זוהר הרקיע, מצוות עשה לח

ותשמט משאות. ושכחה עם פאות. באילן ותבואות. ועוללות מבצירים:

שמיטת כספים היא מצות עשה מן התורה שנ' שמוט כל בעל משה ידו. ופי' משאו' חובו' מן משאת מאומה:

ושכחה מצות עשה לעזוב אותם מאמרו ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה וזה הצווי שיניח אותה להם כי כן נאמר בלקט ופאה ועוללות ופרט לעני ולגר תעזוב אותם ופי' במס' מכות (ט"ז ב) שהם לאו הניתק לעשה. והנה יבואו במנין חמש מצות שכחה ופאה ועוללות ופרט ולקט. ואמרו באילן ותבואות ר"ל בין באילן בין בשדה הם נוהגות שתי מצות אלו שהם שכחה ופאה אבל הלקט הוא מיוחד לקציר והעוללות והפרט מיוחדין לכרם. והקורא מבצירים הבית ברפה אינו טועה. שהרי כתוב עוללות אפרים מבציר אביעזר ברפה ומשם הוציאו המשורר ז"ל וצוה לעזוב אותם שלא יעיק אל הדלים הנחסרים מכל טוב ובמארה הם נארים ובגמ' חולין (קל"א) אמר ארבע מתנות שבכרם הפרט והעוללות והשכחה והפאה ושלשה שבתבואה הלקט והשכחה והפאה שנים שבאילן השכחה והפאה: והרז"ל מנה מ"ע לנגוש את הנכרי מפני אמרם בספרי הנכרי תגוש מצות עשה. והרמב"ן ז"ל חלק עליו שאינו אלא להזהיר שלא לנגוש את האח ולעבור עליו בעשה ולא תעשה. וזהו כוונת הכתוב את הנכרי תגוש ולא לאחיך. והוא לאו הבא מכלל עשה. וכן כתב הרז"ל מצות עשה להלוות לנכרי ברבית ממה שאמר בספרי לנכרי תשיך מצות עשה ואינו אלא להזהיר על ישראל בלאו הבא מכלל עשה ולא תעשה והמלוה (לגוי) [לישראל] ברבית עובר בעש' ולא תעשה [וכן] נראה ממ"ש בב"מ (ע' ב) לנכרי תשיך מאי לאו תשוך. כלומר שמותר להלוותו ברבית לא תשיך כלו' ללות ממנו ברבית והקשו על זה תשיך לא סגיא בלאו הכי כלו' שאם הכתוב בא לומר שמותר להלוותו ברבית יש חדוש בדבר שבא הכתוב להתיר רבית גוי כדרך שהתיר אבידיתו ואין אנו צריכין לעשותו מצוה אבל אם הכתוב בא להתיר ללות ממנו לא הוצרך הכתוב לזה להתיר לתת רבית לגוי וא"כ למה בא הכתוב שא"א לומר שבא לעשותו מצוה. וזהו שאמר לא סגיא בלאו הכי ותירצו לאפוקי אחיך דלא ולעבור עליו בעשה ולא תעשה זהו העולה בכאן. ואני מצאתי בכאן סיוע לרבי' ז"ל בזה שאין מצות לנכרי תשיך מצות עשה גמורה ממה שאמרו בסנהדרין (כ"ה ב) לענין תשובתן של מלוה ברבית דאפי' לגוי לא מוזפי. ואם היתה מצוה להלוות לגוי ברבית זו תשובה הבאה בעבירה הוא ובגמ' אמר שהיא תשובה גמורה ובמס' מכות (כ"ד) אמר כספו לא נתן בנשך אפי' רבית דגוי וזה כתב רבי' בחידושיו וא"כ אין אלו ב' המצות מצות גמורות אבל הם לאו הבא מכלל עשה מ"מ אין קושי' על הרז"ל בזה אלא בפירושי' אבל בענין המנין אין קושי' עליו בזה מלנכרי תשיך שהוא מונה כל לאו הבא מכלל עשה במנין העשה שלא כדעת הגאון כמו שהזכרתי בשרשים. ועוד נדבר בזה למטה בהם. אבל הנכרי תגוש אינו מהמנין שהרי יש בו עשה מפורש שנ' שמוט כל בעל משה ידו והרמב"ן ז"ל מנאן: