זוהר הרקיע, מצוות עשה יט

בכור בנים תפדה. וטוטפות תעדה. ובכנעני תרדה. ותמול בבשרים:

מצות פדיון הבן מן המנין היא שהרי מברכין עליה כמו שהוא מוזכר בסוף פסחים ופ"ק מקדושין (כ"ט) אמרו כל מצות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות ומצוה זו אין הלוים חייבין בה ולא בנותיהן וכל שכן הכהנים כמו שהוא מוזכר בפ"ק מבכורות (ד'):

וטוטפות תעדה בזה יש קיצור באזהרות כי הוא כולל בטוטפות תפלה של יד עם תפלה של ראש. ואין בכלל טוטפות אלא תפלה של ראש כמו שהוא מוזכר בפסוק. ולשון טוטפות הוא כמו עטרה. וכמו ששנינו בשבת בענין במה אשה יוצאה (נ"ז ב) לא בטוטפות ופירשוה בגמ' שהיא המקפת מאזן לאזן כן כתב הרמב"ן ז"ל בחידושי התורה. וחלק על רש"י ז"ל בפי' טוטפות לשון דבור מן והטף אל דרום. אבל נראין דברי רש"י ז"ל שהשם הראשון בטוטפות הוא לתפילין. והעטרה נקראת טוטפות על שם שהיא במקום תפילין וכן מוכיח בירושלמי במס' שבת ולא בטוטפות ר' בון בר' חייא קבורתיא דבר שהוא נתון במקום טוטפות. וגם יונתן תרגם ואצעדה אשר על זרועו טוטפתא דעל דרעיה מפני שהיא במקום תפלה של יד ובזה יש ללמד זכות על המשורר שכלל עם תפלה של ראש תפלה של יד בשם טוטפות ומה שאמר תעדה שהוא לשון קשוט לפי שהתפלה של ראש קרויה פאר דכתיב פארך חבוש עליך ופירשו ז"ל תפילין וכן פירשו פאר תחת אפר. וכן נמנות שתי מצות. והרמב"ם ז"ל הביא ראיה לזה ממה שאמרו בגמ' מנחות (מ"ד) על צד התימה על מה שהיו סבורין לומר שמי שאין לו תפלה של ראש שלא יניח של יד מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא נעביד הרי שקראום שתי מצות וכן ראוי למנותם. וכן הסכים עמו הרמב"ן ז"ל אע"פ שהגאון ז"ל לא מנאן אלא אחת. וראייתו של הרב ז"ל אינה קושיא על הגאון ז"ל לפי דעתי שגם בלולב שאינו אלא מצוה אחת עם ארבעה מיניו כמו שהוא מוסכם מהכל אמרו בגמ' סוכה (ל"ז ב) אתרוג בשמאל ולולב בימין מ"ט האי תלת מצוה והאי חד מצוה הנה שחז"ל קורין כל חלק מחלקי המצוה מצוה אחת. ואע"פ שאמרו (מנחות מד) כל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה לא נמנה אותן שמנה מצות כמו שהתבאר בשרשים:

ובכנעני תרדה הגאון ז"ל כתב לעבוד בעבד כנעני לעולם. וכן הרז"ל מנאה דמחלוקת הוא בפ"ק מסוטה (ג') אם הוא חובה או רשות. וההלכה היא שהיא חובה. ובגמ' גיטין (ל"ח) אמרו כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנ' לעולם בהם תעבודו. והרז"ל כלל עם זה יציאת עבד כנעני בראשי איברים. והרמב"ן ז"ל רואה לעשותה מצוה בפני עצמה שנתחייבו לדון במי שהפיל שן עבדו לחייבו לשחררו לא שתהיה עבודתו מצוה זו בבעליו לשחררו שהרי יציאת עבד כנעני בראשי אברים אינו אלא קנס ומה שהוא קנס אינו נכנס בכלל המצות. אבל ענין מצוה זו היא מה שנתחייבו לדון להם בדין זה ואומר הרז"ל שכמו שאנו מונין מצות קדושין ומצות גירושין כל אחת בפני עצמה כן ראוי למנות מצות העבודה ומצות השחרור שתי מצות:

ותמול בבשרים מצות מילה היא מן המנין. וכבר אמרו בראש כריתות שלש ושש כריתות הם והפסח והמילה במצות עשה וראיות אחרות יש אין צורך להזכירם לרוב פרסומם: