זוהר הרקיע, מצוות עשה מא

שמח ואמור האח. בהחיותך האח. והנותר באח. יהושלך על אורים:

הגאון ז"ל מנאה מאמרו וחי אחיך עמך. אבל הרז"ל כלל זה במצות הצדקה והרמב"ן ז"ל הסכים לדעת הגאון ז"ל ופי' מצוה זו להציל האח מרעתו שאם היה טובע בנהר או נפל עליו הגל שנציל אותו ולרפאותו אם הוא חולה וזו היא מצות פקוח נפש שדוחה שבת ונכלל בזה גר ותושב באומרו כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ואמרו בתלמוד גר אתה מצווה להחיותו כותי אי אתה מצוה להחיותו: עוד מוסיף הרז"ל מצוה אחרת והוא להחזיר הרבית אם עבר ונטלו וכמו שמצות השבת הגזילה היא נמנית כן מצות חזרת הרבית נמנית ודרשו זה מהכתוב אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך אהדר ליה דליחי בהדך ומזה אמרו רבית קצוצה יוצאה בדיינין. ואמר המשורר שיקבל מצוה זו על החיית האח בשמחה כי גם התורה הזהירה בזה לא ירע לבבך בתתך לו. ואמור האח לשון שמחה יען אמר האויב עליכם האח. ולא מצאנוהו אלא נקמה והמשורר לא דקדק בזה אלא שמצינו אף יחום ויאמר האח. והמשורר יש לו סמך בזה:

והנותר באח יהושלך וכו'. שיעורו והנותר יהושלך על אורים באח והאח היא הכירה שמבערין בה את האש מן הכתוב שאמר על האש אשר על האח ואת האח לפניו מבוערת והנמנה מצוה הוא לשרוף הנותר באש ובמכילתא אמרו לא תותירו ממנו והנותר ממנו באש תשרופו. בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה. ובמסכת פסחים ובמסכת מכות אמרו כי זה לאו דנותר אין לוקין עליו לפי שניתק לעשה: