זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה עה

ובדבר לא תעונן. אשוריך כונן. והעבדים תחונן. בצאתם לדרורים:

בספרא פירשו לא תעוננו אלו נותני עתים והוא מענין עונה כלומר עונה זו יפה לצאת עונה זו אינה יפה לצאת. ונראה שמפני זה סמך לאזהרה זו אשוריך כונן שלא יכוין הליכתו בעונה זולת עונה אלא יבטח בה' ויגול אליו דרכיו והוא יכונן מצעדיו. וכן אמרו בגמ' (סנהדרין ס"ה ב) האוחז את העינים והוא מין ממיני התחבולה מראה לאנשים מה שאינו דרך תחבולה וקלות. ויהיה מעונן מענין עינים או מענין ענן שעושין כמו ענן באויר באבקים ובדברים אחרים להראות לבריות מה שאינו. וכן פי' רבינו האי גאון ז"ל והמשורר ז"ל כתב למטה ושברון מתנים לאוחז עינים והוא המכשף והעושה מעשה שהוא במיתה. אבל מעונן אינו אלא באזהרה. ומה שאמר והעבדים תחונן וכו' היא הקדמה לבית הבא אחר זה: