זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה עד

ובדבר לא תבשל. חדל מהכשל. ולא תאכל בשל. ונא ליל שמורים:

בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ופי' ז"ל בפ' בשר בחלב חד לאיסור בישול וחד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה ואם בשלו ואכלו לוקה שתי מלקיות וכן אמרו שם המבשל כזית בשר בחלב ואכלו לוקה שתים אחת על בישולו ואחת על אכילתו וכן אמר במסכת מכות (כ"א ב) ובמסכת ביצה המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואכלו לוקה חמש משום גיד הנשה ומשום מבשל בשר בחלב ומשום מבשל בי"ט ומשום מבעיר ומשום איסור הנאה ואלו הן ראיות ששני לאוין אלו הן באים במנין שתי מצות והרמב"ם ז"ל הסכים שלא למנות איסור הנאה לאו בפני עצמו לפי שיש בכלל אכילה הנאה ואין ראוי למנות האכילה וההנאה שההנאה חלק מהאכילה. ואני מסתפק בענין זה מפני מה שאמרו בפ' כל שעה להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופו למימרא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו ולפי זה היה ראוי למנות איסור אכילה שלא כדרך הנאתו כגון שאכלו חם עד ששורף גרונו כי כן פי' הרז"ל לאו אחר כמו כלאי הכרם שלא נכתב בהן אכילה אלא פן תקדש פן תוקד אש ואחז"ל שמפני זה אם אכלן שלא כדרך הנאתן לוקה ואיסור הנאה היתה באכילה או במכירה והנאה אחרת לאו אחר שאלו בא האיסור בלשון אכילה היה הדין עמו, אבל מכיון שהוציאו בלשון בישול היה אפשר לחלק ביניהם אכילה שלא כדרך הנאה לאו מיוחד, והנאה לאו שני אחר שהכתוב חלקן מה שלא עשה בכל הדברים שיש בהם איסור אכילה והנאה והוא שהוציאן באזהרה אחת:

חדל מהכשל הוא לחזק בזה שהרי טועין בו בני אדם כמו שנא' בגמ' דרב שמעה לההיא איתתא דאמרה לחברתה כמה חלבא בעי רבעא דבשרא ואסר להם כחל מפני שבקעה מצא וגדר בה גדר.

ולא תאכל בשל ונא ליל שמורים הרמב"ם ז"ל לא מנה אזהרת נא ומבושל אלא אחת והביא ראיה ממה שאמרו בפרק כל שעה (מ"א) אמר אביי אכל נא לוקה שתים מבושל שתים. אכל נא ומבושל לוקה שלש דאביי ס"ל לוקין על לאו שנכלל וכשאכל נא לוקה משום אל תאכלו ממנו נא ומשום כי אם צלי אש וכן במבושל ונא ומבושל לוקה שלש פעמים משום נא ומשום מבושל ומשום כי אם צלי אש. ורבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהא לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי משום דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה ופי' הרז"ל כשאכל נא ומבושל ללישנא קמא לקי חדא וללישנא בתרא לא לקי כלל. והרז"ל דחה דברי אביי ובדברי רבא פסק כלישנא קמא ולקי חדא ע"כ הוא ז"ל מונה לאו אחד נא ומבושל ודבריו הן תמוהין הרבה כיון דקיימא לן דאין לוקין על לאו שבכללות למה פסק הרב ז"ל כלישנא קמא שלוקה אחת היה לו לפסוק שאינו לוקה כלל. ועוד דלישנא בתרא הוא וקיי"ל דהלכתא כלישנא בתרא ועוד דספק נפשות להקל אבל פי' דברי רבא אינו כפי' הרז"ל שלא בא לחלוק רבא על אביי בלאוי נא ומבושל דודאי לוקה הוא על כל אחת ואחת מהם. ולא בא לחלוק אלא על הלאו הכולל שניהן והוא אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש שהוא כולל נא ומבושל. ועל זה אמר שאינו לוקה עליו ואם אכל נא לוקה אחת ומבושל לוקה אחת ונא ומבושל לוקה שתים אבל על הלאו הכולל אינו לוקה כלל. והרבה ראיות יש לזה מהגמ' וכן פי' הרמב"ן ז"ל ואם כן הם שתי אזהרות. ולפי זה ללישנא קמא אין בין אביי ורבא כלום שהכל מודים שעל הלאו הכולל לוקה אחת. ויש מפרשים שאם אכל נא והתרו בו משום אל תאכלו כי אם צלי אש לוקה ללישנא קמא וללישנא בתרא אינו לוקה כלל עד שיתרו בו משום אל תאכלו ממנו נא אבל אם אכל נא ומבושל בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אינו לוקה אלא שתים: