זוהר הרקיע, מצוות עשה יד

לעבדו ולאהבו בלב. ולדבקה בו. ולתמוך בנתיבו פעמים ואשורים.

כבר כתבתי בבית שלפני זה ענין מצות העבודה. וענין מצות האהבה היא באה במנין וענינה מה שאמרו בתלמוד לאהוב את השם ושלא נכפור עבודתו אפי' במקום סכנה אבל יהרג אדם ולא יכפור באהבתו. עוד יש בכלל זה מה שאמר בספרי שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים בשביל שאזכה לע"ה ת"ל לאהבה וכו' וכן הוא בתלמוד במס' נדרים וכן אמר עוד בספרי ואהבת את י"י אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם. עוד פי' ואהבת יוצא לאחרים שידרוש תורה לאחרים עד שיביא אהבתו בלבם וכן בספרי ואהבת אהבהו על הבריות כאברהם אבינו שנא' ואת הנפש אשר עשו בחרן. ומפני זה נקרא אברהם אוהבי שנאמר זרע אברהם אוהבי: עוד אמר המשורר ולדבקה בו. והגאון ז"ל מנאה גם הרמב"ם ז"ל הסכים עמו בזה וענין מצוה זו להכניסה במנין הוא מה שדרשו חז"ל בספרי ולדבקה בו הדבק בחכמים ובתלמידים. עוד אמרו למוד דברי הגדה שמתוך דברי הגדה אתה מכיר מי שאמר והיה העולם ומתדבק בדרכיו. ובתלמוד הכניסו בו כל מיני דבוק וכן אמרו וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה והא כתיב כי י"י אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל הנושא בת ת"ח והמשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה וכן היא בילמדנו: ובתמורה הכניסו בזה להשבע בה' לקיים את המצוה וזה הראוי שיאמר בענין זו ע"פ דרכי רז"ל. ובעלי הפשט פירשו בו ולדבקה בו בסוף והוא סוד מסודות החכמה לומר שהעובד ה' זוכה להדבק בו. ועם היות הדבר אמת אבל אינו מענין הפסוק שהרי ביהושע נאמר ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כי אם בי"י אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה ולפ"ז אינו אלא אזהרה מאזהרות ע"ז שלא תפרד מחשבתך מהאל ית' ללכת אחרי אלקים אחרים כענין מה שנא' במקום אחר ואותו תעבודו ובו תדבקון וכן אמר בספרי הפרשו מע"ז והדבקו במקום. ואם היות זה פשוטו של מקרא עוד הכניס בו שתדבק מחשבת האדם באל ית' בכל עת ובכל רגע בין בשעת אכילה בין בשעת כל צרכי גופו כענין שנ' ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה וכו' וארז"ל בכל דרכיך דעהו ואפי' בדבר עבירה וזו היא מעלת האבות שנאמר עליהן האבות הן הן המרכבה. ואמר בעל הכוזר על אנשי המדרגה הזאת שהם מעון לשכינה ולפי זה יאות ג"כ למנותה בכלל המצות: עוד אמר המשורר

ולתמוך בנתיבו פעמים ואשורים. והגאון ז"ל ג"כ מנאה וגם הרמב"ם ז"ל וכתב שענינה להדמות אליו ית' כפי יכלתינו והאחת והלכת בדרכיו. ובספרי אמר בפי' מצוה זו מה הקב"ה רחום אף אתה היה רחום. מה הקב"ה חנון אף אתה היה חנון. מה הקב"ה צדיק אף אתה היה צדיק. מה הקב"ה חסיד אף אתה היה חסיד. ובגמ' סוטה (י"ד) אמרו א"ר חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי י"י אלקיכם תלכו וכי איפשר לו לאדם ללכת אחרי הקב"ה אלא מה הקב"ה מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים. מה הקב"ה מבקר חולים אף אתה בקר חולים. מה הקב"ה קובר מתים אף אתה קבור מתים. מה הקב"ה מנחם אבלים א"א נחם אבלי'. ובספרי אחרי י"י תלכו (זה ענין) [זו מצות עשה] וענין זה שזה נאמר על נביא שקר שלא נשמע אליו אלא נלך אחר עצת הש"י וממנו נדרוש כל נעלם ע"י נביאיו כענין מ"ש האין פה נביא ונדרשה את י"י מאתו ועוד ראי' תפל נא תחנתינו לפניך והתפלל בעדינו אל י"י אלקיך ויגד לנו את הדרך אשר כו' בגמ' סוטה סמכו לזה ללוות ספר תורה עד מקומו ולפי כל זה ראוי למנותה מצוה גם כן: