין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים של בין הערבים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים. ובגמ' למדו דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר מדכתיב השני, השני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים וזה הפסוק הוא בפרשת וזה אשר תעשה על המזבח בסדר ואתה תצוה ואותה פרשה שהיא פרשת חינוך אין בה תוספת מצוה כלל שהרי כתוב בה תמיד והיא היא פרשת תמידין שבסדר פנחס וכן היא שנויה בספרי משום שנאמר בחינוך המזבח וזה אשר תעשה שומע אני יקריב ארבעה ליום ת"ל את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני וגו' שנים הוא מקריב ולא ארבעה אם כן אין בחנוך המזבח ענין נוסף ראוי למנותו בכלל המצות. עוד חזר הרב ז"ל ללמד זכות על הגאון ז"ל ואמר שנראין הדברים עוד שאף המשכן בהקמתו ובית המקדש בהבנותו צריכין חינוך לעולם ונדבת הנשיאים היתה הוראת שעה בשיעורין ההם שעלו בדעתם אבל החנוכה חובה היא וכן עשה שלמה חנוכה וכן אנשי כנסת הגדולה ואף לימות המשיח וכמו שאמרו מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה ויתקרב זה ממה שאמר יתעלה זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים אשר צוה יי' את משה וגו' ימנה המלואים עם קדשי דורות ויעשה אותם תורה עכ"ל. ואינו מתישב לי כלל לפי שאין לנו רמז בכתוב שיחנכו המקדש בקרבנות יתרים כמו שעשו בימי משה שאילו היתה מצוה לדורות לחנכו כמו שעשו בימי משה למה לא חנכוהו שלמה ואנשי כנסת הגדולה בשיעורין ההם. ומאין להם לחלק בין חנוכה לחנוכה ועוד שהנראה מהתלמוד הוא שאותה חנוכה אינה נוהגת לדורות כלל לא באותן שיעורין ולא בשיעורין אחרים שכך אמרו בפ"ק מחגיגה (ו) על מה שאמרו ב"ה שהראיה מעה וחגיגה שתי כסף ולמדו אותה מהנשיאים שריבה הכתוב בשלמים יותר מעולות. ובית שמאי לא רצו ללמוד מחנוכה הזאת אמרו שם בית שמאי מאי טעמא לא אמרי כבית הלל דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות ואין דנין דבר הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות. וזה הלשון מוכיח שהחנוכה של נשיאים אינו נוהג לדורות לא באותן שיעורין ולא בשיעורין אחרים שהרי לא אמרו אין דנין שיעור הנוהג לדורות משיעור שאינו נוהג לדורות אלא אמרו דבר שאינו נוהג לדורות שהדבר כולו אינו נוהג חובה לדורות שאין בו מצוה שאפי' תאמר שהדבר הוא נוהג אלא שאין השיעור נוהג מכל מקום איך שישתנה השיעור צריך שיהיה השלמים יותר מהעולות כמו שהיו בימי משה ואם כן היה להם לבית שמאי ללמוד משם שהרי רבוי השלמים על העולות נוהג לעולם. וגם היה צריך שיהיה על אותו סגנון עולה ושלמים וחטאת וקטרת ומנחה ואנחנו לא מצינו כן שהרי בימי עזרא היו שם עולות וחטאות ולא שלמים שכן כתוב והקריבו לחנוכת בית אלהא דנא תורין מאה דכרין מאתין אימרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטאת על כל ישראל תרי עשר ובודאי שאלו כולן עולות היו שכן מצינו שהקריבו הבאים מהשבי עולות ולא שלמים שכן כתיב פרים שנים עשר על כל ישראל אלים תשעים וששה כבשים שבעים וששה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה ליי' ושלמה הקריב חטאות והיו השלמים יותר מהעולות שכן כתיב ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח ליי' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את בית יי' ולא הזכיר עולות וחטאות אבל בודאי עולות היו שם שכן כתיב ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר הפנימית אשר לפני בית יי' כי עשה שם את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים. ולא הזכיר הכתוב שיעור בעולות. ונראה שהיה שיעורן מועט מהשלמים שאם לא כן היה מזכירן הכתוב שנראה מהכתוב שהיה רוצה ללמדנו רבוי הקרבנות שהיה מקריב שלמה וכיון שלא זכר שיעור העולות אם כן היה מועט. ועוד שהרי במקום אחר כתיב אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ובין בחנוכת שלמה ובין בחנוכת עזרא לא היה שם קטורת במזבח חיצון כמו שהיה בחנוכת הנשיאים ואם היתה החנוכה נוהגת לדורות אלא שאין השיעורין נוהגין היה להם להקריב כל מה שקרב בימי משה על אותו שיעור או על שיעור אחר דומה לו. וכבר אמרו בפרק התכלת (נ) דבין יחיד בין צבור אין להם קטרת על מזבח החיצון וקטרת נשיאים הוראת שעה היתה. ובפ' איזהו מקומן ובפ' כל המנחות (נ"ו) אמרו על שעיר נחשון על סמיכה ועל שחיטה בצפון שעה מדורות לא ילפי' ובפ' טבול יום (קא) אמרו עליו דקדשי שעה הוא ונאכל באנינות מה שאין כן בשעיר ראש חדש דקדשי דורות הוא וכן אמרו בפ' הקומץ רבה וא"כ שעיר נחשון שהוא חטאת אינו אלא לשעה ולא ללמד לדורות והוא הדין לעולות ולשלמים. ובמנחת שמיני אמרו שעה מדורות לא ילפי' ואם כן יש לנו לומר שחנוכת שלמה ובית שני לא בתורת חובה בא אלא בתורת נדבה שבעולות ושלמים אפשר לומר שבאו בתורת נדבה אבל חטאות שהקריבו בבית שני א"א שיהיו בנדבה אלא בחובה ואין לנו חובה אחרת אלא מתורת חובת (התנופה) [החנוכה] הזאת אי אפשר לומר כן שהרי אמרו בפי' בגמ' ששעיר נחשון לשעה היה ולא לדורות כמו שכתבתי וגם שעיר נחשון שעיר יחיד היה שכן אמרו בקטרת בפ' התכלת ליחיד בקטורת במזבח חיצון אשכחן בנשיאים שכל מה שהקריבו הנשיאים קרבן יחיד היה והחטאות שהקריבו בחנכת בית שני חטאות צבור היו שכן כתיב שעירי עזים לחטאת על כל ישראל ואם כן החובה הזאת שהקריבו החטאות אינה מתורת חובת חנוכת הנשיאים אלא חובה אחרת וגם העולות לא היו מתורת אותה חובה דדבר הלמד מענינו הוא. ועוד שהרי מצינו הבאים מהשבי שהקריבו עולות וחטאות כמו שכתבתי למעלה ולא היתה חנוכה אלא נדבה כנדבה הראשונה אין ביניהם דבר אחר אלא שזו היתה נדבה ראשונה קרויה חנוכה וזאת האחרת אינה קרויה חנוכה. וכל זה הוא מתוקן יפה אלא שיש לנו לתקן החטאות על איזו חובה באו ומצאתי בהוריות פ"א (ו') שהחטאות שהקריבו הבאים מהשבי היו על עבודה זרה שעבדו בימי צדקיהו. והרבה נשאו ונתנו שם בזה לפי שכבר מתו העובדים. ועוד מזידין היו. והעלו שם הוראת שעה היתה וכן הוא בתמורה פרק יש קרבנות צבור והוכיחו כן מהאלים ומהכבשים שעל כל פנים הוראת שעה היו. וגם נוכל לומר כן בצפירי עזים לחטאת על כל ישראל שהוראת שעה היתה על זה או על כיוצא בזה אבל מכל מקום לא היו בתורת חובה כשעיר נחשון שהרי אמרו בגמרא דשעיר נחשון לשעה היה ולא לדורות. וגם זה שאמרתי שאותו היה שעיר יחיד ואלו הן שעירי צבור. והעולה מכל זה הוא שאין לנו חנוכה שתהיה באה במנין המצות ומה שכתב רבי' ז"ל שאף לימות המשיח כן וכמו שאמרו (מנחות מ"ה) מלואים הקריבו בימי עזרא וכו' הרי שהוא ז"ל סובר שהמלואים שהקריבו על הכהנים לקדשם היו לשעה. וכמו שאמרו בסוכה (מ"ג) יצאו המילואים שאינם נוהגים לדורות אבל היו שם מלואים על המזבח לקדש אותו כדכתיב ופר חטאת תעשה ליום הכפורים וחטאת על המזבח בכפרך עליו וכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו והמלואים האלו הם שהקריבו בימי עזרא כי היה המזבח החדש צריך מלואים לקדשו כראשון בימי משה. וכן על הבית עצמו הקריב מלואים לקדשו כדכתיב בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש. ועל זה הוא שדרשו שהן מלואים אמרו פר של ראש חדש עולה הוא אמר ר' אשי מלואים הקריבו בימי עזרא וכו' והם המלואים על המקדש וכתוב מפורש הוא על המזבח שבעת ימים תעשה שעיר עזים חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן שבעת ימים יכפרו על המזבח וטהרו אותו ומלאו את ידו עד כאן לשונו. ואין כן דעת החכמים ז"ל שהם לא אמרו מלואים הקריבו בימי עזרא על הקרבנות הנזכרים בפרשת הגד את בני ישראל את הבית והוא פר ביום הראשון ובשבעת הימים שעיר ופר ואיל לחטא את המזבח ולא הוקשה להם כלום בזה שהרי הדבר מוכיח שזה הוראת שעה היה על פי הדבור שהרי בימי משה חטאו המזבח שבעת ימים בפר חטאת ובימי עזרא היה פר חטאת יום ראשון ויום שני שעיר החטאת ופר ואיל לעולה. אבל הוקשה להם מה שכתוב בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת וגו' ולקח הכהן מדם החטאת ולא מצינו במוספי ראש חדש פר חטאת ועל זה הקשו חטאת עולה היא. ובא רב אשי ואמר שאין זה פר של מוסף ראש חדש אלא של מלואים והוא העגל שהקריבו ביום שמיני של מלואים שהיה ראש חדש כמו שנזכר בשבת בפרק ר' עקיבא (פ"ז ב) שאמרו שם אותו היום נטל עשר עטרות והקריבו עגל בן בקר לחטאת כן הקריבו בימי עזרא בראש חדש פר חטאת. וכן פירש"י ז"ל שם בגמ' ועל כרחנו על אותו עגל של שמיני סמכו רב אשי לא על הפר שהיו מחטאים בו המזבח בימי משה כל שבעת ימי המלואים לפי שכבר נתחטא המזבח שבעת ימים בפר בן בקר לחטאת יום ראשון ושעיר חטאת ופר ואיל לעולה ששה ימים כמו שזכרתי למעלה ומה שכתוב אחרי כן וכן תעשה בשבעה לחדש מאיש שוגה ומפתי וכפרתם את הבית כבר דרשוהו שם ואמרו בשבעה אלו ז' שבטים שחטאו ואעפ"י שאינן [רובה] של קהל בחדש אם חדשו ואמרו חלב מותר מאיש שוגה ומפתי מלמד שאינן חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. וא"כ רב אשי שאמר מלואים הקריבו בימי עזרא לא לחטא המזבח היה כמו שכתב רבינו ז"ל שכבר נתחטא ואם כן אין לנו ראיה מהתלמוד בחינוך המזבח ומילואו שיהיה מצוה לדורות וגם אני אומר כי מה שאמר רב אשי מלואים הקריבו בימי עזרא לא בתורת חובת מילואים שהיו בימי משה אמר כן שהרי העלו בגמ' יצאו מלואים שאינן נוהגים לדורות. אלא רצונו לומר שעל פי הדיבור נהגו באותן מלואים וכן כתב רבינו ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות לפי שדעת החכמים הוא שכל מה שנעשה ביום שמיני למלואים היה לשעה שכן אמרו בפרק כל המנחות על מנחת שמיני שעה מדורות לא ילפינן ושם אי אפשר לומר שעל השיעור בלבד נאמר אלא על המנחה עצמה והוא הדין לשאר הקרבנות שבאו חובה לאותו יום לא היו חובה לדורות ואם עשאום בימי עזרא כדעת רב אשי על פי הדיבור היה ולא בתורת חובה. ובפרק איזהו מקומן (נ"ו ב') אמרו והא כתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד וגו' קדשי שעה שאני. וכן אמרו בפרק טבול יום (ק"א) בשעיר ראש חדש שנשרף ובאמת שרש"י ז"ל פי' בפי' יחזקאל שהמלואים שהקריבו בימי עזרא הוא אותו הפר שהיו מחטאים המזבח בימי משה והפר הזה שהקריבו בימי עזרא בראש חדש הוא אותו הפר ואע"פ שנראה מפשט הכתובים שכבר נתחטא המזבח שבעת ימים קודם ר"ח. אבל הרז"ל כתב שזה הפר הנזכר כאן בר"ח הוא אותו פר הנזכר בפרשת הגד ומה שכתוב בשבעה לחדש יפרש הרז"ל שבעת ימים רצופים כנזכר בפרשת הגד ואין כן דעת רז"ל ולפי' הרז"ל היאך יאמר וכן תעשה על פר החטאת בשבעת ימים והלא לא היה אלא יום ראשון כמו שכתוב שם בפרשת הגד ומה שפי' בגמרא הוא דעת החכמים ז"ל וגם הוא ז"ל פי' בפירוש יחזקאל כי השעיר שהיו מקריבין היה על פי הדבור ומדברי רז"ל נראה שכל הכתוב ביחזקאל נעשה בימי עזרא והמפרשים נסתפקו בזה אם הוא לעתיד ומה שאמר רבי' ז"ל שיתקרב זה מהכתוב וזאת התורה לעולה וגו' איני רואה שיהיה זה דעת החכמים שהם בפרק דם חטאת (צ"ז ב) ובפ' התודה דרשו זה הפסוק כלו לפי שהוא אצלם מיותר ואמרו עולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי, מנחה מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף כל אינן נאכלין אלא לזכרי כהונה, חטאת מה חטאת מקדשת בבלוע אף כל מקדש בבלוע, אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל אין שפיר ושליא קדוש בהם, מלואים מה מלואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה אף כל מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה, שלמים מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין. הרי לדעת חז"ל פסוק זה לדרשא בא ואף לפשט הכתוב אין מכאן הוכחה כלל שהמלואים יהיו לדורות לפי שמפני שעדיין לא נעשו המלואים כלל תורתן עם תורת הקרבנות הנוהגין לדורות. ומה שהביא מיומא (ה' ב') דאמרינן התם כיצד מלבישן לעתיד לבא וילמד מזה רבינו ז"ל כי לתחיית המתים יקריבו אלו המלואים כשיתקדשו הכהנים לפי שכשמתו נתבטלה משיחתן ולפי' תהיה פרשת מלואים מלמדת לדורות אין זה דבר הגון שתכנס מצוה זו בכלל מצות רמ"ח מפני מה שיתחדש לתחיית המתים. וגם הוא סותר מה שאמרו בסוכה שאין מלואים נוהגין לדורות. וגם אותה שהביא רבינו ז"ל מירושלמי דשביעית שהרי פרשת מלואים ופרשת דור המבול הרי אינן עתידין לחזור מעתה יעקרו אותן וכשיתחדשו הגופות לתחיית המתים גם התורה תתחדש עמהם. ומצות שאינן נוהגות עתה אם ינהגו באותו הזמן אין ראוי להכניסם במנין. ומה שיש לעיין בזה הוא מה ששנינו בפ' התודה (ע"ח) התודה היתה באה וכו' איל המלואים היה בא כמצוה של תודה וכו' נזירות היתה באה וכו' והיה נראה מזה שהוא נוהג לדורות אבל רש"י ז"ל נשמר ופי' המלואים שהיו בימי משה. אבל עדיין יש לנו צער גדול מזה שהרי בפ' הנזכר שנינו וכן איל המלואים וכן ב' כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן לא קדש הלחם והקשו בגמ' (ע"ט) שבק תנא דידן איל נזיר דשכיח ונקט איל מלואים ותירצו תנא דידן עיקר מילתא נקט. והנה מזה הלשון היה נראה שהוא לדורות אלא דלא שכיח באיל נזיר שאם לא היה נוהג כלל כך היה להם לומר שביק איל נזיר שנוהג לדורות ונקט איל המלואים דאינו אלא לשעה דמאי דהוה הוה כך היה ראוי לומר. ורש"י ז"ל פי' שם איל מלואים קרבן תחילה לכל הקרבנות והיה נראה מדבריו דמצוה לדורות היא בכל התחלת הקרבנות לעשות איל המלואים. אבל לא מצינו בחנוכת שלמה ולא בחנוכת בית שני שעשו איל מלואים שהוא כדין שלמים ושיהא טעון לחם. וגם בדברי יחזקאל אינו נזכר וצריך לישב זה עם מה שאמרו בסוכה מלואים אינן נוהגין לדורות ובזבחים פ"ק (ט' ב') מצאתי חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון פסולה והקשו ולימא חטאת נזיר חטאת מצורע עקר חטאת נקט. וזו ראיה שחטאת נחשון ואיל המלואים שוין הם ולא הזכירו התלמוד שיהיו נוהגין לדורות אלא דעיקר מילתא נקט. ואיך שתישב זה אינו מתוקן כלום בדברי בה"ג ז"ל שאין האיל הזה חנוך למזבח. וגם רבינו ז"ל המסייעו לא נתעורר לסייעו: