זוהר הרקיע, מצוות עשה מ

ואלימו הבט. בהענק ובהעבט. ותן פן תלבט. נדבות ונדרים:

ואלימו הבט. אל הדלים הנז' הבט לחמלה עליהם בהענק ובהעבט. וכבר זכר מצות הלואה לעני והמלוה דל ושם פירשתי אבל הענק הוא אל העבד העברי בצאתו לחפשי כמו שכתב הענק תעניק לו והיא מצוה נמנית:

ותן פן תלבט נדבות ונדרים. מוצא שפתיך תשמור ועשית זו היא מצות עשה כמו שדרשו בפ"ק מר"ה (ו). ואמר פן תלבט מאמרו הכתוב כי תדור נדר ליי' לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו יי' אלהיך מעמך והיה בך חטא כמו תלכד כמו ואויל שפתים ילבט תרגום יתאחז כלו' תלכד בעונך מענין עונותיו ילכדונו את הרשע. נדבות האומר הרי זו. נדרים האומר הרי עלי. וזאת המצוה היא לדעת הרז"ל א' בין בנדרי גבוה בין בנדרי רשות שקראום חז"ל נדרי בטוי. אבל הרמב"ן עשאן ב' מצות במנין לפי שהן חלוקות בעניניהם לפי שנדרי גבוה אין צריך להזכיר בו נדר אלא יאמר בהמה זו קרבן. או כלי זה לבדק הבית מנה זה לעניים ועל זה באה המצוה מוצא שפתיך תשמור אבל בנדרי הרשות צריך שיזכיר נדר או דבר המורה עליו וכן יש חלוק אחר ביניהן שבנדרי גבוה עובר בבל תאחר ובנדרי בטוי אין עובר בבל תאחר וכן אמר בב"ק (פ') מי שנדר ליקח לו בית ולישא אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו ליקח מיד אלא עד שימצא ההגון לו ולקיים נדרי בטוי באה המצוה דכל היוצא מפיו יעשה. ועל זה הסכים הרז"ל למנותן שתים וקצת קשה לזה שהרי בבל יחל שתיהן שוות ומכאן היה אפשר לדון מאחר שהלאו הזה כולל שניהן כן העשה הוא נמנה אחד אבל כבר מצינו בהפך מזה שיש בהרבה לאוין עשה אחד והיא מצות השבה שהיא אחת ללאוין הרבה כגון גזלה ועושק כמו שפי' בשרשים. והנה יש מצוה אחרת נמנית במנין קיום נדרי גבוה והוא להביאם בבית הבחירה ברגל שפגע בו ראשון ואע"פ שאינו עובר בבל תאחר עד עבור שלש רגלים הנה יש מצוה להקריבו ברגל ראשון. ובספרי אמרו ובאת שמה והבאתם שמה למה נאמר לקבעו חובה ונאמר בגמ' במס' ר"ה (ו') אמר רבה כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה. עוד אמרו שם מאי טעמא דר' מאיר ובאת שמה אמר רחמנא כי אתית תיתי ורבנן ההוא לעשה הוא דאתא. הנה התבאר שאמרו והבאתם שמה היא מצות עשה: ולהביאם לבית הבחירה לא חוץ לבית הבחירה. יש מצוה אחרת והיא נמנית מאמרו ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך ולשון ספרי השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום. אין לי אלא עולות שאר קדשים מנין ת"ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. ועדיין אני אומר עולה בעשה ול"ת שאר קדשים מנין ת"ל ושם תעשה כל אשר כו' הנה התבאר כי אמרו ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך היא מצות עשה להקריב הקרבנות בבית הבחירה וכן אמרו בסוף זבחים (קי"א) שהמקריב בחוץ עובר בעשה ולא תעשה. והרז"ל הכניס במנין מצוה אחרת והוא להביא קדשי חוצה לארץ לבית הבחירה מאמרו רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת ולשון ספרי קדשיך אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ. והרמב"ן ז"ל חלק עליו ואמר שזה נכלל במצוה שקודם לזו שאנחנו נצטוינו להביא כל הקרבנות מאי זה מקום שיהיו לבית הבחירה. וכן נראה מלשון הברייתא שבספרי וכן היא שנויה שם רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' במה הכתוב מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ ומזה נלמוד שבכל הקדשים הוא ענין שוה ומצוה א' להטפל בהבאתם ולהקריבם בבית הבחירה. ובגמרא תמורה יש בו דרשה אחרת: